שובל של עשן – רבקה קנטרל
איך אפשר לקחת רעיון עלילתי מבריק ולהפוך אותו לספר מייגע וחסר השראה? תשאלו את הסופרת (כך היא מכנה את עצמה) רבקה קנטרל שכתבה את הרומן הבלשי-היסטורי "שובל של עשן" על הרקע האופנתי של ברלין בשנות השלושים.
לפני כחצי שנה התחלתי לקרוא את "נוטות החסד". זהו ספר קשה לקריאה כך שאני נוהג לקרוא פרק, לקרוא משהו אחר שנוגע לאותה תקופה, קורא עוד פרק וחוזר חלילה. כך הספקתי לקרוא את "לבד בברלין" המתחסד (שלא אהבתי) ושניים מטרילוגיית "ברלין נואר" של פיליפ קר ("הפושע החיוור" ו"סיגליות מרס", על שניהם כתבתי ביקורות ב"סימניה"). ביוני יצא לאור "שובל של עשן" ובמסגרת המבצעים רכשתי גם אותו וקראתי.
גיבורת הספר היא אווה פוגל, עיתונאית פלילים בברלין, שמגלה יום אחד את תמונת אחיה המת בין תמונות המתים שלא זוהו. אחיה היה דראג-קווין והומו בעל מאהבים רבים. העיתונאית מנסה לגלות מי רצח אותו ומגיעה עד לחלונות הגבוהים של המפלגה הנאצית (כך לפי גב הספר) כשתוך כדי חיפוש מגיע אליה גם בנו הקטן של אחיה (שניסה פעם אחת לרצות את אביו ושכב עם אשה). ברקע המחברת מתארת את התקופה ממבט עיניהם של פשוטי העם המנהלים מלחמת הישרדות יומיומית.
עד כאן הכל טוב ויפה, אלא ש...
המחברת רצתה כל כך שנאהב ונזדהה עם הדמות הראשית עד שהיא שפכה עליה את כל הקלישאות האפשריות: הייתה לה ילדות קשה בצל אב אלים ושיכור ואם לא מתפקדת, היא נאלצה לשמש אמא לאחיה הקטן שרצה להיות בת וספג מכות מהאב, הארוס שלה נהרג במלחמה, היא עניה החיה בשכונת עוני, יש לה לב טוב, היא מחלקת את לחמה הדל עם בנו הקטן של אחיה וכו' קלישאות... כאילו שהמחברת לקחה דמות דיקנסית ועלתה עליה עם מכבש עד שנוצרה דמות שטוחה בעובי של נייר פרגמנט.
טוב, אז אם הדמות הראשית שטוחה אז אולי העלילה שוטפת ומעניינת... אלא שכמו באותו השיר מהאייטיז העלילה נעה צעד קדימה, צעד אחורה, סקובידו... בכל פעם שקורה משהו מעניין בעלילה המחברת דואגת לחזור אחורה עם עוד סיפור משמים מעברה של הגיבורה שלא תורם דבר להבנה ורק עוצר את שטף העלילה.
עוד חסרונות ודברים מעצבנים בספר הזה:
ההיצמדות לאירועים ההיסטוריים היא דבר חיוני בספר כגון זה. הסופרת מציינת לאורך הספר את הגזירות שהוטלו על היהודים בתחומי התנועה והתעסוקה, אלא שהעלילה מתרחשת בשנת 1931 בימי רפובליקת ויימר ואז לא הוטלו על היהודים שום גזירות רשמיות. האנטישמיות אמנם פרחה כבר אז ופלוגות האס-אה והאס-אס השתוללו כמעט ללא הפרעה אלא שהגזירות התחילו רק עם עליית הנאצים לשלטון במרץ 1933 וחוקי נירנברג חוקקו רק ב-1935.
דבר מעצבן נוסף הוא פירוטי היתר (השפעה של סטיג לרסון?), כגון שלושת רבעי עמוד לתיאור ארוחת הבוקר הדלה או חצי עמוד לתיאור שולחן הכתיבה במערכת וכד'.
בסה"כ הספר מציג רעיון בסיסי מעניין שאם היה מתגלגל לידיו של סופר מותחנים מיומן הוא היה מפיק ממנו מותחן שוטף ומעניין... אלא שבידיה של רבקה קנטרל הוא הפך לרומן סתמי ומייגע שמעלתו היחידה היא תיאור חיי היומיום של פשוטי העם בברלין באותה תקופה.
אני נטשתי את הספר באמצע כשהתברר לי שלא אכפת לי יותר מהגיבורה ולא מעניין אותי מה יקרה בהמשך העלילה הסקובידובית.











![מוות על הנילוס [מהדורת 2019]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers99/993454.jpg)
![ולא נותר אף אחד [מהדורת 2018]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers99/991642.jpg)


