ג'ודי אורון מחברת הספר כותבת את סיפור הישרדותה והצלתה של וודיטו נערה אתיופית העושה את דרכה יחד עם משפחתה למחנה פליטים בסודן. שם הם ממתינים ליום בו יעלו ארצה.
וודיטו ואחותה לווטה הצעירה ממנה מופרדות ממשפחתן לאזור אחר במחנה, ולילה אחד הן נלקחות ביחד עם פליטים אחרים חזרה לעבר הגבול האתיופי.לאחר מסע קשה במדבר
וודיטו נאלצת להשאיר את אחותה שחלתה אצל קרובים, ומבטיחה
לשוב ולקחת אותה.
היא יוצאת אל העיר בתקווה למצוא אנשים שיעזרו לה ולאחותה לעלות לישראל, לבנתיים היא נאלצת לעבוד כנושאת דליי מים ואחר כך כמשרתת ולבסוף כשיפחה שכל אלה מלווים בהשפלה ועבודת פרך
כל העת היא מסתירה את זהותה ומצהירה כי היא נוצריה,
וזאת כדי לשמור על חייה ,ובתקווה שיום אחד תוכל לברוח
ולהתאחד עם משפחתה. כך עוברות להן 4 שנים של סבל גופני ונפשי ללא קרן אור ,עד שג'ודי אורון שהיא פעילה למען יהודי אתיופיה מאתרת את וודיטו , מצילה אותה ולבסוף מאחדת אותה עם משפחתה בישראל.
זהו סיפור בלתי יאמן של נערה צעירה ששרדה כנגד כל הסיכויים-מומלץ

חוויותיו של המחבר ומשפחתו בניגריה, אליה הוא מגיע ב-1980 בשליחות מטעם עבודתו. שם הוא שוהה 9 שנים , במהלכם הוא לומד וחווה את העם הניגרי באופן החשיבה, באמונות ,המנהגים והטקסים שלהם .כל הסיפורים מלווים בכותרת מתאימה הראשון הוא מהנסיעה הראשונה וההלם מהצפיפות הריחות וההתנהלות בשדה התעופה,נסיעה בדרכים, מציאת בית למגורים, קבלת רשיון נהיגה, שוק נייד הווי אומר שהרוכל מגיע עד אליך אפילו לחוף הים
השתתפות בחתונות ולוויות,חברויות עם משפחות זרות שנמצאות גם בשליחות, ניהול והתמודדות עם עובדים ניגרים שהעבודה מאד חשובה להם, ניהול משק הבית והאנשים שליוו אותו ואיתם שומר על קשר עד היום...ועוד ועוד...הספר כתוב בהומור ורוב הסיפורים העלו חיוך או צחוק על פניי...אני נהנתי !!

נכתב ע"י קצין בן העדה הדרוזית
ספר על החיים -הנכד שואל וסבא עונה
שאלות ותשובות קצרות בתוספת סיפורים מהווי הדרוזים
משפט שאהבתי: חשוב איך האדם נראה אך חשוב יותר מה הוא מרגיש.
נהנתי ואהבתי !

הנכד משה סקאל כותב את זיכרונות בגרותו במשפחה שעלתה מקהיר
יולנדה היא הסבתא שאיתה יש לו קשר מיוחד והוא מתאר את המפגשים עמה בימי שישי בביתה.הוא נותן מקום גם ליתר בני המשפחה ומגלה את הסודות המשפחתיים. מי שחווה קשר טוב עם סבים וסבתות יאהב את הספר

זהו סיפורו של המחבר את הקורות אותו 60 שנה אחורה
הוא אחותו והוריו בורחים מהצורר הנאצי. במהלך הבריחה הוריו מתים כתוצאה מהזנחה ורעב ומגיל 8 הוא ואחותו הגדולה הופכים ליתומים .הוא גדל בבתי יתומים ולומד לגדל את עצמו . את הכח הוא שואב מאחותו שדואגת לו, והחלומות שלו על אמא המלטפת והאוהבת. החינוך הטוב בבית הוריו הם אלה שנתנו בו את הרצון ללמוד ולהתפתח ולא להתדרדר כמו מרבית ילדי בית היתומים.
במהלך כל הספר הוא מזכיר את כל שמות החברים והאנשים הטובים שפגש במסע הנדודים שלו עד להגעתו ארצה ולהם הוא מכיר תודה על שבזכותם נשאר חי.
רק בגיל 74 החליט לכתוב את הספר על מנת לשחרר את הכאב !!

סיפורן של שתי אחיות שגדלות במשפחה אומנת ובמוסדות , כאשר תהל משמשת כאם לאחותה הצעירה ממנה בשנה הלוקה במחלת נפש
היא מלווה מחזקת ועוטפת באהבה את אחותה .
רק לאחר 20 שנה היא אוזרת אומץ ושבה לבית ילדותה ופוגשת את האם פגועת הנפש ואת האחים הבנים שנישארו בבית .
עם כל הקושי והזיכרונות הכואבים היא מצליחה להתגבר ולעזור גם לאחותה.
ואכן זהו סיפור קשה לקריאה!

זהו ספר ראשון של אמנון שמוש שקראתי ואין ספק שאקרא ספרים נוספים שלו .. בספר זה הוא למעשה מסכם את חיוו כותב על העיוורון והזיקנה ,כותב על תקופות עבר ועושה השוואות בן העבר להיום כגון: "כשקיבוץ היה קיבוץ" ומשתמש בשפה עשירה ומלאת הומור. הפרק האחרון שנקרא ספיחים ונספחים מוקדש לחוויות משמחות וגם החמצות מתחום עבודותיו הספרותיות ...מבחנתי הספר שווה קריאה !

ההפתעה שלא ציפתה נחתה עליה ביום בהיר כאשר היא מגלה שהיא בהריון ולא מאמינה שתהפוך לאם. היא ידעה שזה לא יקרה לעולם עקב בעיה רפואית
חרף מאמציה לעודד את האב לקחת אחריות היא מגלה שנישארה לבד...
חייה משתנים מקצה לקצה היא מחליטה להתמודד לבד...היא עוברת הריון קשה בסיכון גבוה ...אחר כך הלידה..והגידול של תינוקת כאם חד הורית...
משפחתה נרתמת לעזרתה..ואט ואט היא מתחזקת וחוזרת למסלול החיים שהגורל זימן לה...
וכן החיים מפתיעים וצריך לזרום עם זה....

קצין במילואים נקרא להגיע ליחידתו במלחמת יום כיפור
הוא משאיר אישה הרה וילד, ויוצא בהרגשה כי יחזור במהרה אך הלך הדברים מתלגלים בצורה שונה הוא יוצא למלחמה ונישבה ע"י הסורים במשך 8 חודשים הוא עובר סבל עצום, ומתאר את הדרכים בהם נקט על מנת לישרוד את העינויים הגופניים והנפשיים, והוא אכן שרד!! סיפור קשה ומחזק גם יחד !!