ביקורת ספרותית על מאוטהאוזן מאת יאקובוס קמבנליס
ספר מעולה

---

סיפור אמיתי נוגע ללב ומרגש עד דמעות אשר נכתב בשנת 1963 ע"י הסופר היווני כ- 20 שנה אחרי שהיה עציר במחנה ההשמדה האס-אס מאוטהאוזן מקיץ 1943 ועד סוף המלחמה בשנת 1945.
התחלתי לקרא את הספר ומיד התחברתי ורותקתי אליו כי אי אפשר שלא להזדהות מעומק הלב עם הסופר במאבק ההישרדות שניהל בשנות שהייתו במחנה.
ישנם ספרי שואה רבים , חלק מהם קראתי בעניין רב .
המיוחד בספר זה הוא סגנון הכתיבה האגדי משהו .
הסופר פותח את סיפורו בשנה שבה הסתיימה מלחמת העולם השנייה במאי 1945 ותוך כדי הוא מפגיש לסירוגין בין "העבר" על כל מה שהתחולל במחנה הריכוז בשנים הנוראות שבהן שהה במחנה לבין "ההווה" מיד עם השחרור ממאוטהאוזן . כאשר הסופר פונה לאחור לאותן השנים במחנה ההשמדה ,הוא אינו מסנן את תיאוריו, הוא אינו חס על קוראיו. הוא מספר את האמת כולה, את העובדות בצורה חיה ומוחשית . הוא מספר לפרטי פרטים את הזוועות שנעשו במחנה עד כדי כך שאי אפשר להאמין שדברים נוראים ומזעזעים כאלה נעשו ע"י יצורים השייכים למין האנושי ויחד עם זאת "הפשטות" שבכתיבה יוצרת את האמינות . "בהווה" הוא מתאר את התקופה של החודשים הראשונים לאחר השחרור המחנה שבה ניצולי מאוטהאוזן מנסים להתאושש ולחשוב על חזרה לחיים נורמליים . הסופר עצמו משתף אותנו באהבתו הנוגעת ללב ליאנינה הליטאית הצעירה בת ה- 19 ששרדה את המחנה , במקום שבו החיים הלא נורמליים יצרו מצבים בלתי אפשריים .
ספר מעולה .

אני ממליצה בחום לקרא את הספר בגלל היותו מסמך מצמרר ,מטלטל ואמיתי הכתוב באופן מרתק במיוחד.

» ביקורות נוספות של שקדנית
» ביקורות נוספות על מאוטהאוזן