ביקורת ספרותית על החיים כמשל - מהדורות שונות מאת פנחס שדה
ספר טוב

---

בס"ד,

שבת שלום.
"החיים כבצל".

לא נכון ילדון שלי, החיים כמשל הוא ספר כביר למידיי. מי שלא התעמק והבין את רזי הספר, לא מבין פילוסופיה מהי? זה לא נכון שהספר הוא קליפות ריקניות של בצל שדה שמקלפים וקולפים ורואים שבעצם לא נחבא המתוק והרז בתוכו.

בפירוש לא נכון מוחלט. תראה ילד, שדה פנחס היה קשור מאד לירוק, לאדמה, לטבע - הוא הלך ושמע את המיית הרוח, את המשב את הקולות של הטבע במשעול, הקשיב לאדמה ודימה אותה לאימא אחת גדולה גדולה של קיום.

התפיסה של פנחס הייתה תפיסה פילוסופית על האדם הפשוט, העניו, צנוע ומופנה מאד לחלכאי תבל, לעני ברחוב הפושט יד, ומחשבות על קיומן של קבוצות בחברה, על חיים שבעצם הם באמת דומים לקליפת השום בתוך היצירה של שדה.

הוא לא ראה את האדם במובן של חומר, פיסיות וכסף אלא הוא שם את האדם מעל הכול ... מעל החיים החומריים. את האדם ברוח, בנשגבות הרוחנית... מול אלוקיו מלמעלה שנתפס כאכזרי להבין את מצוקתם של העלובים, העניים, חלכאי תבל זה שקו אחד של מרירות תוחם וחורש חריצים במצחם, ובחייהם ערוגות... הוא לקח שלוש דתות מונותאיסטיות וניסה בספריו ליצור מהם מין 'הכלאה'. סינתזה. והוא הצליח - כביכול לשים את האדם על הטסה... ולא הטסה מעליו.

וכשאתה מתייחס לאדם כאדם, אתה נקי נטו גרידה משיקולים תועלתיים, עניינים אחרים. תבין.

פנחס שדה היה סופר של כל הקוראים מכל שכבות האוכלוסין, והוא בכתיבתו פנה אל כולם, אך כתב זאת באמנות לשמה, ובאוצר מילים גבוה מאד, פעם היה מורכב מאד ולא מובן, עם השנים הוא כתב באופן מאד קריא ומובן לכל קורא שנזדמן לספריו. קראתי את מיטב ספריו ושיריו בהיות חיילת בצאלים בשנת 74. כל חברותיי/חבריי בשירות העבירו את ספריו מיד ליד. זה היה מדהים.

מלבד זאת ששדה התעמק בקריאת ציכוב, פילוסופיה יוונית, כתביו של אריסטו, סוקראטס... וגם הנצרות, הברית החדשה,
הוא היה עם אופקים מאד נרחבים בתפיסה גלובלית של האדם בעולם. ולא מתוך הקוסמוס שאתה חי. אלא ה"אדם כאכסיומה".

וכאכסיומה שלא ניתן לשנות אותה. היא כזו ותו לו!
כל טוב. כרמיתי

והנה, הקטע הלז שכתב שדה מאשרים לחלוטין את מה שאני אומרת.

"רקע: אני חושב כך: לידתו האמיתית של האדם אינה חלה ברגע שגופו נולד, אלא בשעה אשר בה, מתוך חבלים וסבל, מתרחש לו מאורע פנימי, רוחני, שעל-ידיו בא האדם לראשונה לידי הכרת הוויתו. הנשמה הראשונה היתה הנשמה הטבעית, והחיים שהיא חוללה היו רק בבחינת אפשרות; הנשמה השנייה היא הנשמה הרוחנית, שעל ידיה הופכים החיים להתגשמות.

לידתי הראשונה התרחשה בלמברג. יש לי שני הורים; יותר מכפי שדרוש לי לשם אושרי, אבל מספיק לשם כפרת כל חטאותי.

אולי העובדה המכריעה של ימי ילדותי היתה עובדת היותי חי בתוך משפחה הרוסה. אין לי עניין לתאר כאן את חיי המשפחה הללו; זאת משום שהם נראים לי כעובדה סתמית, שלא צמחה מתוך רוחי. אומר אך שימות ילדותי בבית ההורים עברו עלי לרעש צלחות מתפוצצות, לקול צעקותיו וחרפותיו של אב עצבני ומר-נפש, ובכי אם אומללה, שחייה עברו בלי אושר. אם ינסה מישהו לחדש לי דבר-מה על אודות הגיהנום - אצחק לו בפניו".
מקור: פנחס שדה, החיים כמשל, הוצאת ששת 1958

» ביקורות נוספות של כרמיתוש
» ביקורות נוספות על החיים כמשל - מהדורות שונות