לא להאמין כמה שאני עוד מתגעגע לדודו טופז. יקח לי לא מעט שנים לעכל (אם בכלל) את כל מה שהיה בתקופת חייו האחרונה. אני מתאר לעצמי שיש עוד אנשים שכועסים עליו וקשה להם לסלוח, אז אני מצטער לומר להם שעבורי יהיה לו תמיד מקום בלב כמו גם לאוטוביוגרפיה הנפלאה הזאת בה הוא גולל את סיפור חייו, כולל השלבים השונים שעבר עד להכרה הגדולה לה הוא זכה, אחרי לימודי הדראמה בלונדון והחזרה שלו לארץ. הספר יצא לאור כבר בכמה מהדורות (בפעם הראשונה נדמה לי שרק העטיפה שונתה ובשניה היו באמת תוספות, במיוחד בתמונות). הספר הזה הוא למעשה גם תולדה של "כתם לידה" (מספריו הראשונים). אני זוכר איך גיליתי את דודו כששידר אי-שם בשנות ה-80' בציפורי לילה בגלי צה"ל, זה היה לפני שהחל בקריירת הטלויזיה שלדעתי למרות שהוא היה "הראשון בבידור" (ממובילי הרייטינג) הוא לצערי איבד בו מהקסם האישי שלו. דודו כתב את הספר הזה בכנות רבה, כשהוא מזכיר פרשה כמו הצ'חצחים אבל חבל שדווקא את הקטע שלו ברדיו הוא לא מצא לנכון לאזכר. השם של הספר, "החיים זה לא מה שהבטיחו לי" כלכך מצמרר, במיוחד כשזה ככל הנראה הדבר האחרון שהוא השאיר אחריו. ~נר זיכרון וירטואלי~













