טובת הילדאיאן מקיואן2ספר הכתוב בכישרון רב ומדויק, על חייה של פיונה , שופטת משפחה, ועל האופן בו היא מדלגת בין חייה הפרטיים לאלו עליהם היא פוסקת באולם בית המשפט. משבר חיים אישי מתערבב בהתלבטות משפטית לא פשוטה, כאשר זו משפיעה על זו ולהפך... מומלץ עד מאד...חובה..
ארוחת הערבהרמן קוך0ספר לנשימה אחת, ,,, הספר מוקדש לאלו שצולחים את החיים הללו בנשימה מקוטעת וממהרים להסיר מעליהם בכל הזדמנות את חליפת הליצן עם עניבת הליצן בצבעים עצובים. זוג אחים, כל אחד ממקומו(זה הנחזה להיות רם, וזה הפחות) מנתחים ומתמודדים על משבר משותף... בספר כמה קטעים שכל אחד שאלו שהספר הוקדש להם, היה רוצה להגשים, גם אם אלו אלימים ופליליים להחריד, פשוט כך.. ספר מומלץ עד מאד..
נופל מחוץ לזמןדויד גרוסמן3קינת דויד, יומיומית, נוגעת, קשה, כואבת וכזו המסרבת להיעלם. לבד או יחד ללא תאריך תפוגה, הדבר הזה שם, כל פעם ננעץ בך שוב ושוב ללא רחם.. איך כתבה רחל- "איש ונבו לו על ארץ רבה.."..ואני ממרומי הקט אומר- "איש וקינת דויד לו על ארץ רבת דמים ..." הספר הונח בידי בתקופת כאב אישי, כך שהוא חלחל בנשמתי עד תהומות כאב השחור.. לא מתאים לכל אחד, לא מתאים לכל עת.
בדידותו של קורא המחשבותדלית אורבך3דלית אורבך היא לטעמי "פול אוסטר" הישראלית. מצליחה לבנות בהינף קולמוס ויד אמן מציאות משכנעת שאתה רוצה להאמין בה- על אף היותה מנותקת ממציאות החיים הידוע לכולנו, ומשם השמיים הם הגבול. להבדיל מפול אוסטר, הכתיבה כאן עמוקה יותר, אינטליגנטית יותר והספר מקפיד לצלול לעומק נבכי נשמתן של הדמויות... נרי, מצליח לקרוא מחשבות אך משולל כל יכולת להרגיש דברים, בונה לעצמו נפש המורכבת מתחושות של אחרים. חייו משתנים לאחר שהחליט להציל לחבר בעזרת כישוריו היחודיים לו, ולבסוף מצא עצמו כניצול... מומלץ בחום,
סוס אחד נכנס לברדויד גרוסמן1ספר שמתחיל בצחוק גדול, הופך לצחוק, הופך לחיוך, הופך לגיחוך, הופך לשתיקה, הופך לתהייה, הופך לעצב ... אכן, סוס אחד נכנס לבר, אך לפני שנכנס, הוא היה שם ובעוד מקום נוסף, אסף לעצמו שריטות וצלקות וכאבים ואז, רק אז נכנס לבר ... ספר מרתק, מחניק בגרון ,,,חובה,,
עוד תראה ניקולא פארג1אפוטרופסות כפויה על אב חד הורי, מציבה בפניו כל יום דילמה לאופן התנהלותו מול בנו. זיכרונות עבר מהתנהלות אביו, אשר ממנה סולד הגיבור, אין בה די בכדי לתת לו את התבונה לאופן הכי נכון שעליו לנהוג בבנו. ייסורי מצפון, חיפוש בלתי פוסק, חרדה, תקווה ושאיפה לטוב... קריאה על סף דמעות, נוגע, לטעמי זו תהיה קלאסיקה....ספר חובה.
חתיכת סיפורדלית אורבך4עם פניות חדות בעלילה ובכל פעם לכיוון בלתי צפוי, לא ניתן לעזוב את הספר ולו לרגע. שני גיבורים בשני מקומות שונים, חווים כל אחד מהם סיפור משלו, ועוד סיפור אחד בלתי צפוי ומוצפן החוצה את שניהם.. סיפורם השונה של השניים מצטלב בנגיעת קסם ... ככל שרוצים לתמצת את הספר, הדבר כמעט בלתי אפשרי... כתוב היטב, קולח, סוער, פרוע, בוטה ומלטף בו זמנית (ממש כמו הסופרת שכתבה אותו...) מומלץ...
המקווה האחרון בסיביראשכול נבו1סיפור נעים, כזה המדגיש את ההבדלים בין אנשים החולקים אותה גבעה ואותו עמק ואותם שמיים- ילד חוץ, בת גרעין, בן משק, חוזר בתשובה, בן מיעוטים העונה להגדרה- "ערבי" ובן מיעוטים העונה לגדרה- "עולה חדש", חוזרת בתשובה, מזרחי רודף כבוד. ספר נעים לקריאה. מומלץ
גדר חיהדורית רביניאן2רומן ים תיכוני, בלתי אפשרי, הקצוב המועד תפוגה ידוע מראש...ליאת, ישראלית בשנת לימוד בניו יורק, מתאהבת בחלימי- פלסטינאי אמן מאמאללה (במקום ממסמיה הקטנה), הסיטואציות הפרטיות שם מלמדות על חיינו כאן ב100 השנים האחרונות. כתוב מצויין, ניתן לגעת ולחוש ולהגיש כל תמונה.. מומלץ ואף חובה
בארץ הדברים האחרוניםפול אוסטר22זה בסך הכל הספר השלישי של פול אוסטר שאני קורא. קדמו לו 'מר ורטיגו' ו'יומן חורף'. בנתיים אפשר לומר שכל ספר שקראתי לא דומה לאחרים, מר ורטיגו זורם וקליל עם יסודות פנטסטיים, ויומן חורף מלנכולי-קיומי עם כתיבה מסכמת חיים שכזו. הספר הזה הוא רומן דיסטופי קודר ואפלולי. הסיפור לא מוגדר לא בזמן ולא במקום. כל מה שאנחנו יודעים שבזמן כלשהו קיימת עיר או מחוז, כנראה בארצות הברית, תחת שלטון צבאי מדכא ולא ממש ברור. הספר כתוב כמין יומן או מכתב ארוך שאותו כותבת אנה בלום, שהגיעה לעיר בעקבות אחיה, שהגיע בעצמו בשליחות עיתונאית ונעלם. הרבע או השליש הראשון של הספר פשוט מתארים את חיי היום-יום בעיר, כפי שאנה למדה להכיר על בשרה, כשהכאוס משתולל, הרעב מענה, וברוטאליות אלימה משתוללת בין חורבות הבתים והריסות הרחובות, ומחדש מתברר כמה רעועים יסודות הציווליזיציה וכמה מהר החיים מצטמצמים ליסודות הכי בסיסיים שלהם. עם התקדמות הספר מתקדמת גם העלילה, שאינה מפותלת מידי אבל כתובה היטב, לטעמי יותר מהחלק הראשון. אנה מגלה שאפילו במקום הנורא הזה קיימת עוד מעט חמלה, ואפילו אפשרות ליצור קשרים אנושיים חדשים. אפילו אהבה. לא הרגשתי שהוא מחדש יותר מידי, לא בסוגה הספיציפית הזו, ולא בכלל, אבל הוא כתוב לא רע. הדמות של אנה היא דמות שאפשר להזדהות איתה, והעניין גובר עם הקריאה. בשבילי היה ספר הפוגה טוב.
בארץ הדברים האחרוניםפול אוסטר9אני זוכר את היום שנתקלתי בספר הזה. זה היה כשהייתי בתיכון והספרייה היוותה עבורי סוג של אי של שפיות. בדיוק סיימתי את "חוק העצם" וחיפשתי משהו דומה. מבין המדפים הציץ הספר הזה. אחרי כמה עמודים היה לי ברור שהספר הזה ממשיך איתי הביתה. לאט וביד בטוחה פול אוסטר מצייר תמונה של עולם אפוקליפטי שמתפורר לאט לאט לעבר השכחה והחדלון. בנשימה עצורה, עקבתי אחרי אנה בלום בעודה צוללת לתהומות העיר. נסחפת במערבולות המקריות וניצלת ממוות בזכות צירופי מקרים פעוטים. כמו כל ספר של פול אוסטר - קשה לי להגדיר בדיוק על מה העלילה, כי העיקר הוא הסביבה, האווירה, ולא דמות כזו או אחרת. מאז הספר הזה, הפכתי למאמין אדוק בכת אוסטר, קראתי את רוב הספרים שלו (באחרונה התחלתי לחפף) ואפילו את "מיד לפה" (מומלץ בחום). האם הספר ישנה את חייך? לא. אבל הוא ייקח אותך לסיבוב במקום אפל ויגרום לך להרגיש שהיית שם בעצמך.
בארץ הדברים האחרוניםפול אוסטר3ספר מטורף,מוזר ועם זאת לא כל כך דמיוני. מי יודע? אומרים שאם תיהיה מלחמת עולם שלישית,חיינו יראו בדיוק כמו חיי האנשים בארץ ההזויה הזו,אם לא יותר גרוע. קצת,ומצמרר...
בארץ הדברים האחרוניםפול אוסטר0אחד הספרים שיותר הותירו עליי רושם קראתי אותו מזמן ואני לא זוכרת אותו לפרטיו, אבל אני עדיין יכולה לזכור את העולם שציירתי בדמיון כשקראתי אותו ואת התחושות שחוויתי. אפוקליפטי ומלנכולי כמו שאני אוהבת
בארץ הדברים האחרוניםפול אוסטר1ספר טוב . נותן לך תחושה שעדיף להתאבד בשמחה בעולם שפול אוסטר מצייר מאשר לחיות בו . חומר למחשבה!