ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שבת, 14 באפריל, 2012
ע"י סהר־פז
ע"י סהר־פז
זהו הספר השלישי של אורסון שקראתי שלא קשור לאנדר יקירנו, ולא יכולתי שלא לנסות להשוות אותו למשחק.
גיבור צעיר מאוד, גאון שבונה והורס את עצמו- יש.
מורים שלוקחים איתו סיכונים- יש.
ספקות לגביו- יש.
על הצד האחורי של העטיפה היה כתוב שהספר נכתב בין כתיבת הסיפור הקצר של המשחק של אנדר לבין הספר עצמו, האם זאת הייתה סוג של טיוטה? אינני יודעת.
מה שמוזר הוא שלא הייתה שום התייחסות לבעייתיות של בית השיר.
מסממים שם ילדים כדי לעקב את הבגרות המינית שלהם?! מוכרים אותם? גורמים להם ליצור מחסומים רגשיים מגיל 3 והכל תחת מעטה שהכל יפה וכולנו דואגים למחוננים הקטנים שלנו?
אנסט היה הקיסר אחרי הכל, אבל גם הילד הקטן שמשחקים בו, אולי יש סיכוי שמכאן שאב אורסון את ההשראה לאנדר ופיטר?
זה ספר מבלבל, נראה שיש שם כמה דמויות שאמורות להיות ראשיות אבל פוספסו.. כל מיני עלילות שנגעו בהם לרגע, אבל לא מספיק כדי שתהיה הרגשה שהן במקום.
לא הייתי מוותרת על הקריאה שלו, ספר טוב, אפילו טוב מאוד.
אבל קשה לקרא אותו תוך כדי שהוא חוסה בצילו של המשחק של אנדר.
מומלץ. :-)
3 קוראים אהבו את הביקורת
3 הקוראים שאהבו את הביקורת
