גותיקה יהודית

בעז, סטודנט להיסטוריה ממוצא כורדי, (ולא אשכנזי כמצופה) יוצא לורשה, לאחר שזכה במלגת מחקר, להצעת מחקר בדויה, לפיה יש בידיו מידע העשוי לחשוף את יומנו של חיים רומקובסקי, ראש היודנראט בגטו לודז', ומי שכונה מלך היהודים, שנחשב לשנוי במחלוקת, מה שעשוי להוות סנסציה עולמית בקרב חוקרי השואה, הטוענים שרומקובסקי, מעולם לא כתב יומן.

היומן הדמיוני שבעז מחפש אחריו בורשה ובלודז' מניע את עלילת הספר האפלה, שקשה לעתים להחליט, אם היא גרוטסקית, או גותיקה יהודית, הלוקחת את הגרוטסקה לכיוון הנשגב, המסתורי והעל טבעי, ובכך היא הצליחה לבלבל אותי כספרות שבסגנונה מתפרעת והופכת לחתרנית.

יוסי אבני לוי, בספרו שירת החטאים, עוסק במשיכה וברתיעה שלנו לתקופות אפלות בעברנו היהודי. אחת מהן, שייכת לכת הפרנקיסטים, אותה יסד יעקב פרנק, במאה ה-18, שהאמינה בחטאים ובפריצות מינית, כאמצעי להבאת הגאולה. "רק האיש החוטא יכול לכפר על עוונותיו."

שלומית, אישה בשנות הארבעים לחייה, חוקרת את כת הפרנקיסטים במסגרת עבודת דוקטורט. המנחה שלה הוא נזיר ישועי, שפעם ראה מסמך, במרתפי מנזר, שנשמר כסוד כמוס, שאם ייחשף, הוא ישנה את ההיסטוריה הפולנית והיהודית. שולמית, כמו בעז, מנסה להתחקות אחרי מסמך, שספק אם הוא קיים.

יעקב פרנק ורומקובסקי, מייצגים בצורה שונה מנהיגים שפעלו בניגוד לנורמות היהודיות והמוסריות, לעתים עד לאיבוד כל רסן וצלם אנוש, אך בצורה פרדוקסאלית, הם היו חדורים בתחושת המעשה הנכון במציאות הבלתי אפשרית. שלומית ובעז, מרגישים שמושאי מחקרם משתלטים על נפשם.

לעלילה נוספות דמויות, ההופכות אותה לסבוכה, קפלושניק, מנהל ארכיון יהדות פולין, בו נשמר תיעוד הנספים בשואה, מאמין שהציונות, היא טעות היסטורית ואחריתה שואה נוספת, אותה הוא מבקש למנוע באמצעות חזון הזוי להקמת מדינה יהודית בגליציה. פיוטרק, הוא צעיר פולני יפה ומפתה, שלחרדתו גילה שיש לו עבר יהודי, המבטא את הקשר הסימביוטי בין הנצרות ליהדות, בין החטאים לגאולה.

בעז, בהתחקות אחרי היומן האבוד, פוגש בגרושקה, קשיש יהודי, ניצול גטו לודז', טיפוס מסתורי, שבעברו סודות אפלים. האם הוא יכול לספק קצה חוט לשאלה, האם קיים יומן לא ידוע של רומקובסקי? האם היומן עשוי לתרום להבנת הנפש האנושית, בתקופה בה הרע והטוב, התקיימו לעיתים זה לצד זה כהפכים. כמו העובדה שרומקובסקי, חסך ממזונו בכדי להציל ילדים יהודים, ומצד שני, הוא שלח אותם באקציות הגדולות אל מותם.

בעז, חשב שהתאהב באגניישקה, מלצרית פולניה צעירה ויפה, אך הוא לא ממש מסוגל לאהוב. יש לו כמיהה אל מחוזות הכאב, כשילדים אחרים שיחקו כדורגל, הוא בדמיונו מכר סיגריות לגרמנים בכיכר שלושת הצלבים, קללה שממשיכה לרדוף אותו ככישוף.

זהו ספר סבוך, אפל ומאתגר הכתוב בשפה נפלאה וגמישה, הוא מעלה רעיונות מקוריים, הקשורים בהיסטוריה היהודית, ובתקופותיה האפלות, מהן הוא משליך על נפשם של בני האדם, לעולמם האפל והשפל, בו הם נאבקים בדרכם, בכמיהה לחוות את חטאי גן העדן האבוד. יש לספר הזה מסקנה ממש לא מפתיעה, אנחנו כמו גיבוריו של הספר, מעט אבודים ולא פעם חוטאים, מה שגורם לנו לעתים לבקש לעצמנו גאולה אישית, במקומות אפלים ובלתי צפויים, שאולי מהם יבליח האור.

הגיבור הראשי הוא בועז, סטודנט להיסטוריה שמקבל מלגה כדי לצאת לפולין ולאתר את היומן ש(ספק אם) כתב מרדכי חיים רומקובסקי, ראש גטו לודג' שכונה "מלך היהודים". הספר יוצר חיבור של שניהם וגם של משיח השקר יעקב פרנק.
נראה שלסופר היה רעיון יפה, והחיבור עצמו מעניין, ויש בו כמה רעיונות יפים. אבל איכשהו התוצר הסופי (הספר) אינו מוצלח במיוחד. אני מתקשה להבין את הביקורות המהללות.

כל אדם בוגר מדמיין, מדי פעם, קטעים ארוטיים. כל יהודי חושב מדי פעם על ה'שואה'. אבל כשלוקחים משני אלה בכמויות גדושות, ומניחים אותם זה לצד זה, מתקבל משהו הדומה לכריך של ממרח שוקולד עם פרוסות צנון - בסוף תבוא הבחילה.
מעשה בבחור כורדי צעיר שנמשך לשואת יהודי אירופה, ואפילו לו לא ברור למה, שמקבל מענק לחקור את יומנו של מי שהיה "מלך היהודים" בגטו לודז', אם בכלל קיים יומן כזה. בפולין הוא פוגש מספר דמויות שנכנסות אל חייו: מנהל ארכיב יהודי בוורשה ואשתו, יהודי זקן ניצול שואה בלודז' שמוכר פריטים מהגטו, בחורה צעירה שבה הוא מתאהב, בחור נוצרי שגילה פתאום שהוא יהודי, ועוד.
בין לבין מתוארים חייו של יעקב פרנק, מי שהיה סוג של משיח שקר ליהודים, שחייו רצופים בסקס חופשי עם בני קהילתו. וכאן קיימת הבעיה, כי למרות שאת תולדותיו של פרנק חוקרת אשתו של מנהל הארכיב, אין שום סיבה לתאר גם בפנינו את תולדותיו. באותה מידה יכלה האישה לחקור כל אדם אחר. כל כך מנותק סיפורו של פרנק מסיפור החיפוש אחרי היומן ותולדות יהודי לודז', וכל כך מנוגד לתוכן העיקרי של הספר, עד שמתחשק להפסיק את הקריאה.

במילה אחת: סלט !
בשתי מילים: שואה ופורנוגרפיה !
ובהרחבה: סלט שיש בו מרכיבים רבים:

סיפורי יעקוב פרנק - המשיח שטוף הזימה.
סיפורי שואה, שנאספו ע"י הכותב.
סיפורי גטו לודג'.
סיפורי רומקובסקי.
והרבה פורנוגרפיה.
והחוט המקשר - סטודנט ישראל ממוצא עיראקי-כורדי, היוצא בחיפוש אחר יומנו של רומקובסקי !!

ספרה של אולגה טוקרצ'וק - "ספרי יעקב", יצירה ספרותית נהדרת, שהנושא הוא יעקב פרנק, עולה עשרת מונים על התיאורים הפשטניים של הספר הנדון.
הספרים: "מלך היהודים רומקובסקי" של סטיב סם-סנדברג, "לודז' - אחרון הגטאות בפולין" של מיכל אונגר, מתארים את התרחש בגטו לודג', ואת מנהלו היהודי רומקובסקי, טובים בהרבה, מאשר הספר "שירת החטאים". והתחושה היא שהסופר עשה עבודת חיפוש אחרי סיפורים, שהם לפעמים מוכרים לכולם, בכדי לזעזע את הקוראים. ואפילו את סיפורה המזעזע של רבקה אורמן ליקט מיומנו של אדם צ'רניאקוב היודנראט הראשון של גטו ורשה (שכן כתב יומן).
לדעתי, ספר רע.

עלי לציין כי את הספר הזה שמעתי באפליקציה ICAST- המקריא אפי וייס, שגם לו יש חלק בהנאה שרוויתי.

הספר מרתק מאד. נשאבתי לתוך העלילה והדמויות ההזויות , ולא הצלחתי להתנתק במשך ימים שלמים,(יש יתרון בשמיעת ספר, כך אפשר לעסוק בספורט , לנסוע , לבשל לסדר , ולהמשיך להיות מחוברת לספר).
לאחר שסיימתי , המשכתי לקרוא על הדמויות ,האמתיות, שעד קריאת הספר לא שמעתי, כמו יעקב פראנק (חור בהשכלה ?!),שהכריז על עצמו כמשיח וסחף אחריו מאמינים רבים ,אנשים הזויים על פי הספר.חיים מרדכי רומקובסקי, ראש היודנראט הנודע לשמצה של גטו לודז´ ועוד

ישנם קטעים מדכאים והזויים, אך השפה העשירה של יוסי אבני-לוי מצליחה להעלות חיוך והנאה רבה גם בתיאורים אפלים וגרוטסקיים.

החלטתי לכתוב הפעם סקירה שונה ממה שאני נוהגת לכתוב בדרך כלל מכיוון שגם הספר הזה הוא שונה ומיוחד. אכתוב יותר התרשמות ותחושות שהוא עורר בי ופחות על העלילה והתוכן.

יש בספר קסם אפל שקשה להגדירו והוא מושך לקריאה למרות התחושה שהדברים הזויים. צילה הכבד של השואה, שואת יהודי פולין בעיקר, מרחף כל העת על הדמויות ועל העלילה.

כמעט כל הדמויות בספר הן הזויות במידה זו או אחרת. הדמות הראשית המניעה את העלילה היא של בועז שעשוע, חוקר שואה אובססיבי ממוצא עיראקי-כורדי המקבל מן האוניברסיטה מלגה על מנת לנסוע לוורשה ולחפש שם את יומנו של חיים-מרדכי רומקובסקי, ראש היודנראט הנודע לשמצה של גטו לודג'.

אגניישקה, מלצרית פולניה צעירה שבועז מתאהב בה מיד והופכה לבת-זוגו, היא הדמות היציבה והנורמלית ביותר בספר.
יעקב קפלושניק, הארכיבר של הארכיון היהודי בוורשה, חולם להקים מדינה יהודית בגליציה שבפולין והוא יהיה נשיאה. לדעתו ישראל לא תשרוד בתוך ים המוסלמים העוינים המקיפים אותה ולכן הפתרון שלו הוא הנכון...
אשתו, הצעירה ממנו בהרבה, שלומית, כותבת את הדוקטורט שלה על כת הפרנקיסטים משולחת הרסן שסחפה את יהודי אירופה במאה ה-18. בראשה עמד יעקב פראנק, דמות כריזמטית של משיח שקר שהטיף לחסידיו לרדת לביבים על מנת למצוא משם את הגאולה. בהשפעת מחקרה גם שלומית יורדת לשפל שלי, לפחות, נראה הזוי.
איזאק גרושקה, ניצול שואה קשיש אשר בילה את ילדותו בדירתה של דורה פוקס, מזכירתו של רומקובסקי בגטו לודג'. זיכרונותיו והחפצים ששמר מתקופת הגטו הם המפתח לחיפושיו של בועז שעשוע.
פיוטרק היפה, צעיר פולני מבולבל המתחקה על עברה הספק יהודי של משפחתו ונסחף גם הוא להרפתקה בלתי צפויה.

וורשה הערפילית, הקרה והמושלגת אשר אנשיה, למרבה ההפתעה, מסבירי פנים ואוהבי יהודים, מצטיירת שונה מאוד ממה שתמיד חשבתי עליה (מעולם לא בקרתי בה). המחבר, שחי בה ארבע שנים, מגלה בקיאות רבה ברחובותיה, כיכרותיה ותחנות הרכבת שלה.

למחבר, יוסי אבני-לוי, שפה פיוטית עשירה. אביא כאן דוגמא אחת המתייחסת לוורשה על מנת לבאר את כוונתי : "הייתה שעת צהריים מלנכולית, מאפרת את הפארקים ואת הכיכרות ואת הבניינים באלף מכחולים טבולים בקסתות של אפור".

באחרית דבר שלו כותב המחבר שבצעירותו כינו אותו חבריו "שואן" מאחר והרבה לעסוק בשואה. לדבריו השואה השפיעה עמוקות על חייו ועיצבה את זהותו כאדם, כיהודי וכישראלי, למרות שאיננו בן לניצולי שואה. משפחתו היא מזרחית (עיראק-אירן-אפגניסטן).

גם אני הרביתי לקרוא ספרים על נושא השואה ולראות סרטים העוסקים בה. הנושא הזה סקרן ומשך אותי למרות הקושי. גם אני אינני בת לניצולי שואה. משפחתי חיה בבוקרשט והסבל שלה מידי הנאצים היה מינורי בהשוואה לקהילות יהודיות אחרות בארצות הכבושות. אולי בשל כך נמשכתי לקריאה בספר זה.

לגבי שם הספר, "שירת החטאים", לא ממש ירדתי לסוף דעתו של המחבר. נראה לי שהשם רומז לחטאים של כת הפראנקיסטים ויעקב פראנק שבראשה ומהם אל חטאיהם של מספר דמויות בספר הן בתקופת המלחמה והן בימינו בעת שהייתו של בועז שעשוע בוורשה.

שירת החטאים / יוסי אבני לוי

הוצאת זמורה ביתן
שנת הוצאה 2010
415 עמודים

סיפורת ישראלית אני קורא בתדירות נמוכה יותר מאשר סיפורת מתורגמת. ובכל זאת, לאחר קריאת גב הספר (שהזכיר לי את "השקרן מאומבריה", אגב) השתכנעתי שהקריאה בו תהיה שווה. התכוננתי לספר "כבד" (כך הסקתי מתוך השם והכריכה של הספר) והתחלתי לקרוא.

"שירת החטאים הוא רומן אפל ומפתה המתפתל מתל אביב הטובלת בשמש אל ורשה הערפילית, שרוחות עבר חסרות מנוח משוטטות בחוצותיה. יצירה רוויה תשוקה עזה המבקשת לפענח את כוח המשיכה של הרוע, וקושרת יחד מציאות ובדיה, כישוף ומוסר, זהות יהודית והזיה.
בסגנונו רב הפיוט, היופי וההומור פורש יוסי אבני-לוי לפני הקורא גלריה ססגונית של טיפוסים שמחים ועצובים, המנסים ללא הרף למצוא תשובה לחידת נפשם ונמשכים אלו לאלו בחבלי קסם. בועז, חוקר שואה אובססיבי ממוצא עיראקי-כורדי, המחפש את יומנו של חיים מרדכי רומקובסקי, ראש היודנראט הנודע לשמצה של גטו לודז´; קפלושניק, החולם להקים מדינה יהודית בגליציה; אשתו שלומית החוקרת את כת הפראנקיסטים משולחת הרמן שסחפה את יהודי אירופה במאה ה-18; פיוטרק, צעיר פולני נאה המתחקה אחר עברה של משפחתו וגרושקה, קשיש מסתורי השומר בקנאות על חטא קדמון.
מעל כולם מרחפת דמותו המיתית והחושנית של יעקב פראנק, משיח השקר שהתיר את כל האיסורים, סגד ליצר הרע וירד אל הביבים כדי לחלץ מהם גאולה." (מתוך גב הספר)

נתחיל מזה שהספר אינו כבד בכלל, במובן הרגיל של המילה. הוא אמנם לא קלילון, שהרי ספר שעוסק בשואה קשה יהיה לו מאוד להיות כזה; אבל הוא לא דורש יותר מדי מאמצים מצד הקורא (פרט, אולי, להבחנה בין השמות המבלבלים).

יוסי אבני לוי כותב פרקים קצרים בכישרון רב. כבר מהעמודים הראשונים של הספר הבנתי שאני הולך להיכנס למסלול פתלתל שיגרום לי לצחוק בקול של השואה ופולין. הדמויות בספר שקועות כל אחת בעולמה, לכולם יש תקוות וחלומות אבל כולם מרגישים החמצה, כאב או שהם רדופים על ידי זיכרון מן העבר. דמויות פלקט – לא פה.

ומעבר לעלילת המסגרת, של סטודנט שיוצא תחת מסגרתה של מלגה לוורשה, יש גם תעלומה קטנה (לא, לא אגלה אותה), וכמה סיפורים פנימיים מהמאה השמונה עשרה וממלחמת העולם השנייה. עם זאת, הספר ישראלי מאוד ומצחיק – קל מאוד להתחבר אליו והוא סוחף לקריאה מהנה.

בנוגע למין – יש הרבה, ביזארי יותר וביזארי פחות. אני הרגשתי שברוב המקומות הנסיבות מצדיקות את התיאורים, אבל בחלק מהקטעים תיאורי הסקס היו מיותרים לחלוטין. עוד נושא שהפריע לי בספר הוא "העלילה המוזמנת" – חלק מהאירועים כמו התרחשו במכוון כדי לגרום לאירועים אחרים להתרחש. ובכל זאת, זה לא הפריע לי עד כדי כך שאחשוב שהספר עשוי מפלסטיק.

לסיום : ספר ישראלי עם דמויות לא שטוחות, מצחיק וסוחף. מדבר על השואה ובכל זאת לא נסחף לתיאורים קיטשיים שוברי לב ולסגנון הספרות הכבד לקריאה. סיפור שמערב בתוכו את ההווה, העבר וכמה אמונות. בגדול, הספר מהנה מאוד ושווה קריאה. מומלץ.

"'יהדות איננה עניין של השערות', אמר הרב בקול נמוך. 'יהדותו של אדם נקבעת על סמך עובדות בדוקות.'" (עמוד 352)

(על הסופר, מתוך גב הספר: )
יוסי אבני-לוי הוא מחבר רב-המכר עטור השבחים איש ללא צל, חתן פרס ראש הממשלה לספרות לשנת 2007. שירת החטאים הוא ספרו החמישי.


דור

2.10

קישור לבלוג : http://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=1650038

תודה רבה לתפוז אנשים ולפורום ספרים וספרות

נהניתי מהספר שכמו רבים אחרים הומלץ לי על ידי המוכר בחנות ופגע בול.

עברו מספר שנים מאז קראתי אותו ועוד אני זוכר את ההנאה שהייתה לי מקריאתו.

אני מתנצל שאני לא מבקר יותר לעומק, לא מרגיש שיש לי את הכלים אז רק אומר שאני ממליץ..!

ספר העוסק קצת בשואה וקצת בישראל.
הספר מספר על בועז , כורדי במקור , הנוסע לפולין לחקור על השואה.
הוא פוגש אנשים שונים ומגיע למקומות שלא תיאר לעצמו.
אני אוהבת את הכתיבה של אבני. זורמת , לא מתימרת. פשוטה ונעימה.
אין ספק שהספר ״איש ללא צל״ של אבני היה מעולה. זה קצת פחות...