ספר טוב שנותן המון נקודות למחשבה על החיים בדרך מאד מעניינת. את הספר קראתי בפעם הראשונה בתור סיפור בהמשכים בעיתון ומאד אהבתי חיפשתי אותו הרבה זמן כדי לקרא שוב ואז כשקיבלתי אותו מגיסתי גיליתי שהשם שלו שונה ונוספו בו עוד פרקים וזה קצת איכזב אותי כי לדעתי הפרקים שנוספו משעממים וחוזרים על עצמם....
בכל מקרה הספר מומלץ לקריאה ולמחשבה

אחד הספרים שהטביעו בי חותם. אהבתי אותו כל כך עד שבחרתי לכתוב עליו עבודה בספרות, ובזכותו נהניתי מכל רגע של כתיבתה. (חוצמזה שכבר מזמן אמרתי שיש בי חלקים לא שפויים במיוחד, חלקים חובבי דקדוק והסטוריה וכתיבת עבודות בכלל, אבל זה עניין אחר)
"מחנה הקיץ של אדון הוא" הוא בעצם אלגוריה מקסימה, שמצטיין ברעיון מעניין ובהרבה תובנות טובות לחיים. הכתיבה לא מספיק רהוטה, אבל לא עד כדי כאב אוזניים.
מסופר על חמישה נערים המגיעים למחנה קיץ לאחר שפורסם בעיתון. למחנה אין מחיר וגם לא תאריך סיום. בכניסה מחכה להם איש - סלע שאומר להם כי מחנה זה אינו מחנה רגיל, עם אוהלים ותוכניות. כל אחד בוחר לעצמו את הדרך שלו, (ולעיתים הדרך בוחרת אותו..) ועליו להתמודד עם מה שהיא מזמנת לו. בדרך יש תחנות שמהן אי אפשר להתחמק. מי שמגיע לתחנה - לא יוכל לעקוף אותה. היא תחזור אליו שוב ושוב בהמשך.
המשך הספר מתאר את המסע של כל אחד מהנערים, עם הרבה אנשים צבעוניים שהם פוגשים בדרך, ולא מעט דברים חדשים שלמדו.

זה אחד הקטעים שאהבתי מתוך הספר:
"ומי אמר שצריך לחצות את הנהר?" הקשה עוג.
"אף אחד. אבל בשביל מה הגענו כולנו לפה?" השיב בלוק. ואז העמיקו הקמטים במצחו: "אבל מה שאני לא מבין... בשביל מה אדון - הוא הביא אותי לפה, אם אני לא יכול לעבור את זה בעצמי?"
עוג הביט בו במבט עמוק וציין בהדגשה: "גם אני לא."
"אתה?"
אדם התלבט רגע ולבסוף העיר: "עוג, אני חושב שאתה כן יכול. וגם אתה-" הביט עכשיו בבלוק, "אבל עם עוד מישהו, ביחד."
"מה הטעם, אם אני יכול לעשות את זה רק אתכם?" שאל בלוק, והמרירות הישנה מתגנבת לקולו.
עוג ואדם החליפו מבטים, ועוג אמר: "אולי זו הסיבה, הוא רצה שתדע שרק ככה אפשר לעבור את זה!"
ואדם הוסיף: "כי יש דברים, שאם לא רוצים להתרסק מהם, עוברים רק עם אחרים."

ספר מלא תובנות על החיים, המגלה את צפונות נפשנו ביד אמן. כל אחד יכול למצוא את עצמו מתחבט עם אחת הדמויות המתוארות ברוב כישרון, הכישרונות, הפיתויים, הפחדים, האהבות, הדמיונות והשקרים הקטנים שאנו אומרים לעצמנו... הסופרת נוגעת בהכל ברוב חמלה ואהבת אדם ומובילה את כל אחת מהדמויות לסוף המסלול עם תקוה...
שימו לב, בתחילת הספר נראה כי הוא מיועד לנוער, אך לא לא לא! לקראת פרק שישי מגיע הקורא ללוז העניין...
אך אנא אל תדלגו על הפרקים הראשונים הם חשובים וגם נחמדים לקריאה.
הספר מלא תובנות ולכן מומלץ לקראו פרק ליום, פרק ליום, כדי לא להעמיק ולהפנים כל תובנה...

ממרום 18 וחצי שנותיי אני יכולה להגיד בביטחון מוחלט, שזהו הספר הכי יפה וחכם שקראתי אי פעם.
כתיבתו, הרעיונות שבו, ההקבלות הסמויות למחצה לחיינו - כל אלה ועוד נשזרים בספר זה בחן רב.
הייתי מגדירה אותו כאומנות מופלאה שערכה לא יסולא.
אני מעריצה את הסופרת על שהצליחה ליצור יצירה נדירה שכזו.

ממליצה בחום!!!

אבל-----
כל ההמלצות והמילים היפות הן בעבור אנשים שיש בהם עמקות, שפנימיותם עשירה ומשהו בנישמתם צמא ומחפש. לאחרים- ספר זה עלול להיראות כגיבובי שטויות הזויים ויומרניים. אלו המחפשים בו רק עלילה מעניינת ומתקבלת על הדעת- הקריאה בו תגרום להם תסכול לדעתי.

השפה המליצית היא בהשראת ההתפעלות העמוקה שלי :)

ספר מעולה,אחד הטובים.