לא הבנתי איך אפשר לקרוא ספר שניסוחו הוא כמו ספר ילים,רדוד מן ההתחלה בשפה והעלילה .
צר לי זנחתי ומהר.

אם הייתי יכולה הייתי רוצה להיפגש אתך
לספר לך שאתה אדם של -שואה אחת
ועד כמה אני יודעת מה זה להיות אדם של ,שואה אחת
ללכת ברחוב ללא הכרה והבנה מי ומה עברת ובכלל את האמת
הוצאת אותה -את האמת כולה ,האם שלווה ידעת ,האם נקם הרגשת באמת -או רק תחושה ששום דבר לא ישוב -
אם הייתי יכולה הייתי מספרת לך
שלא עזבת את האלוהים ,כי משפחתך היא זאת שבגדה בך
אם הייתי יכולה הייתי באה לנחם אותך שבטח אביך ידע מדוע אינך נפרד ממנו -בטח ידע שאינך יודע דבר
אם הייתי יכולה ...בכיתי אתך ,שמחתי אתך לא עצרתי את הקריאה עד אור הבוקר -
עברת לתקשורת למען יראו שאתה קיים -שיראו אותך
אני ראיתי -
מקווה שאתה עכשיו נח ושלו עכשיו,
ואת מה שלא ידעת בחייך תדע במותך -

קראתי אותו בנשימה אחת
עלובי החיים -בשתי לילות לבנים
כמה נכתב על הספר
קטונתי -כמה קשה היה לי עם הסוף
רציתי לגעת עוד
מה עלה בגורלו באמריקה מה עלה בגורל אחיו
האם הצליח
ספר מעולה שקשה לעכל אבל משרה בך אירוניה מסוימת על החיים .
מומלץ בחום

חזרתי לספר -
אולי זה עניין של זמן שכותבת עליו ממקום אחר-
זה לא ספר צר לי -זה אוסף של נוסחאות וכללים על אהבה ומערכת יחסים -
למי שיש הרבה כוחות נפשיים יכול למצוא את הסיפור שמאחורי הקטעים שנקטעים אחר אחרי השני -
יכול למצוא את החכמה והתמורות -
הוא עדיין מדורג אצלי גבוה -אבל
לספר זה צריך לגשת עם המון רוגע וכוחות נפשיים
אם כל אהבתי לאייל מגד -...

חמישה סיפורים על בדידות של נשים ייחודיות ,הנעות במעגלים חסרי מוצא,מקריבות עצמן,חלקן עוד מאמינות בגאולה ,לחלקן ברור כי המסע עבורם הסתיים.
השלמה אין פה-רק עוד יום ועוד יום לקום למציאות כזאת וללכת הלאה.
אפשר לסיים את הספר בשעתיים,
אני נאחזת בו עוד טיפה...
בפשטות מדהימה המצורפת בשפה מדהימה.זורמת מעבר לכל דמיון -הצליח הסופר לכבוש אותי-בדרך מיוחדת מתאר מסע נפשי של דמויות שלכאורה חלפו לידיו ברחוב.
מדהים איך בניגוד לרבים-
עצר לרגע :
וראה אותם .

אנתולוגיית שירי תפילה ישראליים.

באחרית דבר ,נכבשתי בתיאור מעשה הספר והציטוט של
אהרן שבתאי :
"שנים על גבי שנים בקשתי לכתוב סידור ,
ולמה?
משום שלמדתי שהמוצק ביותר תלוי על בלימה
משום שעמדתי על כך שמשפטים הם בקשות"
(גירושין 1990)

התרגשתי לקראת הספר.
68 משוררים- 100 שירים ,מגדולי המשוררים ,בספר אחד.
ערוכים הם בשערים ולכל שער שם .תשעה שערים-
לראשון נכתב-
"פתח שער"

כמה לילות לבנים ואני תוהה מה פספסתי אך מכולם אהבתי רק 6 שירים ומאחרים לקחתי משפט אחד או מספר שורות יפות,לא יותר.
דוגמה לקטע קסום מהשיר של חביבה פדיה "כח"
"הבן אותי שאני ערירית,שאין לי למי לגלות מחלתי ,שלא הבנתי בזמן שגופי הוא אני ,וכשהבנתי לא ידעתי נפשי ,לא מצאתי מוצא לבכי כי יכה ,כי אין..."

האם העריכה עשתה עוול למשוררים או שגדולתם לא ניתנה בשירים אלו.
להוציא את עמיחי ,תרצה אתר ,חיים גורי ,עודד פלד,לאה גולדברג
ואני-
לא התחברתי ,התאכזבתי תוהה מה פספסתי או שמא ובאמת זה הנכון שלי.
שנים מהשירים של שמעון שלוש הופיעו בספר.
נדמתי לעומתם.
לא היה פסיק או מילה שלא הייתה במקומה ,שני שירי תפילה יפים ,פשוטים אמתיים כל כך שנטמעו בי ביופיים בעצמתם.
ואולי באמת זה מה שחיפשתי ,את הפשטות והעוצמה שתפילות מכילות.
למדתי להעריך ולהוקיר את שיריו הרבה מעבר.
הן יושב הוא כרגע בין אמיר גלבוע ואלתרמן -הן אפשר לראות אותו אל מולם .
שניים משיריו שפורסמו והיו לי נחמה בספר זה:

"אלהים אלהים אלהים
אנחנו יותר מדי
עצובים
אני רואה

גע בי מעט
אל תשאיר חיי ללא תהלים
ומותי בצל קורת מלים
ומחצית חיי באש
ומחצית חיי במים"
שמעון שלוש


בקצב פעימות
-----------------

ציפור כלואה חברה למלאך בודד -
עם מותם בטרם עת של המשוררים
יאיר הורביץ ואיתי עורב



תן לי למות בשקט בשקט
בלי טקסים
בלי תפילות
אנשים פשוטים, אישי תהילות

תן לי למות בחושך
בלי נרות
בלי קידושין
בלי אמירות.

כסה אותי מלבושים
לא עוטפים מדי
לא חונקים,
לפי מדות

לא מיטת עפר
לא מיטת נגוהות -

פתע
בל אדע בל אירתע
תור פלאות.

תן לי למות בשקט
רק כך רך
בקצב פעימות
ורוח שאננה תיכנס באולמות.

שמעון שלוש.

נתגלתה לי משוררת מופלאה.
אותיות שהפכו למילים -מילים שהפכו לשירים-ואני דוממת-תוהה היכן נעלמה -אך איבד עולם המשוררים אדם כמוה.
מסע פנימי ומבוכים שנעלם אתה בהם-כאילו אתה שם אתה.
התשובה שניתנה מידי אחד מחברי האתר,הבהירו לי שחייה נקטעו וכך גם המשכיותה.
בין קריאה אחת לשנייה-תוהה אני האם אפשר יותר.
בין קריאה אחת לשנייה-ספרה נפתח שוב ושוב לפניי-יודעת שמצאתי עולם-
עולם שילווה אותי רבות ,עד שישקוט בין מדפי הספרים.


העִיר הזָרָה

אני רָצִיתִי אֶת הָעִיר הָזָּרָה.


כְּשֶׁשַׁבְתִי מִיַּמִּים הַרְבֶּה
ולא נַמַל אֶחַד
רציתי עיר זָרָה.
לֹא חֶדֶר
לֹא בָּיִת
לֹא חָצֶר
לֹא סִמְטָה
אני רציתי אֵת כֻּלָּהּ.
אבל כֶָּוָן שֵהַיְתַה זַרה
הסתפקתי ברחוב
בֶּחדֶר
בְּסִמְטַה
וּכְשהוּגְפּוּ חלּוֹנוֹתֶיהָ
הָיִיתי –פִתְאוֹם
חֲלֻדַּת עֳגָנִים
יוֹקֶשֶׁת וְזָרַה
ואַחַר
שוב נֶחֶצֶיתִי יוֹם יוֹם
והֶרֶף ~ עַיִן-וּשְנִיָה
בַחֲרַכֶּי הַתְּרִיסִים
שֶל הַעִיר הזָּרַה.

כְשֶׁעַבְרָה הָעִיר הַזָרָה
לְמַקוֹם זָר
יַדַעְתִי שֶזָרוּ חוֹל עָל פָנַי
שֶׁשָּׂמוּני לְחָלָל ולִמְאֵרָה

ועִירִי כְּבָרָה.

"זו שעה נפלאה "

זוֹ שָׁעָה נִפְלָאָה
שֶׁל רַעֲדַת הַלֵּב,
וְהָיִיתִי רוֹעֵד לוּ יָכֹלְתִּי לִרְעֹד,
וְהָיִיתִי שָׁר וְלוֹחֵשׁ בְּאָזְנַיִךְ
לוּ יָכֹלְתִּי לָשִׁיר וְלִלְחֹשׁ,
זוֹ שָׁעָה נִפְלָאָה,
לֹא הָיְתָה, לֹא תִּהְיֶה עוֹד כְּמוֹתָהּ,
אַתְּ גּוֹהֶרֶת עָלַי, וַאֲנִי תַּחְתַּיִךְ
קָשּׁוּב בְּלִי תְּנוּעָה,
כְּאִלּוּ יִהְיֶה עוֹד רֶגַע דְּבַר-מַה,
שֶׁכְּמוֹתוֹ לֹא יָדַעְתִּי,
וְאַתְּ לֹא תֵּדְעִי,
וַאֲנִי לֹא אֵדַע.

ציפור כלואה

"פְּתַח לִי שַׁעַר," אַתָּה אוֹמֵר,
וְנוֹשֵׂא עֵינַיִם לַמְּרוֹמִים.
רַגְלֶיךָ עַל הַקַּרְקַע
וְרֹאשְׁךָ שָׁט בָּעֲנָנִים.
אֶת חַיֵּי אֲבַלֶּה בַּשָּׁמַיִם,
כָּךְ אָמְרָה הַצִּפּוֹר,
וְעַל הָאָרֶץ אֵדַע אֶת מוֹתִי.

הָאֲדָמָה תִּפָּתַח לִי כְּשַׁעַר,
הוֹסִיפָה הַצִּפּוֹר,
וְאַחֲרֶיהָ רַק נְעִילָה."