#
אחרי הצטברות של כמה ספרים בעלי נושאים קשים ומורבידיים, החלטתי להוציא מהפורמלין את הספר הזה, ששמרתי בדיוק למצב הזה. זה ספרו הראשון של ג'וש באזל, ובלי לדעת קראתי קודם את ספרו השני "יצור פרא" ונהניתי מאד (אם כי אני מניחה שהייתי נהנית יותר אם הייתי קוראת אותם בסדר הנכון.)

דוקטור פיטר בראון הוא רופא בבית חולים בניו יורק. הוא גם בעל עבר חריג ושווה סיפור, למרות שהוא בתחילת שנות ה-30 שלו. העבר שלו מתחיל בינקותו, ממשיך בערכים הומניים אותם ספג ובבחירותיו אחר כך. דוקטור בראון הוא אדם חריף שכל, בעל כושר אבחנה והתעלמות מוחלטת מפוליטקלי קורקט. הוא אומר ישירות דברים שאחרים מתפתלים סביבם ואומרים ברמיזות. הוא ציני, חף מגינוני סטטוס, ותענוג לקרוא מה שהוא אומר.

רבים מאיתנו הם בוגרי "האנטומיה של גריי" סידרה בה הכירורגים (כולם רופאים, כולם חתיכים, כולם רהוטים, כמובן) במעט הזמן שנשאר להם בין התאהבויותיהם איש ברעהו (זה ביטוי. יש שם גם אהבות בין גברים לנשים...) הם מצילים חיים של מטופלים, כה רחומים, דמעות בעיניהם כשהם שומעים סיפור עצוב של חולה, יושבים בלילה ליד מיטתו של החולה "שלהם", אין שם בכלל סניטרים - רק רופאים (ומעט אחיות הנחשפות רק אם איזה רופא מתאהב בהן) וזו סידרת מדע בדיוני נהדרת, שראיתי באדיקות והיא מתארגנת לעוד המון עונות. (או שאולי ככה זה בסיאטל, מי יודע...) הספר הזה, בניגוד לסידרה הזאת, שייך לזן הכי מציאותי של רופאים. בתיאורים שלו יש מה שכולנו מכירים מביקורים (ספורים, אני מקווה) של בתי חולים כחולים: חוסר התייחסות, רשלנות, טעויות במתן תרופות, רופאים שמשחקים אותה סגנו של האל, כיסוי תחת ושחיקה.

ג'וש באזל הוא דוקטור לרפואה שכתב את הספר בזמן ההתמחות שלו בבית חולים. הוא גם יהודי, מסתבר. התייחסותו ליהודים, יהדות וישראל היא אחת הבודדות שקראתי בלי לזוז בכיסא באי נוחות.(רמז - ללא קשר למוסד מופלא וכל יכול...) הוא יודע לכתוב באמינות רבה על דברים שלא ייתכנו. היה לי כייף לקרוא כל מילה ומשפט בסיפור, בין אם הסכמתי לדעתו או לא. לשם שינוי - סופר אמריקאי שההומור שלו אינו הומור פטישים, ומבהיר את דעויו בחריפות ובבוטות.
שם הספר מתורגם נאמן למקור אבל בעברית זה יוצא סתמי. "Beat the reaper" מתייחס ל"קוצר" שהוא כינויו של המוות. אבל בעברית אין לנו כינויים יצירתיים למוות, ושם הספר אינו מבטא את ייחודו. מילא. נהניתי מאד גם ככה.

ספר מתח מצחיק בטירוף. סיפור הזוי של רופא מתמחה בבית חולים גרוע במנהטן. לד"ר פיטר בראון יש כישרון כרופא, יש לו גם הרבה תסכול מהעבודה השוחקת, אבל במיוחד יש לו עבר שהוא נושא עמו ומסתיר מכל הסובבים, עבר שכלל לא מתחבר לרופא המציל חיים ועבר כזה שיכול להיות מסוכן לד"ר אם ייחשף.
חולה חדש שמגיע לבית החולים, רואה את הד"ר ונדמה לו שהוא מזהה אותו מהעבר, החולה מסכן את מעמדו וקיומו של הד"ר וגורם לו לעשות מעשים שונים ומוזרים.
כל העלילה היא מותחת מצד אחד, מפתיעה מצד שני, לפעמים קשה לעיכול, וכל הזמן מצחיקה ושנונה. ספר מהנה מאד ונקרא בשטף.

נחמד.
אני לא יודע מה בדיוק הקשר בין שם הספר (נשמע כמו סיפור על מאבק במחלת הסרטן) לבין תוכנו (עלילות המאפיה), אבל הספר חמוד.
הספר כתוב בצורה צינית קלילה עם הרבה הומור דקיק ו"ביקורת עצמית" של הגיבור על עצמו. אז נכון שהעלילה לא בדיוק מסובכת, נכון שהיא גם לא ברורה לחלוטין, אבל הכתיבה הצינית והמחויכת עושה את העבודה והספר נקרא בקלות.
זוהי לא יצירת מופת אבל בהחלט סיפור חביב, רעיון מעניין וכתיבה קולחת.

לא ברור לי למה תרגומו את "לנצח את מלאך המוות" לעברית. ג'וש באזל כתב ספר פשוט מוזר, קצת משעשע, לפעמים מצחיק וכמו כן מטריד. השפה והכתיבה גסים ופשוטים. העלילה מוזרה וקצת עקומה (או אולי אין לי מספיק ניסיון במתח?).

לבאזל יש עין לדמויות קשות אך מושכות. היו עמודים שגרמו לי לצחוק בקול רם ורק אחרי כמה שורות, לרצות להקיא. אין הפתעה בדרך בו באזל מתאר את הסצנות הקשות במיוחד. אמנם תמיד יש תחושה אפלה, זה לא מגיע בחוזקה והיה חסר קצת מה-shock.

ספר בינוני שלא היה זכאי לתשומת לב שקיבל בארה"ב ולא היה סיבה לכך שיגיע לעברית. אחרי שנתיים, קשה מאוד להיזכר בקטעים טובים (למרות שזכור לי שהיו כמה...) ומה שבולט זה הקטעים הגרועים והקשים לקריאה. ספר שמתאים יותר לגברים מאשר נשים (גסות גברית, סגנון מאוד לא-מתפשר), אמנם לפעמים משעשע ומעניין אך לא שווה את הזמן כל כך.

* קראתי את ספר זה באנגלית המקורית. ביקורת זו אינה מתחשבת בתרגום.

נתחיל בהערה - כמו שכתב פה מישהו לפני, חבל שהתרגום של הספר הוא פשוט בזיוני - ישנם חלקים שקשה להבין - כולל מספר משפטים שנראה כאילו תרגמו אותם עם Google translate.
הספר עצמו טוב והיה לי קשה להניח אותו, עצם זה שהוא מחולק לפרקים קצרים תורם לא מעט לזרימה של הקריאה, וההערות המזדמנות של המחבר בתחתית הדף תורמות לתחושה שהסיפור אמיתי כמעט עד סופו, למרות שבהחלט ישנם קטעים "לא אמינים" וכמה קצוות לא הגיוניים בעלילה, שכאילו נלקחו מסרטי פעולה עם צ'ארלס ברונסון - אבל עם הרבה יותר רגש ושנינות.
לסיכום, ספר מתח טוב וזורם, שעדיף לקרוא באנגלית.

האמת היא שרק התחלתי לקרוא את הספר, אבל אם אתם שואלים אותי מהי אחת הסצנות האהובות עליי בעולם הקולנוע, אז התשובה שלי היא אותה סצנה בה יש ניסיון "לנצח את מלאך המוות" (מהסרט "החותם השביעי" של אינגמר ברגמן). זאת האמת הסיבה שאיך שראיתי את הספר הזה על מדף הספרים בחנות, לקחתי וקראתי את הגב האחורי והתחלתי לקרוא גם בו. הספר הזה נראה מעניין, והוא באמת כזה. לכאורה עוד אחד ממותחני הרפואה, אבל למעשה סיפור אחד גדול המורכב מכמה סיפורים קצרים המועברים אל הקורא בשפה מרתקת שמאוד כייף לקרוא אותה. לכל אחד מאיתנו יש את החיים שהוא חי ולצידם המחשבות מה היה קורה אילו הדברים היו קצת אחרת, אז זה מה שעשה הסופר, ג'וש באזל כשכתב על ד"ר פיטר בראון בזמן שהוא באמת למד רפואה. קחו את הספר ותקראו בו, לא תתחרטו.

לנצח את מלאך המוות מספר על רוצח שכיר שהופך להיות רופא בתוכנית להגנת עדים, הסיפור עצמו מעניין והספר הוא טוב ומהיר, פיטר בארונה הוא דמות מעניית שבעזרת הציניות שלו צובעת את עולם הפשע כמו עולם בתי החולים בצבעים שמחים ונעימים שפשוט מעלים חיוך, לא ספר ע-נ-ק אבל פשוט מהיר וכיף (מומלץ בחום)

פייטרו בראונה היה בן 16 כסבו וסבתו, ניצולי שואה לכאורה, נרצחו הוא נוקם את נקמתו. הוא מתחבר לבן של עו"ד של המאפיה ומבצע רציחות בעבורו.
הוא מתחיל גם להסתבך עם בנו של העו"ד ונשלח לסייע לו במשימת הכניסה של הבן למאפיה , אלא שאז דברים משתבשיים והוא עומד למשפט ומוכנס לתוכנית הגנת עדים והופך למתמחה ברפואה -ואז איש מאפיה מזהה אותו ועכשיו מתחיל הבלגן ...

משעשע וחביב

אין כל קשר בין התקציר מאחורי הספר לעלילה עצמה. בכל זאת הספר עצמו זורם, כתוב בצורה די משעשעת והיה מהנה לקרוא אותו.