ביקורת ספרותית על אשליית האפס מאת יוסי יסעור
בזבוז של זמן

---

"תורת קבלת החלטות" היא כותרת שנשמעת כמעט לכולנו כדבר מעניין ומשהו ש"כל אחד צריך שיהיה לו בבית"...
החלטה הראשונה שאנו נדרשים לקבל בספרייה היא; האם לקרוא את הספר. וכדי להיות 'רציונלים' בהחלטתנו, ולא חלילה 'אימפולסיבים' - אנו פונים ל"סימנייה" ומבררים את הנושא. אולם, אבוי, רק אדם אחד קרא אותו, רק דירג ולא כתב את דעתו עליו...
המילה "בסדר" שהספר קיבל - תלוי כיצד נאמרה. האם נאמרה כמו: "טוב, נו, בסדר, שיהיה" או "בסדר!" וכמובן שלא תדע, עד שתקרא את הספר.
וכשמרצה מבוקש כמו יוסי יסעור - שבינתיים קיבל את התואר "פרופסור", שמרצה בפני שופטים ושאר "High Society", עומד ומחכה להחלטתי – "נלחצתי", ולאחר "אן-דן-דינו" עם תוספת ה"בום-בום-בום" שבלעדיה אין ערך למשחק - נפלתי בפח.
ובכן, לצערי לא מצאתי שום תובנות לקבלת החלטות "חכמות" שאינן ידועות לרובנו הגדול. ואם פה ושם ישנם דברים – מבחינתי הם פירושים והסברים להחלטות, שאיני בטוח כלל שמעניינות איש...אולי בספרו שיצא זה עתה: 'גם לכם לא היו מים חמים?' נחכים יותר...

לדוגמה: למה אדם קיבל החלטה לרצוח את אשתו?...אין שום סיכוי שתנחשו...חבל על זמנכם.
והתשובה: כי היא בגדה בו...
גדול, נכון? איך לא חשבנו על הסיבה הזו.

עוד דוגמה? בבקשה: למה אדם החליט לגדל ולסחור בחשיש?... הפעם אהיה סובלני ואחכה לתשובתכם...אין צ'אנס שתנחשו...
טוב, יש גבול, אי אפשר לחכות לעד, תסכימו איתי...
והתשובה: כי הוא רצה להתעשר! אני לא מאמין, מה הולך פה? הלכה לנו המועמדות למחלקת החקירות של משטרת ישראל, אפשר לקחת חזרה את הטפסים. חבל.

ועוד עשרות דוגמאות בסגנון הזה, ומפאת קוצר היריעה והזמן היקר שלכם, לא אלאה אתכם, קוראים יקרים. אני מקווה שאת סגנון 'קבלת ההחלטות' מיצינו.
וברשותכם, נעבור למספר לא מועט של דברים "משונים" שמופיעים בספר. קחו נשימה...

נתחיל בסקירה קצרצרה:
עופר טל, גיבור הסיפור, רצח בדם קר זוג מבוגרים בארה"ב, ונשלח למאסר עולם, אותו הוא מרָצה בכלא בארץ.
החבר'ה בכלא נחמדים, חביבים ואינטליגנטים, כך שחששותיו של גיבורנו, בהיכנסו לכלא - התבדו, והוא מצא שפה משותפת עם כל היושבים סביבו, תרתי משמע, בתאו הקטן.
ומכאן, למה שהבטחתי – 'דברים משונים':
נתחיל בחשבון פשוט: אחד "היושבים" – הוגו שמו, פורץ מבריק, מאין כמוהו...
במשך 5 שנים "עשה" 1,200 פריצות (עמ' 86).
(מר יסעור, אם איני טועה, פריצה בכל יום וחצי?! ממש מוכשר, הבן-אדם).
באחת הפעמים הוא התקשר לחברה שהתקינה את האזעקה, ולאחר שהסביר להם כי הוא מעוניין לקנות את המערכת שלהם – הם שלחו לו פרוספקט שהסביר כיצד המערכת עובדת (עמ' 85/86), ומכאן ניטרולה היה Piece of Cake.
(מר יסעור, כמובן, שחברת האזעקה כותבת את כל סודותיה בפרוספקט והדבר פתוח בפני כל איש, שחפץ בכך. הם בטח מאד נחמדים, ולא יסתירו סודות... ).
הוא היה מכניס את הקופסה שבחוץ (עם הסירנה) לתוך דלי מים או מנתק אותה מהקיר (עמ' 83).
(ושוב, מר יסעור, מה שמערכת האזעקה עושה במקרה כזה: היא "מחייגת" מיידית לחברת השמירה או לבעל הבית להודיע לו על חבלה במערכת...).

ב'בית ציוני-אמריקה' שבה הייתה קופה, הוא נתן עשרות מכות בקיר, בהפסקות, והאזעקה הקפיצה את חב' האבטחה, שהתייצבה מיד, אולם לא מצאה דבר. כך חזר הריטואל מספר פעמים, וכשלא מצאו דבר – נואשו, וידידנו המוכשר פרץ פנימה (עמ' 89/90).
(הפטנט הזה נלמד, לדעתי הצנועה, בשיעור הראשון של שוטרים/גנבים בכל מוסד שעוסק בתחום... ממש מקורי!).

לאחר שבירר שאזעקה מסוימת עובדת על אינפרה אדום, המזהה חום גוף, הוא בא בחליפת אזבסט של כבאים כדי "לעבוד" על הקרניים.
(החליפה הכבדה, ש"בולמת" חום, משקלה הוא כ- 3 קילו, ומסורבלת מעט. קשה לראות מישהו שלובש חליפה כזו לפריצה, ועוד עם כיסויי הידיים...).
ועוד ממעלליו המשונים של הפורץ המוכשר:
פריצה במנזר בסנטה קתרינה בסיני (עמ' 86).
פריצה בשדה, ליד העיר פראג, בצ'כיה (עמ' 97/98).

וישנו עוד בחור לא פחות מוכשר וחכם, מיכה שמו.
באחד ממעלליו הוא נהג בארה"ב מכלית ענקית מלאה בצמחי קנבוס המשמשים למריחואנה. הייתה הלשנה, או מעקב, ועשרות שוטרים פדרלים הקיפו את המשאית שלו והוא הובא לדיון מקדמי אצל שופט ומושבעים מקומיים.
טענתו הייתה: "אני בסך הכל גידלתי את מה שהטבע יצר בעצמו." (עמ' 54/55). אמרתי לכם שהוא מוכשר, זוכרים?
ומה מקבלים בארה"ב על גידול מריחואנה והעברתה במכלית?
אתם יושבים?
650(למתקשים: שש מאות וחמישים) דולר קנס!!!
מר יסעור, אתה ודאי מכיר את הבדלי העונשים בין ארה"ב (המחמירה) לישראל (המקלה). ואם כך, בארה"ב הוא היה צפוי לקבל.... לפחות 20 שנה בכלא!!!
אה, שכחתי, הוא גם נאלץ לעזוב את ארה"ב. וואו! ביג דיל.
ואם תהיתם; לא, הוא לא הוסגר לישראל.

והפרק "שלושה אבות" - סתם הזוי (כל הפרק, מעמוד 116).

אז מה בכל זאת למדנו מהספר?
שגם 'מספרי סיפורים' טובים יש בכלא.
ש"אנשים סובלים כשהם מפסידים יותר משהם נהנים כשהם מרוויחים".
"מי שקונה לוטו מפסיד, אם מפעל הפיס מרוויח, סימן שקוני הכרטיסים מפסידים".

ושימו לב! כאן ישנה הצעה שימושית באמת:
"מרבית קוני הלוטו נוהגים לבחור במספרים שמכילים את ימי ההולדת של משפחתם, ולכן יותר אנשים בוחרים במספרים אחת עד שתים-עשרה, בגלל החודש, ואחת עד שלושים בגלל היום. אם כבר עולים המספרים שלהם בגורל, יש להם שותפים רבים לזכייה, והם מקבלים סכום נמוך."
המחבר מציע לבחור במספרים מעל שלושים ואחת: "הסיכויים לזכות אומנם לא ישתנו, אבל הסכומים שתזכו בהם, אם בכלל, יהיו גבוהים יותר."
אכן, הבחירה במספרים כפי שמומלץ, הינה החלטה נבונה, ואולי גם החשובה וה"שווה" ביותר שהמחבר מביא לנו.

ולבסוף, אם תזכו - אל תשכחו מי השליח שהביא לכם את המסר (רמז, אני!)... ויחד ניתן לספר שישה כוכבים (מה איכפת לכם, אל תהיו קטנוניים), ואם לא תזכו – נשאיר לו את הכוכב הבודד!

» ביקורות נוספות של י. קליש
» ביקורות נוספות על אשליית האפס