אני אוהבת רומני מכתבים.
מאז נעוריי אני אוהבת.
כייף לקרוא (אמנם הסופר הוא שחושב וממציא אותו וגם אותה, אבל לא משנה, הרעיון) אם זה רומן חלופת מכתבים של פעם עם נייר ועט ואולי איור חמוד, מעטפה, בול, ותיבת דואר, וימי המתנה מסקרנים.
וכייף גם לקרוא רומן מכתבים אי-מיילי.
בלי בול ומעטפה, כן או לא יגיע, תיבת דואר וימי המתנה.
אחרי שבספר "טוב נגד רוח הצפון" ערבב ד' גלטאואר קצת את ליאו ואמי, את אמי וליאו, לערבל את ליאו עם עצמו, את אמי עם תוכה - שני זרים שמנהלים רומן מכתבים מגניב ושנון שהפך אותם הכי קרובים ועדיין רחוקים. הכי מכירים ועדיין זרים. שבתי חיש-מהר אל "כל שבעת הגלים" רומן ההמשך, שממשיך ממש היכן שהסתיים קודמו.
ושוב פותח במכתב של אמי אל ליאו.
וחלופת המכתבים ממשיכה. ממשיך הסופר לערבב קצת את ליאו ואמי, את אמי וליאו, לערבל את ליאו עם עצמו, את אמי עם תוכה.
ממשיכים ליאו ואמי לספר זה לזו את חייהם. לחשוף ולא לחשוף. לספר ולהסתיר.
ברגישות, בקלילות ולפעמים לעומק, ולפעמים חופרים להרבה עומק.
6 גלים קלים שביעי סוער, 6 גלים קלים שביעי סוער. הם גולשים את כל הגלים יחדיו בגלישה באי-מייל עד לסיום הסיפור.
רומן כייפי.