ביקורת ספרותית על המבוך האבוד מאת ויל אדמס
ספר טוב

---

טוב, זה מתחיל במועדון לקוחות של סטימצקי, ועלות של 37(!!) ש"ח לספר (זה היה לפני כמה שבועות, היום הוא כבר נמכר במחיר הרגיל לדעתי). שוב, ספר שכנראה לא היה מגיע לידי, אבל קניתי לאור המלצות חברים. זהו ספר מתח קלאסי, של סופר שנחשב "הימור בטוח" לאוהבי הז'אנר, לאחר ספריו הקודמים (או שמא עלי לומר רבי המכר הקודמים) "הצופן האלכסנדרוני" וכן "צופן הפרעונים". (האם כל ה"צפנים" האלו החלו בעקבות "צופן דה וינצ'י?!? בשנת 2007 קיבל הסרט פרס, ובשנת 2009 יצא לאור הספר הראשון "הצופן האלכסנדרוני" בסדרה זו... מחשיד?!?).
הספר מתחיל עם הירצחו של ארכיאולוג שנוי במחלוקת, ונסיונם של הארכיאולוג החוקר דניאל לנוקס ובת זוגו לטהר את שמו של חברם שנחשד ברצח על ידי משטרה פרובנציאלית ורשלנית. הסיפור כמובן הוא אודות ממצאים ארכיאולוגים מרחיקי לכת, שישנו את דעת העולם לגבי תפיסות מסורתיות של העבר, המשפיעות על התרבות השלטת.
בשבילי זה היה הספר הראשון של ויל אדאמס. הספר בנוי היטב, כאשר הסיפור מתפתח בעלילה רחבת היקף, והאירועים מתרחשים בו זמנית בכמה מוקדים שונים בעולם. לא חברים, זהו לא סיפור ארכיאולוגי. זהו סיפור מאפיה, אלימות ודם, המצופה בארכיאולוגיה וממצאים כגורמים מניעי עניין. יותר מאינדיאנה ג'ונס, יש לפעמים תחושה של רמבו...
לא שלא אהבתי את הספר, את 150 העמודים האחרונים שלו גמעתי בבת אחת – בדרכי הלא ממש ארוכה לעבודה ברכבת. (ותודה לרכבת ישראל על האיחור הקל, שעזר לי בהתקדמות). לא שכך תכננתי, אבל מאה וחמישים עמודיו האחרונים של הספר רוויי מתח, במידה שלא התאפשר לי אף אם רציתי להניח את הספר מידי.
התיאורים בספר ריאליסטיים להחריד. לדוגמא - העינויים אותם נהנה מיכאיל נגראדזה הסדיסט להפעיל על השבויים שלו מתוארים ברמה פלסטית להחריד. כמה פעמים במהלך הקריאה יכולתי לראות אל מול עיניי את הסרט שייצא בעקבות הספר. אין ספק, שהסופר עצמו ראה זאת אל מול עיניו, שכן ישנם מספר סצנות, שיכולתי אף לנחש את מוזיקת הרקע שלהם. דרך אגב, את זה אני מביא כביקורת שלילית, מאחר ואני אוהב כאשר סופרים מסוגלים לכתוב בספר דברים שלא ניתן להביע בסרט – מאחר וזה ייחודו של הספר לעומת התסריט. מצד שני – זהו ספר מתח קלאסי טיפוסי, עם מטרות שונות לחלוטין... ולכן, בז'אנר הזה – זה נסלח.
לסיכום, אם נתעלם שהספרים שקראתי לפני ספר זה היו בין השאר "היברו פבלישינג קומפני", יצירה ספרותית מעולה, ו"רומן בכתובים" של קובי אריאלי, שגם היא יצירה ספרותית שצריכים לקרוא בה בין השורות, הרי שספר זה היה לי "פשוט" מידי – כדי להנות ממנו הייתי רק צריך לזרום עם הדפים, לכסוס ציפורניים במקומות הנכונים, ולהמשיך הלאה בקריאה. זהו ספר מתח טוב וממוצה.
גם סיום הספר, אינו הסיום הצפוי לאוהבי התרבות האמריקאית... אבל בהחלט מראה כי הסופר כבר מבשל את ספרו הבא. בזה – אין לי כל ספק. רק עניין של זמן..

» ביקורות נוספות של רובי
» ביקורות נוספות על המבוך האבוד