“בס"ד


"הוא לא ' שמח' הוא מאושר"


קבלנו חיים
קבלנו זמן קצוב,
נקודת התחלה ביום שנולדנו, ויש גם נקודת סיום—
והשאלה במה אנחנו ממלאים את הימים שלנו מה אנחנו עושים בין לבין??

"הימים עוברים והשנים רצות..."
ובסופו של דבר זה יגמר ונמצא את עצמינו מסתכלים על החיים שעברו עלינו ומה, מה נראה??
"אתה חי בזמן זמני חתום בלוח.."
הכי נוח זה לזרום עם החיים להיות רגועים אבל—
יום אחד זה יקרה
יש תאריך סיום,

יזכרו אותנו בכלל?
איך יזכרו אותנו?

תכלס מי יזכור אותנו
הילדים שלנו?
ואחריהם?
הנכדים הנינים?
ואחריהם?

אבל בעצם למה אנחנו רוצים שיזכרו אותנו??
יש אנשים שזוכרים אותם עד היום שגילו דברים וכולי
אבל מה זה משנה להם הם כבר לא פה יותר?!?!?

יש לבן אדם בחירות
בחירות מה לעשות אם החיים שלו
בחירות במה להאמין
מה הוא רוצה להשיג בחיים האלה מה המטרות שלו.
איפה הוא רוצה לראות את עצמו,
מה הוא יעשה כדי להתקדם אם הוא ישתפר או יפול,
הוא בוחר דרך,
בין שאר הבחירות אנשים בוחרים מקצוע
אסתירק לא בחר
הוא נולד נסיך.
------------------------------------------


אסתרק הוא בן בכור למלך רעואל בממלכת כוזר,
הוא יודע שיום יבוא והוא יהפוך להיות מלך כוזר,
בתחילת הספר אסתירק הוא נער
ואנחנו מלווים אותו כשהוא מתבגר והופך לגבר,
לומד לקחת אחריות על עצמו ולהתגבר על עצמו.
כי תכלס הרבה מבגרות זה שליטה עצמית
ומה זה שליטה עצמית?
על פניו זה נשמע כמו עצם זה אני שולטת על עצמי ,אני חופשיה אני שולטת מה לעשות ,לעשות מה שבאלי
עם חיי, עם הימים שלי,
ללכת לפי הרצונות שלי,
אבל שליטה עצמית אמיתית זה
לשתוק כשאני רוצה לדבר,
זה לא לכעוס למרות שבאלי,
זה לא לגנוב למרות שיש לי את היכולת,
זה לכבד את השני למרות שפגע בי,
ועוד-ועוד-------
לשלוט על הרצונות שלי ולא לעשות מה שבאלי לראות את התמונה המלאה ולפעול לפי כלל הנתונים והשיקולים ולא כי אני רוצה,
אלא לעשות מה שנכון.

ואסתרק
הוא לומד לשלוט על עצמו.

יש קטע בספר שאיסתרק חולם חלום,
הוא חולם על סיטואציה בעוד כארבעים שנה.
הוא רואה את עצמו מלך קצת זחוח קצת עליז קצת נראה נהנתן שמה שאנשים אומרים עליו שהמזרונים אצלו משהו...והארמון שלו הכי מרהיב,
ושבחורף כשהיה מצונן כולם בעקבותיו הלכו עם גרבי צמר...
אסתרק רוצה יותר מזה
הוא לא רוצה להיות הבן אדם שראה בחלום.
הוא רוצה להתקדם.
והוא לוקח החלטות אמיצות שכן הן כואבות הן לא קלות
אבל כן

הן גורמות לו להיות מאושר;”

“כתיבה די טובה, אך הכותבת הייתה כנראה בטוחה שהקוראים אידיוטים ולכן דאגה להסביר כל דבר בפירוט רב מדי, אבל זה עוד נסבל. מה שהורס במיוחד את הספר זה הדיאלוגים הארוכים והטפות המוסר שנותנים את הרושם (המוצדק) שהסיפור הוא רק הזדמנות לסופרת להטיף מוסר לקוראים. אפשר לשלב השקפות עולם בספר, גם השקפות עולם קיצוניות כמו של הסופרת אבל רק כרקע ולא שהם יתפסו את מרכז העלילה. כך שלדעתי הספר לא יותר מבינוני ובהחלט אפשר לוותר על קריאתו.”

“לדעתי מיה קינן כותבת מדהים בכיתתי מדברים רבות על ספריה כמו כן גם על אחד מאלף ומהלאלל אך לדעתי פוגם בסוף בכתיבתה היא משאירה אותך עם ההרבהה דברים לא פתורים אהל בכל זאת ממליצה בחום ומחכה שיצא ספר יוזבד בשלישי בסידרה”

“ספר מעולה, אין ספק שהוא אחד מהספרים החרדים הטובים ביותר שיצאו אי פעם.... ומה שהדהים אותי ביותר היה כששמעתי שנכתב ע"י בת סמינר מירושלים, מעניין אם זה נכון.... כבוד!!!!”