ביהדות המקורית אין בכלל מיתוסים.
מיתוסים - או מיתולוגיה הם סיפורי אלים כפי שאנו מוצאים באמונות אחרות, ולכל עם יש את סיפורי המיתולוגיה שלו.
היהדות הביאה לעולם אמונה חדשה - מונותאיזם = יש רק אל אחד בלבד ואין אלים אחרים, כך שלא יכול להיות מצב שביהדות יש סיפורי אלים: "שְׁמַע, יִשְׂרָאֵל, יְהוָה - אֱלֹהֵינוּ, יְהוָה - אֶחָד." 
היו במשך ההיסטוריה כתות שבהשפעת אמונות זרות המציאו סיפורים על אלוהי ישראל ומלאכיו שסביבו, ועוד עלילות מטופשות. הפרשנות היהודית המסורתית מימי הבינים ואילך יצאו במלחמת חורמה נגד הסיפורים הללו.

וכדברי הנביא ישעיהו:
מ"ד 6: "כֹּה-אָמַר יְהוָה מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל וְגֹאֲלוֹ, יְהוָה צְבָאוֹת: אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן, וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים."
מ"ה 1 – 7: "אֲנִי יְהוָה וְאֵין עוֹד, זוּלָתִי אֵין אֱלֹהִים!...אֲנִי יְהוָה, וְאֵין עוֹד. יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ, עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע, אֲנִי יְהוָה, עֹשֶׂה כָל אֵלֶּה."

ספר דפוק וטיפשי כתוב בשפת עיתון יומי . המחבר מייחס לאלוהים רגשות ורצונות כאילו הוא אדם רודף כבוד בעל אגו. מדומה לתיאורים במיתולוגיה היוונית בנוגע לאלילים הרבים שיש לה.

עולם של שדים, רוחות, אלים (או אל) ואלילות זועמות, אש שחורה ואש לבנה, להטוטי אור וחושך, מעשי זימה ואהבהבים, מלחמה בין גן-עדן לגיהנום, דם שפוך ושמיים קרועים… לא, זו לא העלילה של סדרת פנטזיה מטורפת. אבל עדיין אפשר למצוא את כל זה, ועוד, ברזי המיתוסים היהודים.
חגי דגן, הסופר וחוקר היהדות ומחשבת ישראל, מפליא ביכולתו לארוג סיפור מלא ערגה, תשוקה, שנאה ואהבה שזורים אלה באלה, עבור הקורא המודרני ולעיתים הלא-דתי. אני לא יכולה להגיד שאני מעורה ביהדות או בסיפורי העם היהודי. אבל ככל שהתקדמתי בקריאת הספר, הבנתי בעצם עד כמה אני לא מבינה שום-כלום ביהדות. עד כמה טעיתי כשחשבתי שמדובר בעולם משמים של משלים ומלחמות בין גברים לגברים אחרים. עד כמה הראייה שלי את הפולקלור היהודי, צבעה האקטואליה הישראלית העכשווית.
הספר מאגד באופן די כרונולוגי, אם אפשר לקרוא לזה כך, סיפורים מכל מקורות היהדות: גמרא, קבלה, מדרשים וכן הלאה. הוא כולל לא רק את הסיפורים עצמם, מסופרים באור חדש דרך עיניו של חגי דגן, אלא גם שילוב של הסתעפות והתפתחות הסיפורים. כפי שיש שני סיפורי בריאה בבראשית, כך באים לידי ביטוי מגוון המקורות והסיפורים, כמו מבוך מראות של המיתוסים היהודיים.
הספר מתאים לכלל הקוראים, כשם שכל סיפור טוב מתאים לכל קורא רעב. אלו סיפורים שמספרים מסביב למדורה, סיפורים מפיחי השראה, סיפורים מרגשים ומזוויעים, סיפורים תשוקתיים ומרטיטים. לא צריך לדעת מיהו אלוהים, מהו התנ"ך, מי הם היהודים. רק צריך לפתוח, ולקרוא. ללמוד את תולדות העם היהודי בעיני מספר סיפורים, כמו פייטן משוטט בדרכים, אוצר במוחו סיפור משלהבים כל-לבב.
או בקיצור: המלצה חמה!

"המיתולוגיה היהודית" בסדרה "מיתוסים" הוא לכאורה מה שכל קורא המתעניין בתחום חיכה לו: ספר בעברית, מרוכז וממוקד בנושאים שלרוב לא מגיעים אל הקורא החילוני ואפילו הקורא הדתי מתקשה להגיע אליהם. אולם בפועל, כמו בסיפור על הרב והאתאיסט, דגן בעיקר מתמקד בפרשנות הספציפית שלו למקורות. יתרה מזאת, הוא אפילו לא מקפיד לשמור על ריחוק אקדמי מנומס ממושאי המחקר שלו ומכנה חלקים מהממצאים או התהליכים שהוא מתאר "הזויים, מוזרים מתוסבכים". כבר בהקדמה הוא מכריז על כך שהוא מבצע בקטעים ניכוס מחדש, ומוציא אותם מהקשרם כדי לדון בתפיסותיו על האלוהות, על הדת היהודית אז והיום ולבצע פולמוס אנטי דתי נגד מי שהוא תופס כ"הממסד הרבני". יש בכך פספוס הזדמנויות גדול מאוד בעיני, שבסדרה משמעותית ומשפיעה למדיי כמו "מיתוסים" לא פורסם ספר אינפורמטיבי באמת, ולא בבואת מחברו ודעותיו על הפוליטיקה הדתית-חילונית בעת יציאת הספר.

כאדם שקרא הרבה ספרי דת מאוד נהנתי לקרוא . כתוב בלשון יפה
ואמתית , מבלי להעמיס את הכובד והנכבדות של הנושא על הקורא.
במיוחד הקורא היהודי .לא רציתי שהספר יגמר .

אהבתי את הספר מאוד. ממש בטוב טעם