JEZABEL
1936, גלדיס – הרי היא ג'זבל בסוף הסיפור (אישה בשנות ה 50 שיוצאת לרקוד במועדוני לילה ובתי בושת, רק בשביל להראות כמו מכשפה זקנה ב חמש בבוקר, חוזרת לבית של קרובה המיוחס, עבור תמיכתו וקורת הגג שמספק לה יש לו צפיות בשמיים, שהיא לא מתכוונת לתת!?).
גלדיס התחילה את החיים בצורה צנועה, נערה יפה ששוכבת עם בן דודה קלוד. יש לה בת מארי תרז, ונכד ברנרד. אני לא יכול להוסיף אימוג'י של אקדח, וברוח השלום והתקווה הימנע מלהכיל ספוילרים. רק הגיד שהעלילה מתרחשת בתחילת המאה ה-20, תופסת תאוצה עם פרוץ מלחמ"ע 1 ונמשכת לה עד שיבוא/ תבוא קורבן, הרי הרומן מתחיל מהסוף ונגמר בהתחלה.
הוא גרסה מתקנת למאדאם בוברי של פלובר, הזוועתי. יש 2 חוות דעת על הספר, לא משהו ומשהו טוב. אני ימשיך לכתוב, לנסות לשכנע את מי שיקרא שזה ספר מעולה שקראתי בשלושה ימים (למרות שביום חזק אפשר להוריד את כולו בבת אחת!)
"ילדותך חלפה במסעות רבים. .. נישאת לבנקאי ריצ'רד אייזנק, התאלמנת מבעלך בשנת 1912. את משתייכת לאותה חברה קוסמופוליטית. שדבר אינו כובל אותה, גם לא בית. .. התגוררת בדרום אמריקה, צפון אמריקה, פולין , איטליה, ספרד, .. את עשירה מאוד .. היו לך קשרים רבים שהותרת בקלות באווירה של אחרי המלחמה .. ואז בשנת 1930 הכרת את הרוזן אלדו מונטי.. הוחלט על נישואים, הלא כן?"
(עמוד 7, המשפט שאמור להיות הסוף , מהאירוע הטראגי שפוסק על המשפט של גלדיס בסוף הספר).
הכתיבה הגאונית של אירן נמירובסקי, לא מודרנית חס וחלילה. לא קלאסית נוסח פלובר , השם ישמור. אלא דיאלוגים נוקבים שלא טרחו להיות כאלו מבריקים וחדים , אפילו לא בפילם נוארים האפלים של התקופה. בין לבין נמירובסקי מכניסה תיאורים שצריך, מסכמת לקורא במשפט את מצב הדמויות ופוסקת לסוף הטראגי של הקורבנות, אך לא גלדיס אייזנק ספוילר! הפאם פאטלית שתיצאה מהספר אם ידה על העליונה.
בפרק הראשון של המשפט בפרסייה של גלדיס אייזנק אפשר לגלות מה קרה אם הנישואים המתוכננים ומה עלה בגורלה אחרי המשגה הדרמטי, שלא החשוף.
תחילת הספר מתאר את חיי גלדיס האנגליה, שבאה לצרפת עם אחותה תרזה ודודה קלוד איתו היא שוכבת כנערה יפה. היא מתחנת עם הרוזן הפולני טרנובסקי. עד 1914 , אז היא עוברת ל אנטיב עם ביתה מארי תרז מריצ'רד הברון האנגלי. מנשף לפקניק תה הכול זורם לאט.
עד שפורמת מלחמת העולם ה1 ושתיהן בפריס.
למי שקורא את הספר שיקרא את המונולוג בעמוד 122 של מארי תרז לאימה גלדיס. לא יכנס לזה, אבל המשגה הדרמטי מתחיל פה. הוא מעלה הילוך בעמוד 182:
"את רוצה להציג אותי בפני אלדו מונטי?
"אתה משוגע...
"למה לא?
"אני לא רוצה
"את מתביישת בי?
"אני מתביישת במה שעשיתי
"רק בגלל זה אני סולח לך. ומי לא יבין שרצית לשמור בסוד את חטאה של בתך?"
"בדיוק בשל כך , לא יכולתי... זה קשה לי, ברנרד...".
(ע"מ 182)
גלדיס שבה לצרפת, לאחר בעיות אם היזיז האיטלקי מאיטליה. יד המקרה מםגישה אותה עם ספולר! נכדה. והיא נסה לשוויץ כמו שמשתמשי רשת חברתית נסים מקללות ברשת החברתית.
בשוויץ היא חוגגת עד אור הבוקר- בלונדינית מצודדת לבושה טיפ טופ ב שמונה בערב, ומכשפה זקנה בשובה הבייתה בחמש בבוקר. (הנכד שונא את הסבתא וקורה לה ג'זבל, דאווין על איזבל).
המשגה הדרמטי שהיא זונחת את מונטי, כי חשבה שהסקנדל שנוצר בחייה יהרוס אותה קליל. היא מוכנה לשלם את המחיר, להגן על שמה הטוב- וגם על שמו הטוב של מונטי הארוס העשיר. ומכאן הבחירה ההרסנית מחיי פאר בשוייץ עם הוללות עד השעות הקטנות של הלילה עם אציל עשיר ומועדוני לילה עד חמש בבוקר- אחת הדמויות מתה פתאום- גלדיס צריכה להעלם.
היא חוזרת לצרפת ומכאן נטרפים הקלפים.
ספוילר! 2 קרובי דם על הכוונת, וגלדיס שתשלם את המחיר.
אירן נמירובסקי הייתה סופרת מעולה, אני מתכוון להמשיך לסוויטה צרפתית שלה.
נמירובסקי שגדלה ללא אהבת אימה, בין מלחמות העולם בצרפת של וישי ונאלצה לשלם בחייה לאחר שנרצחה בשואה ב1943
התת מודע שלה בתקופת חייה ניתב אותה לכתוב כאחת הסופרות הגדולות של המאה ה-20, לא סתם מודרני, לא סתם תסריט הוליוודי אלה עלילה ודיאלוגים בגובה העיינים עם תובנות של השלכה פסיכולוגית מלאה על העלילה של הסופרת אל עבר הקוראים שלה במאה ה-21, שידעו לנתב את חייהם בהתאם למה שנמירובסקי סיפרה.
הרי גלדיס הייתה יכולה פשוט לבחור בחיי נוחות ולשבת על מי מנוחות, אך אהבתה ודעגתה לקרוביה פסקו את ההשלכות הנדרשות.
כול מילה נוספת מיותרת, המלצת הקריאה לשיקולכם.
