קצת רקע: הסיפור האמיתי הזה מתרחש חמש וחצי שנים לאחר המהפכה האיראנית, עת השאה עזב את איראן והאייטולה חומייני עלה לשלטון.
עשור לפני כן בטי מחמודי, אמריקאית שלה שני בנים והיא גרושה, סובלת מכאבים בלתי מוסברים בגבה ומי שלבסוף מסייע לה הוא ד"ר סייד מחמודי, העובד כאוסתיאופת. לא פעם נוצר קשר בין רופא ומטופלת וגם כאן זה קורה, מוביל לחתונה ולבסוף לבת, מהטוב.
לאורך כל הספר רומזת לנו בטי מדוע בחרה לנסוע עם בעלה לשבועיים לאיראן, בחשש ברור שהיא לא תורשה לחזור. לא ברור עד הסוף מדוע באמת נסעה (במטרה להגן על בתה), אבל עובדה היא שבתחילת אוגוסט 1984 ד"ר מחמודי, רעייתו ובתו מהטוב עוזבים לשבועיים את ארה"ב לכיוון טהרן, לביקור מולדת משפחתי.
מכאן מתחיל סיפור לא ממש נדיר, אבל גדול מהחיים. הסוף ידוע ובטי, יחד עם בתה מהטוב, מצליחות להמלט ולחזור כעבור שנה וחצי לארה"ב, לאחר סיפור מותח עצבים ודרמטי מאוד. איראן נתונה כל העת במלחמה עם עירק והשנאה לאמריקאים בשיאה.
כבר בהגעה בטי מחמודי נדהמת מהחום, משדה התעופה הרוחש אדם כשוק, כולם נדחפים, אין סדר ואין תרבות. בהמשך הם מגיעים לבית אחותו, עמה בוזורג המבוגרת, לבית שניכר בו שהיה מפואר בעבר, אות למעמדה הרם של המשפחה. אלא שעתה ההדר והפאר אינם קיימים, אבל לכלוך נערם בכל מקום, השירותים, המקלחת והמטבח שורצים מקקים, האכילה נעשית כמובן על הרצפה ולכן תדיר הכל מלוכלך ומנהגם של האיראנים להמתיק עד בחילה את התה בסוכר גורם לשיירות גרגרים להישפך על השטיחים וכך הם חיים. אם זה היה הכל, ניחא. אבל זה לא, האיראנים חסרי כל חוש לזמן, מתרחצים פעם בשנה(!) בחינגה גדולה, אז הם גם קונים נעליים, ואם גם זה היה הכל, בטח היה אפשר להסתדר.
אלא שזה לא.
צריך לזכור שמדובר בקהילה מוסלמית אדוקה, חמש פעמים ביום תפילה, רק הגברים נחשבים והנשים עטופות בצ'דור מכף רגל ועד ראש שעין גבר לא תשזוף אותן, הפסדר, משטרה כל יכולה, אוסרת על שום כלום והחיים בלתי נסבלים. אם לא די בכך, מתברר שמחמודי איבד את משרתו טרם צאתם לאיראן ובאיראן אין הוא מקבל בתחילה רישיון עבודה.
בטי זוכה פה ושם לקבל מכות נמרצות, אינה יכולה לחזור לארה"ב משום שאז היא מאבדת את בתה, דרכון אין לה, ליצור קשר טלפוני פשוט קשה ורק בהמשך, כשבעלה מתחיל לעבוד כרופא נטול רישיון התנאים משתפרים והיא יוצרת קשר עם אחד אמל, המבטיח להבריחה לארה"ב, לממן הכל ולקבל כספו בחזרה כשתגיע.
המתח בשיאו. בטי יודעת שהיא צריכה ליפול בתנאים מאוד מיוחדים כדי שתוכל להעלם מביתה, לקחת את בתה, להתחבא וכך הלאה. כדי לקצר סיפור מורט עצבים, זה מצליח.
שנה וחצי בטי היתה כלואה בסיפור הלקוח לגמרי מעולמו הרצחני של האסלאם, שם האשה היא רק כלי שרת להבאת ילדים, להכנת אוכל ודאגה לבעל.
פה ושם מביאה בטי עדות מחייהם בארה"ב, שם חיו חיים נוחים להפליא כרופא ואשה העובדת ומתפרנסת, להם בתים ומותרות ככל שארה"ב יכולה להעניק. אלא שהמהפכה האיראנית משנה הכל, פה ושם מתגלה מיהו באמת ד"ר סייד מחמודי והנפילה גדולה.
ספר לא פחות ממדהים.

ספר פשוט מדהים בצורה מעלפת, זה לקרוא את הספר ללא נשימה, ניתן בקלות להתחבר אל בטי שהיא הדמות המרכזית ופשוט להרגיש תוך כדי קריאה כל הרגשות הכאב והתיסכול שלה שהיא עוברת באירן בעקבות בעלה.

ספר עוצמתי,סוחף במלא המובן
לא משאיר את הקורא/ת אדיש/ה הרגשתי שאני יחד איתה
מזדהה עם כל הכאב וההשפלה שעברה ועוד יותר כואב על ילדה קטנה שחוותה בגילה מה שגדולים קשה להם לחוות המכות,ההשפלה הבריחה בשלג ותמיד תפילה הייתה בפיהם וזה מה שעזר להן אשרי המאמין!
לבסוף הפתעה ואת זה אני משאירה לקורא/ת הבא/ה לא נקלקל....שוה כל רגע כל שניה קריאה.
ליZ ב.שמש

בס"ד

אהבתי!
זהו סיפור מסמר שיער המלא ברגשות מעורבים ועצומים.
אישה אחת המתמודדת לבדה מול איתני האנושות, עומדת כנגדה אל מול מטרה נשגבת אחת החזרה הביתה יחד עם בתה.
אישה זו מגלה אומץ לב רב ונחישות בלתי נלאית על אף אימתו של הגבר אשר אהבה.... בהפעלת רגשות עמוקים ועזים היא מצליחה לשאוב את כל כוחותיה למטרה... התרגשתי עד כדי בכי.

ללא ספק ספר מעולה! אף אחד לא יודע איך יתגלגלו חייו וכמה כוחות יצטרך בשביל לחזור למקום ישן, בטוח וטוב, אף אחד לא יודע כמה כוחות ורצון יש לו עד שהוא נזקק להם, מה שמדהים אפילו יותר מהספר זאת העובדה שעד היום בטי מקדישה את זמנה לנשים שנקלעו לעולם המוסלמי האדוק, היא מגיעה לכל מקום בעולם שצריך אותה שם בשביל לתת מעצמה ולעזור.

ד"ר מחמודי מניח את ידו על הקוראן ונשבע לבטי אשתו ,
שהם יסעו לאירן לבקר ולחזור .
אכן כך הוא הבטיח.
וברגע שהם נוחתים הבעל האמרקני משתנה מקצה לקצה.
ומפה הספר מתחיל לקומם אותי, על כל הנושא של כפיה דתית,
האמת כל המנטליות שם מזעזעת.
וכשבטי מעקלת את חומרת הטעות שהיא עשתה לה ולביתה,
מתחילה בטי להילחם איך לצאת מגבולות המדינה .
יש להודות שהייתי במתח גדול , מאוד רציתי להגיע לסוף
ולדעת שהאמה ובתה הגיעו בריאות ושלמות לעיר מבטחים.

בין שלל הספרות שנכתבה על נשים במדינות המוסלמיות זה אחד הספרים היותר מרתקים והבלתי נשכחים. ספר קשה לעכול ובוודאי שהיום המצב שם הוא קשה שבעתיים עבור נשים בכלל ונשים מערביות בפרט.
ראיתי גם את הסרט שהוא לא נופל מהספר. במהלך הקריאה נכנסתי קצת לחרדה ומתח. שמחתי שבארץ החושך ישנם גם אנשים טובים שעוזרים בדרך לא דרך להבריח אותה ואת בתה.
כאשה הכאב שלי הוא גדול לגבי הנשים שחיות בדיכוי ובמשטר אלים ומפלה. כולי תקוה שהמשטר העריץ והפנאטי הזה ייפול ויהיה שינוי לטובה בחברה האיראנית.

עמדתי לאחרונה מול פרסום של עמותת צדקה כלשהי הנאבקת בהתבוללות, ושאלתי את חברי שעמד לצידי:
אתה חושב שזה נכון, או שהם מגזימים קצת?
כלומר, האם כל 'שרה' שמתחתנת עם 'אחמד' נידונה מראש לחיי עבדות?

החבר גיחך, מה פתאום. ממש לא. יש רבות שמתחתנות עם 'בני דודים', וחלקן גם מרוצות, רחמנא לצלן.


הספר הזה, חושבני, קצת סוטר על פרצופו של אותו חבר.
הים הוא אותו ים, והמוסלמים הם אותם מוסלמים.
הגבר האיסלאמי תמיד יכה את אשתו ויגזול ממנה את חירותה וכבודה, בין אם הוא גר באיראן, בין אם הוא עולה מאיראן לארצות הברית, ובין הוא משלוחן במרכול יהודי מוכר בישראל.

ספר מטלטל וייחודי, ספר שמספר על החיים בארץ איסלאמית ופנאטית כמו איראן, עבור אשה.

כמה טוב לחיות בישראל.

ספר חזק על מסכת יסוריה של אישה אמריקנית הנשאת לאירני אמריקאי ההפיכה הדתית באירן משנה את התמונה והיא לא יכולה לעזוב עם הבת,כל המאבק והסיוט עד להצלחה.
שווה קריאה.