בחוגי המדע הבדיוני שבהם אני מסתובב, נחשב הסופר רוברט היינליין לאחד מסופרי המדע הבדיוני הגדולים בכל הזמנים. הוא כתב ספרים רבים, שחלק גדול מהם תורגם לעברית. שני הספרים המשמעותיים ביותר שלו הם "עריצה היא הלבנה", ו"גר בארץ נוכרייה". היינליין ידוע גם בדעותיו הקיצוניות ותפיסת העולם המוזרה שלו, והוא נוהג בספריו לפרטט עם אנרכיזם ופאשיזם.
בספר הנוכחי, "עריצה היא הלבנה", הוא מתחבר אל האנרכיסט שבו. הסיפור מתרחש בעתיד הרחוק. כדור הארץ סובל מפיצוץ אוכלוסין, ושלוש המעצמות הגדולות – ארצות הברית, רוסיה וסין, מחליטות להגלות פושעים ועבריינים אל מושבותיהן שעל הירח. כך מתפתח לו על פני הירח עם, שמהווה מעין כור היתוך של כל העמים והגזעים שעל פני כדור הארץ, ודובר שפה שהיא בליל של אנגלית, רוסית ושפות נוספות. הם מכנים את הירח "לונה" ואת עצמם "לונאים". אין חוק במושבות האלו, מלבד קוד חברתי פשוט וברור שזהה לקוד החברתי הקיים בעולם הפשע – תן כבוד לאחרים, אחרת פשוט יחסלו אותך.
הירח הוא הכלא הפתוח היעיל ביותר. אין בו כמעט שומרים. מי שחי על פני הירח מעבר לפרק זמן מסוים, עובר שינוי בגופו עקב כוח הכבידה הנמוך שקיים בו, ומאותו רגע הוא פשוט לא יכול לחזור לכדור הארץ, כיוון שגופו לא יסתדר עם תנאי הכבידה השונים.
גיבור הספר, מני, הוא בן להורים מוגלים, ונולד על הירח. הוא טכנאי מחשבים גידם – זרועו נקטעה בתאונת עבודה, ובמקומה יש לו סט של זרועות מכאניות שונות – אחת לקידוח, אחת לעבודות תחזוקה, ואחת, חזקה במיוחד, למקרה שאנשים מעצבנים אותו. חלק מעבודתו כוללת לספק תמיכה טכנית למחשב על בשם מייק. להפתעתו, מייק מפתח מודעות עצמית (וגם חוש הומור פרוע למדי) והשניים נהיים חברים. כשמייק המחשב מספר למני כי לפי חישוביו המשאבים הטבעיים של הירח עומדים להיגמר בעוד שבע שנים, עקב ניצול אדיר של כדור הארץ את פני הירח, נותרת רק מסקנה אחת – להפוך את הירח למדינה עצמאית, ולהתנתק מהתלות הכלכלית בכדור הארץ.
מני ומייק חוברים לפרופסור אנרכיסט וחובב מהפיכות, ולצעירה בלונדינית כריזמטית בעלת השפעה רבה על בני המין הגברי, ויחד הם מקימים ארגון טרור שמטרתו לגרום לכדור הארץ להניח לירח ולאפשר לו להפוך למדינת לונה העצמאית.
אז איך שלושה מיליון פרחחים עניים יצליחו לגבור על כדור הארץ, המונה 11 מיליארד בני אדם, ויש לו פצצות מימן, ספינות חלל וצבאות ענק? מסתבר שכשיש הרבה נחישות ומחשב על לצדך, השמיים הם הגבול.
היינליין משתמש בסיפור כדי להעביר את רעיונותיו בנוגע לאופן שבו על כולנו לחיות – משוחררים מחוקים שכובלים אותנו, ונאמנים אך ורק לאחריות האישית של כל אחד מאיתנו. הספר סובל מבעיה ממנה סובלים כמעט כל ספרי המדע הבדיוני הישנים (נכתב בשנות הששים) – פשוט מיושנים מדי, גם מבחינת ההתנהגות של הדמויות, הסלנג, ההערות הסקסיסטיות, וכלה בטכנולוגיה שחלק ממנה מיושן למדי עבור הקורא בן המאה ה- 21.
חסרון נוסף של הספר, הוא שהיינליין מעמיס על הקורא פרטים רבים מאוד. אני מניח שהוא עושה זאת בכדי להעביר את רעיונותיו הפילוסופיים, וזה טוב ויפה – מדע בדיוני הוא דרך נפלאה להעביר מסרים אוניברסליים, רק שבדרך הוא שוכח שהוא גם מספר לנו סיפור.
אך מלבד ההערות הללו, הספר מומלץ ומעניין, ואף על פי שנכתב לפני יותר מארבעים שנה, עדיין מצליח להיות מקורי. בקיצור – "יחי לונה החופשית!"
