הביקורת נכתבה ביום שישי, 15 ביולי, 2011
ע"י אהוד בן פורת
ע"י אהוד בן פורת
אני חייב לפתוח ולומר שלא יובן מדבריי אחרת, למרות ואולי דווקא בגלל שאני מאוד מעריך את יואב קוטנר ומוקיר לו תודה על כל שנות הרדיו שלו (בתקופה זו הוא משדר בגל"צ, בתשע בערב) אני כמו רבים אחרים חייב לו הרבה על האהבה הגדולה שלי למוסיקה. על כל מה שהשקיע בנושא הרביעיה המופלאה מליברפול (הביטלס), אין בכלל על מה לדבר.
אני לא הולך לכתוב מילה אחת על הספר, כי מפה ועד להבין למה הוא לא מוציא לאור את מאמריו המוסיקליים (פינת "אוף דה רקורד", למי שזוכר) קשה לי. ברור לי שיש בזה שיקול מסחרי, אני מאמין יותר של ההוצאה לאור מאשר של יואב בעצמו, כי לא רק שכעורך מוסיקלי אני לא זוכר אותו אלא כמשפיע הצרה שהוא לא היחיד. מישהו שמע על הספרים שרון מיברג (מבקר תרבות מוערך לא פחות) הוציא לאור? אומנם לא ספרי שירה אבל על אוכל.
התופעה הזאת מצערת אותי מאוד, במיוחד בהתחשב לכך שאת הגיגיהם של כותבי טורים אחרים דווקא ממשיכים להוציא לאור בספרים אחת לכמה זמן. לתשומת לבכם, חסרים בארץ ספרי מוסיקה מקוריים בעברית, ואוהבי מוסיקה במקומות אחרים בעולם, לא רק שזוכים להמשיך ולקרוא טורים בנושא זה מאנשי מוסיקה ברמותיהם של קוטנר ומיברג אלא גם נהנים מכל מיני ביוגרפיות שהם כותבים.
ניסיתי לקבל את תגובתו של יואב בעניין, והדבר היחיד שהיה לו לומר לי הוא שהוא "אוהב מוסיקה, ובמיוחד מוסיקה ישראלית, ומנסה לקדם אותה ולסכם אותם בכל מיני דרכים. אם בסדרות ותכניות ברדיו, אם בסדרות ותכניות בטלויזיה, אם בכתבות בעיתונים ואם בספרים."
קורא אחד אהב את הביקורת
1 הקוראים שאהבו את הביקורת