תמיד כשמדברים על החוויה הלא נעימה (בלשון המעטה) של נפילה בשבי, ורק לפני כשבוע שוחררו עיתונאים צרפתיים שהיו מוחזקים באפגניסטן, אני נזכר בבוב סיימון מבכירי רשת החדשות האמריקאית CBS שנישבה בעיראק (במלחמת המפרץ הראשונה) וכתב את ספרו זה בעקבות התקופה שעבר שם. התיאורים בו כלכך חזקים שגם שנים אחרי שקראתי אותו אני זוכר את המועקה שהיתה לי בעקבותיו, כך שלדעתי לא חייבים להשתתף בפרוייקט של שעה בשבי, כמו זה שהיה לאחרונה בכדי לחוש מה מרגיש גלעד שליט. אני בטוח שבוב סיימון כתב את הספר הזה בזמנו לא רק כסוג של פריקה נפשית, לכאלה שמעריצים עיתונאים לוחמים ובכלל.

תמיד כשמדברים על החוויה הלא נעימה (בלשון המעטה) של נפילה בשבי, ורק לפני כשבוע שוחררו עיתונאים צרפתיים שהיו מוחזקים באפגניסטן, אני נזכר בבוב סיימון מבכירי רשת החדשות האמריקאית CBS שנישבה בעיראק (במלחמת המפרץ הראשונה) וכתב את ספרו זה בעקבות התקופה שעבר שם. התיאורים בו כלכך חזקים שגם שנים אחרי שקראתי אותו אני זוכר את המועקה שהיתה לי בעקבותיו, כך שלדעתי לא חייבים להשתתף בפרוייקט של שעה בשבי, כמו זה שהיה לאחרונה בכדי לחוש מה מרגיש גלעד שליט. אני בטוח שבוב סיימון כתב את הספר הזה בזמנו לא רק כסוג של פריקה נפשית, לכאלה שמעריצים עיתונאים לוחמים ובכלל.