זה בסך הכל הספר השלישי של פול אוסטר שאני קורא. קדמו לו 'מר ורטיגו' ו'יומן חורף'. בנתיים אפשר לומר שכל ספר שקראתי לא דומה לאחרים, מר ורטיגו זורם וקליל עם יסודות פנטסטיים, ויומן חורף מלנכולי-קיומי עם כתיבה מסכמת חיים שכזו.
הספר הזה הוא רומן דיסטופי קודר ואפלולי. הסיפור לא מוגדר לא בזמן ולא במקום. כל מה שאנחנו יודעים שבזמן כלשהו קיימת עיר או מחוז, כנראה בארצות הברית, תחת שלטון צבאי מדכא ולא ממש ברור. הספר כתוב כמין יומן או מכתב ארוך שאותו כותבת אנה בלום, שהגיעה לעיר בעקבות אחיה, שהגיע בעצמו בשליחות עיתונאית ונעלם.
הרבע או השליש הראשון של הספר פשוט מתארים את חיי היום-יום בעיר, כפי שאנה למדה להכיר על בשרה, כשהכאוס משתולל, הרעב מענה, וברוטאליות אלימה משתוללת בין חורבות הבתים והריסות הרחובות, ומחדש מתברר כמה רעועים יסודות הציווליזיציה וכמה מהר החיים מצטמצמים ליסודות הכי בסיסיים שלהם.
עם התקדמות הספר מתקדמת גם העלילה, שאינה מפותלת מידי אבל כתובה היטב, לטעמי יותר מהחלק הראשון. אנה מגלה שאפילו במקום הנורא הזה קיימת עוד מעט חמלה, ואפילו אפשרות ליצור קשרים אנושיים חדשים. אפילו אהבה.

לא הרגשתי שהוא מחדש יותר מידי, לא בסוגה הספיציפית הזו, ולא בכלל, אבל הוא כתוב לא רע. הדמות של אנה היא דמות שאפשר להזדהות איתה, והעניין גובר עם הקריאה. בשבילי היה ספר הפוגה טוב.

אני זוכר את היום שנתקלתי בספר הזה. זה היה כשהייתי בתיכון והספרייה היוותה עבורי סוג של אי של שפיות. בדיוק סיימתי את "חוק העצם" וחיפשתי משהו דומה. מבין המדפים הציץ הספר הזה.
אחרי כמה עמודים היה לי ברור שהספר הזה ממשיך איתי הביתה. לאט וביד בטוחה פול אוסטר מצייר תמונה של עולם אפוקליפטי שמתפורר לאט לאט לעבר השכחה והחדלון.
בנשימה עצורה, עקבתי אחרי אנה בלום בעודה צוללת לתהומות העיר. נסחפת במערבולות המקריות וניצלת ממוות בזכות צירופי מקרים פעוטים.
כמו כל ספר של פול אוסטר - קשה לי להגדיר בדיוק על מה העלילה, כי העיקר הוא הסביבה, האווירה, ולא דמות כזו או אחרת.
מאז הספר הזה, הפכתי למאמין אדוק בכת אוסטר, קראתי את רוב הספרים שלו (באחרונה התחלתי לחפף) ואפילו את "מיד לפה" (מומלץ בחום).

האם הספר ישנה את חייך? לא. אבל הוא ייקח אותך לסיבוב במקום אפל ויגרום לך להרגיש שהיית שם בעצמך.

אחד הספרים שיותר הותירו עליי רושם
קראתי אותו מזמן ואני לא זוכרת אותו לפרטיו, אבל אני עדיין יכולה לזכור את העולם שציירתי בדמיון כשקראתי אותו ואת התחושות שחוויתי. אפוקליפטי ומלנכולי כמו שאני אוהבת

ספר טוב .

נותן לך תחושה שעדיף להתאבד בשמחה בעולם שפול אוסטר מצייר מאשר לחיות בו .

חומר למחשבה!

ספר מרתק ואחר.כל הזמן הזכיר לי את "על העוורון"של סארמאגו.

שימו לב להצטלבות עם ארמון הירח
וספר האשליות

הזוי מדי, ממש לא חובה, הספר אינו משאיר כל חותם.