השועלה הוא מותחן פשיעה קצר שנכתב על-ידי קן ברואן - סופר אירי בהווה ושוטר אלכוהוליסט לשעבר. על רקע זה אין פלא שגיבורי הסדרה חולקים עניין באלכוהול.

השועלה הוא הספר החמישי מתוך שבעה ספרים בסדרת בלש טום ברנט ופקד ג'יימס רוברטס (מתוכם תורגמו לעברית שני ספרים - השועלה ובליץ' שקדם לו). הספר מתאר את עלילותיהם של מספר שוטרים בריטים מופרעים ולא כל כך מוצלחים מתחנת משטרה בדרום-מזרח לונדון - ברנט, הבלש הפסיכופט, בעל איים של רכות אישיותית, פולס, שוטרת שחורה צעירה בעלת יצר עז של הרס עצמי, ורוברטס, המפקח שאחראי להוביל אותם וחבריהם (דמויות קבועות נוספות) להצלחה במאבק בפשע.

בסיפור הנוכחי, חבורת השוטרים נאבקת באסירה לשעבר, אכזרית ומטורפת, שאחראית למספר פעולות חבלה וסחיטה.

הבעיה בספר, היא שכל הגיבורים, פושעים ושוטרים כאחד, הם אימפולסיביים, לא מספיק אמינים ולא מספיק עמוקים. מנגד, הספר קריא מאוד עם קצב מהיר. לסיכום, מעביר את הזמן.

אם אהבתם את "בליץ" של קן ברואן, אין ספק שתיהנו מספר ההמשך.
"השועלה" ממשיך בתיאור מעלליה של חבורת השוטרים המופרעים, שלא ממש דוגלים ב"להגן ולשרת", ומתחברים הרבה יותר למוטו החלופי- להגן על הישבנים שלהם ולשרת את עצמם.

הפעם עליהם להתמודד עם גל פתאומי של פיגועי טרור המזעזע את לונדון. פצצות מתחילות להתפוצץ בזו אחר זו במקומות שונים בעיר. בינתיים נגרם רק נזק לרכוש, ללא פצועים והרוגים, אך למרבה הזוועה, זה עלול להשתנות.

אחרי הפיצוץ הלא קטלני הראשון, מבצעי הפיגוע מתקשרים למשטרה ובפיהם דרישה לכופר. סכום "צנוע" שיועבר בדרך עקלקלה למיקום על פי הוראותיהם. בתמורה לתשלום הם יואילו למסור למשטרה את מיקום הפצצה הבאה שהטמינו, מבלי לפוצץ אותה.

וכשעיר שלמה נתונה בידיהם כבת ערובה- לא נותר לראש העיר אלא לחרוק שיניים ולשלם.

עם כל "מבצע" מוצלח, התעוזה של מטמיני הפצצות גדלה, ותאבונם רק הולך וגובר.

צוות הטרוריסטים/ סחטנים כולל צמד אחים, עבריינים ותיקים, שכמובן- אין להם אלוהים. בלבד זאת, אין לשניים גם עודף חומר אפור בקודקודיהם.

המוח האמיתי מאחורי המבצע כולו הוא אנג'י- שועלה פיקחית, ערמומית ואכזרית.

הכרותי עם קן ברואן החלה בדרך מאוד לא אופינית לי-ציור הכריכה שבה את ליבי..
לא עמדתי בפיתוי וקניתי אותו.
קראתי והלכתי לישון בתחושת אכזבה...תחושה של "משהו חסר"
ובאותו לילה חלמתי עליהם...
על השוטרים המוזרים המופרעים האלימים. שנדמה שמה שהם עושים הפוך
מכל מה שעושים שוטרים ובלשים בכל ספר מתח הגון,
וכשהתעוררתי הבנתי שהם חדרו מתחת לעורי בדרך כלשהי..
השוטרת השחורה עם בן חסותה הנאו נאצי.
השוטר ההומו הקשוח.
השוטר הצעיר המתחנף לבוס ועושה שטויות טיפשיות
והמוזר מכולם החוקר האלים המופרע השתוי הסחטן...שיש בו פינה רגשנית נסתרת

ואז ישבתי וקראתי שוב, והבנתי שמה שחסר לי בו נסתר מעיני בקריאה ראשונה.
ומיד הלכתי לסיפריה ולקחתי את "בליץ" המספר על אותן דמויות וקדם ל"שועלה".הפעם לא התאכזבתי..

והערה לסיום: הכריכה הזכירה לי ספל תה ענק באחת הכיכרות באשדוד.
מי שיגיע לכיכר ויראה אותו, מוזמן להציץ לתוך הספל.....בזהירות!!

סתם ספר להעביר את הזמן.
שוטרים שלומיאלים ודפוקים. כולל כמובן שוטרות.
החלטות אומללות שאצלינו זו דרישה מידית להקים ועדת חקירה ממלכתית.
ובסוף, בפוקס הענין מסתדר, הרעים נופלים לבור בדרך כזאת או אחרת. הטובה שדפוקה תמיד יוצאת עם אוצר גדול, והאחרים עם מדליות.
מה נאמר ממש מרגש.
יש לי תכונה איומה שברגע שאני מתחיל לקרוא ספר ,אני מוכרח לסיימו. לפעמים בהרגשה .אה הפעם עבדו עליך.