“מפת הזיכרון
זיכרון ילדות חזק שלי, אבי ואני רוכנים על גבי אטלס מפות. מאז חיי היו כרוכים במפות, כאהבה, שלבשה ופשטה צורה במהלך השנים.
הייתי בגיל שש, שקבלנו כמנויי ידיעות אחרונות, כריכת קרטון גדולה של אטלס מפות, וכל שבוע מפה חדשה, אותה צרפנו לאטלס, באמצעותן אבי ואני, יצאנו למסעות דמיוניים ברחבי העולם. פעם חצינו את האלפים המושלגים, מדמיינים את פילי חניבעל, מתבוססים בשלג, ובפעם אחרת חצינו את האוקייאנוס יחד עם קולומבוס, לגלות יבשת חדשה, שממש לא התכוונו.
בחוג לגיאוגרפיה, למדתי קרטוגרפיה - מיפוי, מקרטוגרף וותיק, שיצא במשלחת בריטית בתקופת המנדט, למפות את חצי האי סיני, ממנו למדתי שמיפוי לעתים קשור למסעות לגילוי נופים חדשים ופראיים. יהודה קידר, לימד אותי על מפת הלוחות הטקטוניים, אותם צילמו לווייני נאס"א. אחר כך הוא היציע לרבין, מפת קנטונים יהודים וערבים כפתרון לסכסוך, ועורר חיוך. היום הפתרון הזה שוב עולה על ידי אנשים שונים, כפתרון למדינה אחת לשני עמים.
העיסוק במפות כמעט ונשכח ממני, חוץ מביקורי המזדמנים בשוק הפשפשים, בחנות מיוחדת המתמחה במפות ישנות, בה הבטתי בערגה במפות ארץ ישראל הישנה שנראו בעיני יפות ותמימות.
המצאת ה- Google Earth, החזירה אותי לאהבתי הישנה למפות וטיולים, באמצעותה אני מדי פעם, מתכנן את מסעותיי. בעיקר אני אוהב את השינוי בקנה המידה באמצעות ה- Zoom In, המאפשר לי לגלות פינות נסתרות שמעטים מהתיירים מכרים אותן, כך אני לפחות חושב, כמעיין המים החמים ובו מינרלים לבנים, למרגלות הר אמיאטה בטוסקנה, בו רחצות זקנות הכפר, כמעיין נעוריהן, כאילו היה זה המעיין הפרטי שלהן.
יש אנשים שלוקחים את החלומות שלהם, הכי רחוק שאפשר, כזהו משה גלעד, טייל מקצועי, העורך מסעות ברחבי הגלובוס, כותב במסע אחר ובארץ וחובב מפות חסר תקנה. את שתי אהבותיו הוא חיבר באמצעות סיפרו, מסעות בלי קנה מידה, בו הוא מספר את סיפורן של המפות העתיקות. מי היו הקרטוגרפים שעמדו מאחוריהן, איזה מידע או סודות, הן צפנו בחובן, מי היו המגלים שיצאו למסעות בכדי לגלות יבשות לא מוכרות, ובכך להעניק תמונת עולם חדשה, שפתחה לאנושות ולאדם מרחבים חדשים. גלעד משלב את סיפורי המפות, בסיפורי מסעותיו האישיים, על אנשים מעניינים אותם הוא פגש, כאלו שמשרטטים עבורו, את המפה האישית של מסעותיו.
יש מפות שבהן מופיע מידע שלכאורה הוא תולדה של מסעות מאוחרים יותר. למשל אלברטינוס דה ויררגה, שרטט בוונציה ב- 1411, את חופי אפריקה, מידע לא ידוע באותה עת, כיצד היגיע המידע הזה לקרטוגרף ומהיכן ? תעלומה שעדיין מעוררת תהייה. האדמירל הסיני זאנג הי, יצא להקיף את העולם בצי ספינות, בשנת 1418 ושרטט מפות מפורטות על העולם. אחר כך הסינים הסתגרו, והמידע שלהם נשכח. ייתכן וחלק ממנו בצורה לא ידועה עבר לפורטוגזים, ששלחו את ספינותיהם בעקבות המידע הסודי ליעדים חדשים. על המפות המפתיעות האלו ואחרות, מספר גלעד.
גלעד, כותב על אנשים מפתיעים שפגש במסעותיו, כאיש הקשיש שבקושי הלך על רגליו, אבל טען שהיה האדם הראשון שהקיף את כדור הארץ במסע רגלי. הוא יודע לספר סיפורים מרתקים, על הקשר בין מפות המגדירות את העולם, למטייל היוצא למסעות קטנים, בכדי להגדיר את עצמו מחדש. כך אני מייחל לעצמי, באמצעות מסעות, לקבל מבט מעניין ואופטימי לחיים, בכדי לשאת בנטל השגרה, בנופים שלא פעם נראים מכבדים ונטולי מרחבים.
אפילוג - מפת שדות המוקשים
בקשתי לכתוב על מפות המאפשרות לנו להגשים חלומות, לרוב הם קטנים, אך קיימת בהם אופטימיות. כעת אני מבקש לספר על מפה, אותה בקשתי למנוע מכם: הייתי מש"ק מפות במודיעין פיקוד צפון, לאחר מלחמת יום הכיפור, באותה תקופה, שני קצינים צעירים מהנדסה קרבית יצאו למפות את שדות המוקשים ברמת הגולן, שהונחו בחיפזון ללא תיעוד. אחד מהם עלה על מוקש ונפצע קשה, חברו חילץ אותו, מה שהפך את מפת המוקשים המעודכנת, למפה ששורטטה בדמים, ויש עוד הרבה מאלה במדינה שלנו.
לכן אני חולם ללא תקנה על מפת השלום, יכול להיות שזאת מפת אוטופיה שלעולם לא תתממש.”
