הספר הזה מחריד.
הוא כתוב טוב, הדמיות מענינות,הוא מקורי, ואני אישית התקשתי להפסיק עד סופו.
אבל הנושא היה מזעזע.
מציאות שנראית בהתחלה כל כך הזויה, אבל שלובה בה אלגוריה מצמררת על חיים אמיתיים ומקרים שאכן קורים.
הספר השאיר אותי עם הרגשה קשה מאוד.
כל הספר ציפיתי שהדמות הראשית תפעל, תמרוד.
אבל הדבר היחיד שהיא עשתה היה לברוח.
למה?
בעיתות מצוקה, אנו בוחרים במהירות- להלחם או לברוח. הדמות בחרה בבריחה. אני לא יכולה להאשים את דרך פעולתה, אבל אני מאמינה שזו לא הדרך הנכונה.
יש לי הרגשה שצורת התגובה הזו נפוצה מאוד. כמה אנשים בוחרים באמת להילחם ,על דברים החשובים להם?
לא הרבה.
אבל אלה שבוחרים להילחם בדרך כלל בנויים יותר.
נכון, בריחה היא דרך פתרון מסוימת שלעיתים צריך לבחור בה. נכון, אפשר להפסיד כשנלחמים.
אבל במציאות קשה כל כך כמו זו שמתוארת בספר, חובה להילחם!
כי מה שמתואר בספר הוא אונס. במלוא מובן המילה.

אני לא יכולה לדרג את הספר. הוא אומנם מוצלח, אך גם נורא.
ונשארת בי התמיהה- כיצד ספר כזה מוגדר כספר נוער?!?!

מדהים.
סיפורים עצובים, מצחיקים וכתובים היטב.
לכל העוסקים בחינוך מיוחד, מקצועות רפואיים ופרא רפואיים- ספר חובה!!!!
הספר כתוב בצורה מרתקת ועם זאת מאוד מקצועית ואינטילגנטית.
ממליצה בחום.

אפילו לא התחשק לי להתמיד בקריאה.
ובאמת לא גמרתי את הספר.
מבחינתי- ראוי לבוז.
חבל.

שלושה מאיתנו קראו אותו- אימי, אחותי ואנוכי.
כל אחת בגיל אחר, בשלב אחר ובמצב אחר.
וכולנו דמענו בקריאתו.
ספר כל כך אמיתי, כל כך נוגע ללב. עצוב, אבל לא מדכא.
מחלת האלצהיימר היא מחלה נוראית, לוקחת מהאדם החולה בה את מרבית עולמו. ואליס מוכיחה לנו שלא את כולו.
"אני חסרה לעצמי", אומרת אליס, בשלבים מתקדמים של המחלה.
הספר מעלה דילמות נוקבות. אצלי הוא העלה מספר שרשראות מחשבה -
האחת, מקום המשפחה והקריירה בעולמו של האדם. אליס מגלה שהיא חולה בגיל צעיר מאוד וחושבת על כל הדברים שלא הספיקה או לא מספיק השקיעה בהם- כמו בעלה והקשר עם ילדיה.
השניה, לחיות את הרגע...לדעת באמת, באמת להעריך כל רגע בחיים, כל שניה.כי בשלב מסוים -ומי יודע מתי הוא יבוא- רגעי החיים הללו יעצרו.
והשלישית, לדעת להעריך כל אדם, באשר הוא אדם. אליס הוכיחה כי למרות שהיא לא זוכרת דבר- היא עדיין מסוגלת לאהוב. ובינינו- מה יותר חשוב מזה?...מסתבר שאדם הוא לא רק זכרונות, אחרי הכל.הוא הרבה יותר מזה.
זמן רב אחרי קריאתו הספר רדף אותי.
מומלץ, כל כך מומלץ.

לא אהבתי...
הספר הזה כל כך מדכא, עצוב ומלנכולי.
מן ספר שבסופו שאלתי את עצמי- אז למה בכלל הוא חי?
ולמה אני צריכה לקרוא איך הוא(לא)חי?
מה זה לימד אותי?
שהחיים עצובים? שאין תקווה? שבני אדם טועים טעויות פטאליות על בסיס יומי? שבני אדם לא יודעים לעמוד על שלהם? שאין טעם בחיים?...
אולי לא זאת הייתה הכוונה של הספר, אבל אלו היו התחושות שחוויתי במהלך קריאתו ולאחריה.

ספר פנטזיה א מ י ת י .
לאחרונה מציפים אותנו בספרי פנטזיה רדודים וחוזרים על עצמם. ברנדון סנדרסון יוצר את האנטי-תזה לכל הגיבובים הללו, בהביאו יצירת מופת מושקעת.
הספר מקורי לחלוטין, כתוב ברמה גבוהה ומדויק לכל פרטיו.
הוא מעלה סיטואציות מעוררות מחשבה ומלאות תבונה. לכל אורך הספר עולה השאלה- האם ניתן לתת אמון באנשים?
הספר כל כך מתוחכם וחכם- תענוג לאינטלגנציה!! בנוסף, הדמויות בספר שובות לב. הן מלאות אישיות וגוונים שונים, ונחשפות אט אט לאורך הספר. כמו בספרו הקודם, אלנטריס, גם כאן מוטיב התקווה חזק מאוד, ואני אישית מאוד מתחברת לכך. כולי תקווה שהספר השני ימהר לצאת לאור.
נ.ב.
נראה כי הוצאת אופוס החלה להשקיע יותר- בניגוד לספרים הקודמים שקראתי שהיו שייכים להוצאה זו- בספר זה לא נמצאו טעויות תחביר וכתיב.

ספר עמוק ומדהים.
ממליצה לקרוא קודם פרשנות על הספר-על ההקבלה לשואה וכו'.
אל תיבהלו מהכתיבה ה"כבדה",אחרי פרק אחד זה לא מפריע,אפילו להפך-לי זה הוסיף.

פשוט מצוין.
חכם,מרתק ועם המון הומור.
מאוד מעשיר ואינטלגנטי.
מומלץ בחום-לאנשים שאוהבים לחשוב ולגלות דברים חדשים!

מ ד ה י ם...
הסידרה הכי מוצלחת.
אני כל כך מתגעגעת לעולם שרולינגס יצרה!
מצד אחד-הלואי והיה ספר המשך...
מצד שני-רולינג לא נותנת לעצמה לעשות את הטעות שרבים עשו וליצור סידרה שלא נגמרת לעולם,כמו רומח הדרקון המעצבן ודומיו.
אבל אני בכל זאת מתגעגעת...!