"...The truth, it has the habit of revealing itself"
*לפני שאתם קוראים את הביקורת הזאת, כל מי שרוצה באמת להיכנס לאווירה של הספר הזה שייכנס לשיר הבא ושישמע אותו בזמן שהוא קורא את הביקורת:
http://www.youtube.com/watch?v=PLFVGwGQcB0
(זה לא בדיוק שיר, אלא מנגינה)
***
יש ספרים שאחרי שאתה גומר לקרוא אותם את אומר לעצמך "וואו! זה היה מדהים!" ויש כאלה שאחרי שאתה גומר אותם לשנייה, באמת רק לשנייה, הם אמיתיים. Five Little Pigs הוא מהסוג השני.
קרלה קרייל, אישה אמידה ויפה בשנות ה-20 לחייה, נפגשת עם הרקול פוארו,הבלש הבלגי המפורסם, ומטילה עליו משימה: לגלות מי רצח את אביה (אמייס קרייל, הצייר המפורסם) לפני 16 שנים.
באותו זמן כל היו בטוחים שהרוצחת היא אשתו של אמייס, קרוליין. ובאמת לא הייתה שום סיבה לחשוב אחרת: היה מניע, הזדמנות ואפילו טביעות אצבעות של החשודה על הכוס המורעלת. וחרף כל העדויות, קרוליין נשפטה למאסר עולם בלבד. אך גם שם מזלה לא שפר עליה, והיא מתה כעבור שנה בודדה בכלא.
לפני מותה היא כתבה לבתה (שאז הייתה בת 6) מכתב ודרשה שהמכתב הזה יפתח רק כשתהיה בת 21. במכתב קרוליין מצהירה שהיא חפה מכל פשע.
ועכשיו, נחושה שאמה באמת הייתה חפה מפשע, קרלה מבקשת מפוארו לגלות מי הרוצח האמיתי (אם בכלל), ומציגה לפניו את הפתרון החלופי: אחד מחמשת האנשים שהיו בזירת הפשע עשה את זה ("חמשת החזירים הקטנים"):
1.פיליפ בלייק, חברו הטוב ביותר של אמייס.
2. מרדית' בלייק, אחיו של פיליפ ורוקח חובב
3.אלזה גריר, המאהבת הצעירה של אמייס שבאה לגור איתו לתקופה מסויימת בבית המשפחה כדי שיוכל לצייר אותה.
4. אנג'לה וורן, האחות המעוותת בת ה-15 (אז) של קרוליין.
5. סיסילה וויליאמס, האומנת של אנג'לה.
והנקודה הזאת, פוארו יוצא למסע אל תוך הסודות,השקרים והפשעים של האנשים שסבבו את אמייס קרייל ומגלה, להפתעתו, שלאף אחד לא היה מניע לרצוח את אמייס, וכל רמז מצביע על אשמתה של קרוליין...
הסיפור מחולק לשלושה חלקים:
חלק I: ראיון עם כל חשוד אפשרי
חלק II: כל חשוד מספר את אירועי יום הרצח כמו שהוא זוכר אותם.
חלק III: פוארו מציג את המסקנות שלו וחושף את הרוצח.
הספר הזה, שלא כמו רבים אחרים של אגאתה כריסטי, הוא פסיכולוגיה טהורה. שום דבר לא באמת קורה בסיפור הזה, הוא קורה כל כולו בעבר. זה יכול להיות קצת מרתיע, אבל זה באמת מרתק.
הספר הזה מיוחד בעיקר בגלל שהוא מראה את היכולת של כריסטי ליצור דמויות חזקות (דבר שהיא לא הייתה כל כך חזקה בו) ולתת לכל אחת מהן את המעמד שלה לספר את הסיפור בצורה ובסגנון שונה לחלוטין.
וכמו שאמרתי בהתחלה, אחרי שפוארו אוסף את כל הנוגעים בפרשה חזרה למקום ההתרחשות, ואחרי שהוא מציג את מה שקרה באמת (או שאולי זה אותו הדבר שידענו מההתחלה?), רק אז, לרגע קסום אחד, הכל אמיתי. הדמויות, הקורבן וכמובן הרוצח, הם כולם קמים לתחייה ובאמת תופסים את תשומת הלב והרגש של הקורא.מעט ספרים יכולים לעשות את זה ואני מכיר אנשים שהיו מרימים את אפם בזלזול למשמע המילים "אגאתה כריסטי" ו"ספר רציני" בנשימה אחת.
אבל הספר הזה הוא שונה, יש בו את המיטב של אגאתה כריסטי: רוע,טוב,טרגדיה,שמחה,דמויות,פסיכולוגיה וכמובן המון הטעיות בדרך.
הדבר היחיד שעלול לקלקל לקורא את הקריאה יהיה הציפייה לסוף מפתיע במיוחד כמו שיש ברוב ספריה. אז אל תצפו לזה, יכול להיות שהסוף יבוא לכם בהפתעה אבל היא בהחלט לא תהיה הגדולה ביותר שאגאתה כריסטי יכולה להפיק.
אבל השיא של הסיפור הוא רק אחרי חשיפת הרוצח, כשפוארו מסביר באחד המונולוגים הטובים ביותר שלו את המניעים האפלים שהיו מתחת לפני השטח שלבסוף שהובילו למותו של הצייר המהולל.
וכשהוא יגמור לדבר, פוארו ישים את כפפותיו, ייקח את מקלו,יחבוש את הכובע הקטן והעגול שלו ויצא מהחדר. ולאחר דקה אחרונה של דומיה, יפרדו כל חמשת האנשים שהיו קשורים בפרשה הזאת וילכו כל אחד לדרכו, כשהעבר מרפה מהם ומשחרר אותם לחופשי.
לכאורה.
***
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
