• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
ילדי המחשבה

ילדי המחשבה

מאת אורסון סקוט קארד

הביקורת של סהר־פז

תמונה של סהר־פז
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
ילדי המחשבה

ילדי המחשבה

מאת אורסון סקוט קארד

הביקורת של סהר־פז

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
תמונה של סהר־פז
הוצאה לאור:אופוס
שנת הוצאה:1998
סדרה:המשחק של אנדר #4
קטגוריה:מדע בדיוני ופנטזיה
הקודמת
היפיפיה הנרדמת
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 14 שנים•1 דקות קריאה

מסכימה עם הביקורת של הדוקטור, מסכימה עם כל מילה ומילה.
ערמת קלישאות פאתטיות. הוא הפך את הסדרה האדירה שלו למעיין קומדיה רומנטית.
הבנות רבות מכות על אנדר, מירו מתוסבך עם עצמו, אויואות עוברות מגוף לגוף ובכלל שוכחים כל מיני איואות בדרך.
לעזאזל! איך הגאון הזה הצליח להרוס עד עפר את הסדרה הגאונית שלו?! איך?!
הקטעים היחידים שעוד היו נחמדים היו של פיטר החדש. וגם שם הוא הסתבך עם עצמו בפסיכולוגיה של פיטר איך שאנדר רואה אותו.
הייתי מצפה שלפחות בקטע הפסיכולוגי הוא יצליח אבל גם שם הוא נכשל.
כפי שכבר אמרו, נכון, לפחות הוא כתוב טוב.
ציפיתי לסיום אדיר, אוכזבתי למוות.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
ה
הקיסרית הילדותית
תמונה של איתי 81
איתי 81
2קוראים|גיל ממוצע44|50%נשים

על המבקרת

תמונה של סהר־פז

סהר־פז

חברה מזה 15 שנים
36 ביקורות•82 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
מדע בדיוני ופנטזיה•ספרות מתורגמת•תרגום (נוער)
תמונה של סהר־פז
סהר־פז
חברה באתר מזה 15 שנים
ביקורות36
לייקים שקיבלה82
דירוג ממוצע4.3 ⭐
ז'אנרים מועדפים
מדע בדיוני ופנטזיה14ספרות מתורגמת10תרגום (נוער)4

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של סהר־פז

החיים הסודיים של הדבורים

החיים הסודיים של הדבורים

סו מונק קיד

התחיל חמוד, אתם יודעים. אנשים מתים, שבילי מרשמלו לחילוץ חרקים אומללים ממוות, יתומה מתבגרת שרק רוצה להיות מקובלת אבל אין לה לא סנטר ולא דמות נשית שתלמד אותה איך לשלב את רגליה באריסטוקרטיות. אבל לא סתם מתבגרת משעממת, היא נושאת עול כבד של אשמה (מריח קצת ג'ודי פיקו, לא?) ואבא מתעלל. הוא דיי מדכא אותה, אבל מורה אחת אמרה לה שהיא תהיה סופרת.
היא רק בת 14, אבל היא מעזה לברוח מהבית, ויודעת שאי אפשר להלחם בגזענות, או באבא שלה, או באלוהים... או משהו בסגנון. היא אפילו שובת לב בכנות שלה לכמה רגעים.
קלאסי. אולי זה אפילו יוכל להיות קיצ'י עד חמידות, כמו אשמת הכוכבים.

אולי... אבל לא.

התרגום עילג, אבל על זה עוד אפשר לסלוח. וגם הסופרת הצליחה למצוא את השם המושלם, כמעט פתטי, אבל עוצר בצד המסקרן-רכילותי (חיים סודיים, הוווו) וגם חדשני (דבורים, לא פרפרים או פיות!)
ולא רק שם מוצלח, גם איזה ציטוט שרץ באינטרנט, שאלוהים יודע איך אנשים שרדו מספיק עמודים כדי להגיע אליו (אני נכנעתי לפני...) שנשמע ממש חכם ונוגה.

אבל הספר משעמם ונוטף פתטיות. הדמות לא אמינה וחסרת אופי, וזה נהיה גרוע יותר כשכל הסיפור מסופר מנקודת המבט שלה. יש משהו מאוד יומרני בספר, כאילו הוא רוצה (!!) להיות פילוסופיה בגרוש, אבל גם זה לא ממש הולך לו.

טוב, כדי שלא תטרחו לקרוא את הספר סתם, הנה הציטוט היחיד שכנראה שווה להתייחס אליו:

"...אם אי פעם אצליח להגיע לגן עדן אחרי כל מה שעשיתי,
קיוויתי שאזכה רק לכמה דקות של שיחה פרטית עם אלוהים.
רציתי לומר, "תראה, אני יודעת שהייתה לך כוונה טובה כשבראת את העולם והכל,
אבל איך יכולת לתת לו לחמוק לך ככה בין האצבעות?
למה לא יכולת להישאר עם הרעיון המקורי של גן העדן?
החיים של אנשים הם בלגן איום."

וכדי להרגיע את הרוחות, הפסקה בספר שלא הרשתה לי להמשיך ולקרוא:

"
"את כועסת או משהו?"
"למה שאני אכעס? רק בגלל שאת מבלה עכשיו את כל הזמן עם אוגוסט זאת לא סיבה שיהיה לי אכפת. את בוחרת עם מי את רוצה לדבר, זה לא ענייני."
לא האמנתי למשמע אוזני; רוזלין נשמעה מקנאה."
"

פלטתי "דיי-----" ובאתי להזהיר אתכם מהמפלצת המפחידה בתחפושת.
אז, המשך חיים טובים ומנושלים מספרים גרועים. :)

לפני 13 שנים•סהר־פז
חוקי הבית

חוקי הבית

ג'ודי פיקו

הסוף לא הפיל אותי מהרגליים, אבל כשחושבים על זה, בספרים שלה היא אף פעם לא נותנת מספיק מקום לעלילה כדי שאתן חשיבות לתעלומה.. האופי של הדמויות תמיד חונקות הכל עד אפס מקום.

שמעתי מישהו אומר פעם שכמו אצל ניקולאס ספארקס, כל הספרים שלה הם אחרי הכל, דומים להחריד. זהו הספר השלישי שלה שאני קוראת ואין לי מה להגיד חוץ מלהסכים.

קווי העלילה לדוגמא עם שומרת אחותי נורא חופפים.
כמובן, יש את המקופחים (תיאו- ג'סי ואנה), יש את מרכז צומת הלב (ג'ייקוב- קייט) את האמא שמקדישה את עצמה כלפי מטרה אחת- לרפא את הבן שלה.

תהיתי לעצמי מה היא ניסתה להעביר, את מי אנחנו "אמורים" לאהוב בספר הזה? או שאולי היא איבדה כאן את דמות הסופרת המלאכית שמבינה לנפש כולם? שהיא פשוט באה לזרוק לנו בפרצוף את האופל של כל אחד? שהיא כבר לא בקטע של חמלה?

גם שלאורך הספר מתחבטים בעניין של מהו אספרגר, איפה החוט בינו לבין תכונות אופי, בין החלטה של אספרגר לביים רצח לבין פסיכופת שיעשה את זה (שכל העניין מחופה ע"י שהיא שמה את הסיפור בתקופה שבה המחקר על האספרגר היה בחיתוליו..) לא היה נראה שהאמפטיה מכוונת אל ג'ייקוב.

תיאו... תיאו הוא אכן המקופח המיטולוגי, אבל הוא לא מוצג באור יפה במיוחד.

האמא (סלחו לי ששמה פרח מזכרוני) היא זאת שמתחבאת מאחורי "המחויבויות" שלה, אך בקושי הצלחתי להרגיש כעס על הקיפוח של תיאו..

הרבה פעמים שמעתי שאומרים שהכתיבה שלה היא "חסרת יומרות", גם בנוגע לשומרת אחותי, אבל בשומרת אחותי כאילו הכל היה פחות אפל ואני תוהה מה גרם לזה.. לא עזר לי שמיפיתי את הדמויות (כנראה לעיל) וגם לא התהיה שנמאס לפיקו להיות המלאך בלבן.
אולי זה הרצח? אולי האופי האספרגרי?


אולי אולי אולי

לפני 13 שנים•
★★★★★
•סהר־פז
משחקו של המלאך

משחקו של המלאך

קרלוס רואיס סאפון

כן. גם אני מחסידי צלה של הרוח. גם אני באתי עם ציפיות.

שנכזבו נשרפו ונגרסו עד עפר.

יש הרגשה שהתהילה עלה לסופר למוח והוא שכח שספר זה יצירה.
כי הוא בקושי שינה את השמות של הדמויות.
לא ראיתי בספר הזה יותר מניסיון כושל לחקות את צלה של הרוח. העלילה דומה עד כאב, הדמויות דומות עד כאב, אפילו יש משפטים שחוזרים על עצמם.

דרך מאוד טובה לעשות כסף כאחד שיצא לו ספר אחד טוב. בחיי. לוקחים את הספר הקודם, משנים קצת את השמות של הדמויות, מוצאים איזה זיק עלילה קלוש לשנות, ברור שיוציאו את הספר לאור. הרי אתה "קרלוס רואיס סאפון" המפורסם והנודע ברבים. יקנו את הספר.
תוקעים את השם שלו בענק על הכריכה.
ויאי! הסופר מרוויח הון. ההוצאה מרוויחה הון. אבל הספרות בזבל.


שיממון ספרותי.

(תוספת בעריכה- שכחתי לציין שאם זה היה צלה של הרוח שתיים זה עוד היה נחמד. אבל גם הכתיבה התדרדרה. משפטים מסורבלים, כל הספר הייתה הרגשה כאילו אתה שוחה בגומי שחור ומעיק. הגומי הזה היה אמור להיות אופל ככל הנראה, אבל לא הלך לו. דמויות שכולן אותו דבר פחות או יותר. כאילו גרסו את צלה של הרוח לתערובת אפורה וקראו לזה ספר.)

לפני 13 שנים•
★★★★★
•סהר־פז
אומן השיר

אומן השיר

אורסון סקוט קארד

זהו הספר השלישי של אורסון שקראתי שלא קשור לאנדר יקירנו, ולא יכולתי שלא לנסות להשוות אותו למשחק.

גיבור צעיר מאוד, גאון שבונה והורס את עצמו- יש.
מורים שלוקחים איתו סיכונים- יש.
ספקות לגביו- יש.

על הצד האחורי של העטיפה היה כתוב שהספר נכתב בין כתיבת הסיפור הקצר של המשחק של אנדר לבין הספר עצמו, האם זאת הייתה סוג של טיוטה? אינני יודעת.

מה שמוזר הוא שלא הייתה שום התייחסות לבעייתיות של בית השיר.
מסממים שם ילדים כדי לעקב את הבגרות המינית שלהם?! מוכרים אותם? גורמים להם ליצור מחסומים רגשיים מגיל 3 והכל תחת מעטה שהכל יפה וכולנו דואגים למחוננים הקטנים שלנו?

אנסט היה הקיסר אחרי הכל, אבל גם הילד הקטן שמשחקים בו, אולי יש סיכוי שמכאן שאב אורסון את ההשראה לאנדר ופיטר?

זה ספר מבלבל, נראה שיש שם כמה דמויות שאמורות להיות ראשיות אבל פוספסו.. כל מיני עלילות שנגעו בהם לרגע, אבל לא מספיק כדי שתהיה הרגשה שהן במקום.
לא הייתי מוותרת על הקריאה שלו, ספר טוב, אפילו טוב מאוד.
אבל קשה לקרא אותו תוך כדי שהוא חוסה בצילו של המשחק של אנדר.

מומלץ. :-)

לפני 14 שנים•
★★★★★
•סהר־פז
רעד

רעד

מגי סטיווטר

חשבתם שדמדומים גרוע?
גם אני, ואני עדיין חושבת.
אבל גם שדמדומים גרוע, זה חיקוי עלוב שלו.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•סהר־פז
ספריית הצללים

ספריית הצללים

מיקל בירקגור

הספר נראה בהתחלה ממש טוב.
אבל הכתיבה הייתה ממש לא מקצועית. רואים שזה ספר ראשון.
הספר לא היה בנוי טוב.. נראה שכל פרק מסתיים כמו פרק של סיפור בהמשכים.
התייאשתי מהספר באמצע.
:/
מאכזב ממש. תליתי בו תקוות.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•סהר־פז
אלגנטיות של קיפוד

אלגנטיות של קיפוד

מוריאל ברברי

לא רע, בהחלט לא רע.
בהתחלה הספר נראה מבטיח, לאורך כל הספר היתה הרגשה שהנה תבא התובנה המרעישה והפילוסופיה תתעלה על עצמה, אבל הרגע הזה לא הגיע.
זה לא שאני לא אוהבת את הספר, הוא נהדר, אבל לא ספר שנשאר איתי אחרי שהוא נגמר..
והסוף הגיע מהר מידי. ובכלל היה טיפשי למדי..

לפני 14 שנים•
★★★★★
•סהר־פז
ימי שלישי עם מורי

ימי שלישי עם מורי

מיץ' אלבום

מחילה מהמעריצים הנלהבים אבל--
בהחלט לא משהו.
ז"א, חביב, נחמד. לא יותר. אין תובנות נהדרות, אין סגנון טוב.
הסיפור יפה בפשטותו, העניינים מדוברים פחות מיוחדים.
לא רע, בהחלט לא רע, אבל לא משהו ראוי לציון.

אם סגנון הכתיבה היה יותר מיוחד הספר יכול להיות הרבה יותר טוב. אבל נראה שכל הקסם של מורי נהרסת עם סגנון הכתיבה של התלמיד שלו.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•סהר־פז
פארק היורה

פארק היורה

מייקל קרייטון

יש בו הרבה מסביב לעלילה רגילה. הרבה תאוריות פיזיקאליות, (?- לא בטוחה בשיוך של זה לפיזיקה.) הוא פותח דרך חשיבה חדשה על כל מיני עניינים שבהם מתחבטים בספר.
יש משהו חדשני למדי בצורת החשיבה של הסופר.

מה שבאמת שבה אותי בספר שגם שהוא היה כלכך מדעי והרפתקני לדמויות היה אופי! בהתחלה הספר היה נראה כמו איזו סדרת מתח טלויזיונית, אחרי זה מצאתי בו המון חשיבה, חדשנות ומדע ואז פתאום ראיתי את ההשקעה בדמויות. זה משום מה הפתיע אותי, ההכרה שלדמויות כאן יש אופי. הסופר הצליח לגעת בכל העולמות בלי להמעיט באף עולם. באף זרם בכתיבה.

זה לדעתי מה שכלכך גאוני בספר הזה, התמרון בין ההרפתקאות למדע ולפסיכולוגיה.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•סהר־פז

ביקורות נוספות על "ילדי המחשבה"

ילדי המחשבה

ילדי המחשבה

אורסון סקוט קארד

כשמסיימים לקרוא סדרה אפית כמו זו, קצת קשה לתאר במילים את המחשבות העמוקות והנפלאות ואת הרגשות שלך. סקוט קארד כותב בצורה כה מעניינת וכה מרשימה שאתה נשאר פעור פה לנוכח התובנות האדירות שאליהם הוא מגיע ביחס לאנושות וליקום בכלל.
זהו הספר האחרון בסיפורו של אנדר, וסקוט קארד יודע לספר סיפור מלא ושלם ואכן מביא את הסיפור לסגירת מעגל ולסיום מתאים.
תענוג צרוף, שהקורא לא רוצה להניח את הספר מהיד עד שיפתרו כל הדברים המתרחשים בסאגה הגדולה והאדירה הזו. קריאה זורמת, מדהימה שגורמת לקורא לחשוב על דברים ברומו של עולם (תרתי משמע), ומגלה לו דברים על האישיות שלו בעצמו. הדמויות שמלאו את המחשבות לאורך ארבעה ספרים נפלאים, משאירות בקורא רושם עז של כוחות ועוצמות, תבונה ורגש שבהחלט משפיעות על האנושיות שבו ומעלות בו מחשבות על מקומו של האדם בבריאה וביקום כולו.
זהו ספר סיום מצוין, לסדרה מצוינת, של סופר מדע בדיוני מהמעלה הראשונה. שווה קריאה ולו רק בזכות הרעיונות הכבירים שסקוט קארד מציג על היריעה.
תהנו...

לפני 11 שנים•
★★★★★
•Braveheart
ילדי המחשבה

ילדי המחשבה

אורסון סקוט קארד

מבחינת הסיפור של אנדר- יש פה סגירת מעגל ואנדר מוצא סוג של מחילה ושלווה שאותם חיפש כל חייו.
מעבר לכך - הספר נותן כמה נקודות למחשבה.
חייבת לציין שגם ב'קסנוסייד' וגם ב'ילדי המחשבה' לא תמיד הצלחתי להתחבר לדמויות וללכת איתן יד ביד עם מה שקורה להן.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•היפיפיה הנרדמת
ילדי המחשבה

ילדי המחשבה

אורסון סקוט קארד

הסיבה היחידה שיש לאדם לקרוא את הספר היא כדיי לסיים את רביעיית ספרי אנדר. קיטשי וקלישאתי להחריד והיה עדיף שיתמזג עם קסנוסייד, כמו שקארד חשב בהתחלה.
הדבר הטוב היחיד שיש להגיד על הספר הזה הוא שהוא שהספר כתוב טוב.
הסאגה התחילה כל כך טוב ומשם הכל הלך והידרדר אל עבר תהום מבישה שנגמרה בספר הזה. חבל.

לפני 19 שנים•
★★★★★
•Doctor G
ילדי המחשבה

ילדי המחשבה

אורסון סקוט קארד

ספר מצוין אבל הוא ממש לא הספר הרביעי בסדרה, יש בסדרה יותר מ10 ספרים, אפשר למצוא הסדר על כל הספרים פה http://endersgameroom.com/

לפני 13 שנים•123
ילדי המחשבה

ילדי המחשבה

אורסון סקוט קארד

קודם כל אני רוצה להגיד משהו על כל הביקורות שהספר לא היה מספיק בשבילהם, תראו הספר אמור לתאר חברה אנושית, מובן שכל אדם היה רוצה ששמו ישאר לעד גם אחרי מותו ואחרי שהא השיג את מבוקשו הא מחפש שקט ודרך לחיות אחרי החיים הקשים שעברו עליו, לכן כל הרומנטיקה והאהבות זה בסיסי לכל אדם ואם הספר הזה כתוב על חברה אנושית הרי שזה יכנס בסופו של דבר אל הספר, הסיום יפה שאומר זהו, הכל נגמר, עכשיו שקט תנו לחיות. הדעה שלי בניגוד לאחרים שהספר הזה מסיים מצוין את הסאגא, יש ערבוב בין הדמויות שעד עכשיו היו כל אחת והסיפור שלה. אהבתי גם את הפן המוסרי עם הדסקולדה ואת המסקנה שהגזע האנושי הוא הראמן הכי מסוכן שקיים.

לפני 14 שנים•הלי
ילדי המחשבה

ילדי המחשבה

אורסון סקוט קארד

ספר נחמד לסיים איתו את הסדרה אבל לצערי לא יותר מזה...

זה הרגיש לי כמו ספר סיום שזה באמת תפקידו, רק לסיים, היו חסרים לי התפתחויות חדשות ברמה של הספרים הקודמים אבל הפעם אלה רק היו דברים שוליים וגם צרם לי שהכל נגמר על הצד הטוב ביותר והרגיש כמו סרט הוליוודי שהגיבור והגיבורה ימצאו אחד את השני בסוף ויתנשקו.

אבל בתכלס אני לא יודע אם אפשר לבוא יותר מדי בטענות, לדעתי מהרגע שג'יין השיגה את היכולת להוציא החוצה ולהחזיר אז בעצם זה טרף את כל הקלפים (זה היה בספר הקודם) ובתכלס אחרי שהיכולת הזאת הושגה אני הבנתי שהשמיים הם הגבול ואין שום בעיה שהיא לא תצליח לפתור ולא משנה עד כמה ינסו להציג אותה כלא פתיר. לדעתי היה יותר טוב אם בסוף קסנוסייד היה פרק אפילוג אחד ארוך שיתאר בקצרה את מה שקרה בילדי המחשבה.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•Hadish16
ילדי המחשבה

ילדי המחשבה

אורסון סקוט קארד

הספר האחרון בסאגה, המביא לידי סיום דרמטי של המאורעות העוסקים במפגש בין מינים שונים ואף שואל
"מהו מין תבוני?" איפה נקודות הדומה ואיך ניתן לגשר על נקודות השונה בין המינים?
וכמובן האם צריך/ראוי?

לפני 16 שנים•
★★★★★
•boazbm
3.0
3.0
דירוג
3.0
לפני 13 שנים

“מבחינת הסיפור של אנדר- יש פה סגירת מעגל ואנדר מוצא סוג של מחילה ושלווה שאותם חיפש כל חייו. מעבר לכך”

3/8
ביקורות על ילדי המחשבה
הבאה
Doctor G
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
2.0
לפני 19 שנים

“הסיבה היחידה שיש לאדם לקרוא את הספר היא כדיי לסיים את רביעיית ספרי אנדר. קיטשי וקלישאתי להחריד והיה”