את הספר הזה קראתי לפני כמה שנים, ומסיבה מסויימת הוא נשאר איתי עד עכשיו ואני תמיד נזכר בו פעם בכמה זמן.
על פניו הוא ספר יחסית פשוט, אין מתח ואקשן או עלילה מסובכת ומפתיעה, או רעיון פילוסופי עמוק מדי ומשנה חיים. הוא בהחלט מהקלילים יותר שכתב דוסטויבסקי. אבל משהו בדרך שבה הוא מציג את הדמויות והאירועים ומנתח אותם תוך כדי היא מאוד מרשימה ומהנה.

הסיפור, כנראה מבוסס על נסיונו האישי, מתאר את החוויות שחווה גיבור הספר [שמת בתחילת הסיפור] בתוך בית הכלא בסיביר [קטורגה] ועל הדרך מתאר את חיי היום יום של האסירים ומנסה לעשות ניתוח כמעט פסיכולוגי של המצב בו הם נמצאים. וחשוב לציין שבתקופה שבה הספר נכתב, הפסיכולוגיה לא הייתה ענף מפותח אם בכלל.

אני מאוד מצפה לקריאה שניה שלו למאות האותיות קטנות, השפה שיחסית קשה ולוקח קצת זמן להתרגל אליה והרפרנסים המקומיים ותקופתיים שהייתי חייב חיפוש בגוגל פעם בכמה עמודים - עדיין מומלץ בחום!