ביקורת ספרותית על ואולי לא היו מאת שולמית לפיד
ספר בסדר

---

ספר ליודעי ח"ן
נתחיל בשבחים.
שולמית לפיד כותבת יפה ואני אוהב את כתיבתה.
לכן הסיפור על תל אביב מציג צפיפות ודחיסות, הן של אנשים והן של בעיות כלכליות ואידאולוגיות.
הסיפור מציג גם את משפחת לפיד ובמאזכר את טומי(מיקי בספר) האב בשנות השלושים והארבעים של המאה הקודמת.
הבעיה היא הדחיסות בשמות מפורסמים ומקומות שאינם מוסיפים לסיפור אלא אמצעי להזכיר לאנשים שמכירים או נתקלו בהם.
אין תחושה כי בעקבות זאת מישהו רואה וחש את כיכר מוגרבי או אפילו כסית. הקריאה בספר נתנה לי הרגשה של בהילות לדחוס שמות ומקומות כי ...לא יודע למה.אולי כי המחברת קראה עליהם בעיתוני התקופה בבית דניאלה.
כשקראתי את חוות העלמות או גיא אוני של שולמית לפיד זרמתי עם חנה מייזל והבעיות במושבה כינרת והרגשתי כל אבן שחנה והבנות הרימו במאמץ גדול.
כאן יש מין ריצה להתקיים אבל בלי ניחוח של הקיום.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על ואולי לא היו