• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
שבע אימהות

שבע אימהות

מאת יוכי ברנדס

הביקורת של אפי ירושלים

תמונה של אפי ירושלים
שבע אימהות

שבע אימהות

מאת יוכי ברנדס

הביקורת של אפי ירושלים

תמונה של אפי ירושלים
הוצאה לאור:כנרת זמורה ביתן
שנת הוצאה:2010
קטגוריה:היסטוריה יהודית
הקודמת
הגאון
לפני 15 שנים

“חתרנותו של הספר זהו הדבר היחיד שמעניין בקריאה. מלבד זאת- הספר מלא סתירות, והסופרת יותר מדי משתפת א”

28/41
ביקורות על שבע אימהות
הבאה
רגינה
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 15 שנים

“ספר מרשים, פרספקטיבה מיוחדת של הסופרת. אהבתי.”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 15 שנים•1 דקות קריאה

מאד נהניתי מקריאה ראשונה ולכן קראתי אותו שוב.התפעלתי מדרך הצגת הנושאים לכל אורך הספר.
לגבי הנאמר בספר מגילת רות צרמה לי הביקורת על האנשים נראה לי שיש להתיחס על היופי האנושי שמתבטא בחיי החברה ודרך קיום החיים המשתקפים מהספר. הדאגה לעניים שבאים ללקט את השבולים כל המנהג של גאולת היבום ודאגה למשפחה הענייה .סדרי משפט הוגנים כפי שמתבטא בדרך שזקני העיר מתישבים בשער ודנים בענינים שבין אדם לחברו.יוכי טוענת שהליכתה של רות אחרי נעמי מבטא את הקשר הנפלא שנרקם ביניהם,לדעתי זה לא רק קשר אישי,לי נראה שרות בוחרת בדרך חיים של החברה היהודית מול עולם האלילי שלבטח אורח חיים שאמות המידה המוסריות שלהם נמוכים והדאגה לזולת מהם והלאה,כך שרות אומרת אלהייך אלהי מביעה הזדהות עם דרכה של התורה כפי שמתבטאת באורח החיים היהודי.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של מלכת הספרים
מלכת הספרים
1קורא|גיל ממוצע29|100%נשים

על המבקר

תמונה של אפי ירושלים

אפי ירושלים

חבר מזה 16 שנים
1 ביקורות•1 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
היסטוריה יהודית
תמונה של אפי ירושלים
אפי ירושלים
חבר באתר מזה 16 שנים
ביקורות1
לייקים שקיבל1
ז'אנרים מועדפים
היסטוריה יהודית1

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות על "שבע אימהות "

שבע אימהות

שבע אימהות

יוכי ברנדס

נשות התנ"ך

את יוכי הכרתי לראשונה, לפני שנים רבות, בהרצאה על רות המואביה. בליל שבעות. הרצאה שהייתה עבורי חוויה חדשה ויוצאת דופן, באופן שבו יוכי ברנדס, הצליחה להעביר את סיפורה של רות המואביה, סיפור בין אלפי שנים, ולהעניק לו חיים ורלוונטיות לחיים שלנו בהווה. יוכי, כמי שבאה מבית חרדי, הופיע בטלוויזיה, עוד שהייתה בשחור לבן, בפינת יהדות, ובכך לדעתי היא הייתה מהמשפיעות על הטרנד החדש של לימודי יהדות כחוויה תרבותית גם לחילונים.

אך כגודל הסופרלטיבים, המגיעים ליוכי, כך גודל האכזבה, בשעה שקראתי לפני מספר שנים את הרומן שלה מלכים ג, שהוצג בתקשורת וביחסי הציבור שלו, באופן יהיר, כספר שאמור לשנות את התפיסה שלנו לגבי התנ"ך וגיבוריו, כמו העובדה, שלפי ברנדס, דוד, שאמונם היה חייל פלשתי בימי הקרב בגלבוע, אך לא נטל בו חלק, ייעץ לפלשתים כיצד לגבור על שאול וצבאו. לא רק שטענה זאת חסרת ביסוס לחלוטין, גם הרומן ועלילתו רעים.

עברו שנים, והחלטתי לקרוא את שבע אימהות, של ברנדס, כקריאה המנסה למצוא את יוכי, אותה הכרתי בפגישתנו הראשונה. לא רק שלא התאכזבתי, אלא ממש הופתעתי לטובה, משום שיוכי, היא כותבת רהוטה ונפלאה, המעניקה לטקסט המקראי נקודת מבט ייחודית ומעצימה כאישה.

יוכי, בחרה בנושא קרוב לליבה, נשים מקראיות, שזכו רק לפסוקים מעטים בתנ"ך. יוכי, מספרת סיפור נפלא, המבוסס על הטקסט המקורי, תוך שימוש במגוון פרשנויות, מסורתיות, כמו רש"י, או חז"ל, ספרות ושירה מודרנית (כרחל המשוררת הכותבת על מיכל), ואף מתוך הסתכלות על העלילה התנכ"ית דרך ניסיון חייה. בשפה קולחת, היא מלהטת ומחברת בצורה מרהיבה בין קטעי הפרשנות המגוונות, ובונה מהם אמירות מעניינות, חכמות ומרגשות.

יוכי כותבת על אשת פוטיפר, אדונו של יוסף, ומתארת אותה כפאם פאטל של העולם העתיק, וכורכת את דמותה בצורה שנונה, עם דלילה ועם יעל, שתקעה לסיסרא, יתד לרקה. היא אף טוענת, בצורה מעניינת שהאישה המפתה גברים למשגל ולבסוף הורגת אותם, זאת קונבנציה, שהשפיעה על דימויה של האישה מפלצת, כפי שהיא נתפסת בתרבות המודרנית. כדוגמה יוכי, מביאה את שרון סטון, מאינסטינקט בסיסי, כביטוי ארכיטיפי לנשים מפתות ורצחניות. אין סיכוי שבכתיבה אקדמית, או רבנית, תמצאו השוואות בועטות נשכניות ובעלות הומר, כפי שאלה מופעיות בספר זה ללא חשבון, כולל שימוש בעברית לא תקנית בספר, כמו נערה שיוזמת סקס, נחשבת שרלילה. אבל זה מה שהופך את כתיבתה ואמרותיה של יוכי, לטקסט בגובה העיניים.

ליוכי, יש גם פרשנויות מבריקות, כמו העבודה, שאת הכוח המניע ליציאת מצרים, היא לא רק רואה במשה ואהרון, אלה גם במקומה של מרים אחות משה, כמושיעה, המופיעה יחד עם שניהם בפסוק מקראי: "ואשלח לפניך את משה אהרון ומרים". כשם שבפסוק אחד מראה על מעמדה של מרים, פסוקים אחרים מתארים אותה כרקדנית, או רכלנית, קולות שונים וסותרים, המאפיינים את המקרא, מתוכם יוכי, מצביעה על המשמעות האמיתית.

גולת הכותרת של יוכי, היא בכתיבתה על רות המואביה, כסיפור של נשים שקשרו בניהן ברית על מנת לשרוד בעולם הגברים ולעמוד על שלהן. הסיפור על רות הוא על אישה שכולה נתינה ואהבה שלא תלויה בדבר לחמה שלה (היכן תמצאו דברים כאלה), שאומרת לה את הפסוקים היפים בתנ"ך: "המוות יפריד ביני ובינך". בפרשנות של יוכי, יש משהו מקורי, באופן שהיא מתייחסת לקונבנציה הסיפורית של רות, כסיפור לכלוכית, אבל הקונבנציה הזאת, מחייבת יופי, ממש כמו בסרט אישה יפה, בו כיכבה ג'וליה רוברטס, אך התנ"ך לא מציין שלרות יש יופי, אם כן, מה יש לרות שואלת יוכי, ומפתחת פרשנות מעניינת.

לא הסכמתי איתה, בכל הפרשנויות, כמו הניסיון לתאר תמונתה האחרונה של איזבל, העומדת בחלון ארמונה. על פי יוכי, כמי שערכה מפגן נשיות מרהיבה לרוצחיה, ולמי שצפה בה. איזבל הופיע קרוב לוודאי, ככוהנת האשרה, ואיפרה את עצמה כיאה למעמדה כאישה גאה ואמיצה, והחשוב מכל, היא העזה פנים ליהוא, שר צבאה שבגד בה. התנ"ך בחר לספר את סיפורה כאויבת אלוהי ישראל, כאישה הזרה המפתה, דימוי מגמתי.

אז מהי השורה האחרונה, לאוהבי סיפורי התנ"ך, אתם חייבים לקרוא את הספר הזה, חוויה צרופה של עונג.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•רץ
שבע אימהות

שבע אימהות

יוכי ברנדס

שורות אלה נכתבות בזמן "חורבות ברזל", אין מילים להכיל את הזוועה רק לומר שברגע שיכולתי ברחתי לקריאה (חשוב לי להבהיר נקודה זו לקוראי העתיד הרחוק)
ואולי זה מתחבר למה שקרה פה בשבת הארורה הזאת, נשים חזקות וגיבורות הגנו ונפלו על הגנת המדינה שלנו.
יוכי ברנדס באה להעצים את הצד הנשי של התנ"ך ומעניקה לו נופך אחר, נקודת מבט מעניינת לדמויות הנשיות החזקות שעשו מעשי גבורה. זהו, אין לי מה להוסיף ברגעים אלה....

לפני שנתיים•
★★★★★
•דינהליס
שבע אימהות

שבע אימהות

יוכי ברנדס

נתחיל בזה שלא קראתי באף מקום על מה הספר ויצאתי מנקודת הנחה שמדובר בשבעה סיפורים קצרים...
מסתבר שבדיעבד יותר טוב שזה לא המצב לאור התוצאה המצויינת של הספר, המביא סיפורים מהתנ"ך עם פרשנות נחמדה ולטעמי קלילה, כתובה וערוכה היטב ואפילו משעשעת במידת מה.
קובץ הסיפורים שבחרה הסופרת, יחד עם תוספות ממקורות חיצוניים לתנ"ך מראה על עבודת מחקר מקיפה מצד אחד אבל על פרשנות די מקורית שאינה נתפסת יותר מדי למסורת או לאקדמיה, אלא לנקודת המבט הפרטית של הכותבת.
מבחינתי, הלוואי והיו מציגים את התנ"ך בצורה כזו בבתי הספר או באקדמיה, זה היה יכול להיות הרבה יותר מעניין, וכידוע, אנשים לומדים יותר דברים שמעניינים אותם.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•דנידין
שבע אימהות

שבע אימהות

יוכי ברנדס

האמת לא עמד בציפיות שלי ובכל זאת נתתי לו צ'אנס והמשכתי לקרוא אותו עד סופו, ובתום קריאת הספר מסקנתי הסופית היא שממש התאכזבתי מהספר כי סגנון הכתיבה של הספר היא די שונה לדעתי מהספר הקודם מלאכים ג' שבספר הזה ממש נהנתי מכל עמוד ועמוד

לפני 15 שנים•אורית
שבע אימהות

שבע אימהות

יוכי ברנדס

ראשית, המלצתי מכוונת לאוהבי התנ"ך, או אז הספר הוא חגיגה אמיתית. למי שאינו מחובר לתנ"ך ( אם יש כאלו וחבל שכך) זה לא לעניין להתאמץ ולקרוא.
ראשית, כמי שקראה ואהבה מאוד את הספר הקודם של יוכי ברנדס " מלכים ג'", אני חייבת להתוודות שאופן הכתיבה הפעם, שונה.
"התנך הוא תורת חיים הבא ללמדנו ולאלפנו בינה ומעבירה מסרים משמעותיים לגברים ולנשים" ( מתוך עמוד 98 בספר)
יוכי ברנדס מציעה לנו את הניתוח המקסים והבלשי שלה לסיפוריהן של נשים דומיננטיות בתנ"ך. נשים שנבחרו בוודאי בקפידה. כי בלעדיהן, לא היה עם ישראל קיים.
תוך כדי כתיבה, שוזרת יוכי ברנדס רעיונות ותובנות ומסבירה את המקורות להיווצרותן של נורמות שנשתרשו בחברתנו וקיימות עד היום.
קראתי ונהניתי מאוד.
כשיוכי ברנדס מספרת על בת לוט, למשל, היא מדברת על חברת הרשע( על סדום ועמורה): שרשעותה של חברה מתחילה בזה שאינה יודעת לקבל את השונה, חברה הדורשת אחידות, היא חברה חולה. כך היה בסדום.
והעונש על היות החברה חברת רשעים- כיליון.
אהבתי את סיפורה של תמר, כלתו הכנענית של יהודה ( בנו של יעקב). כמה חוכמה ותעוזה באישה אחת. פאם פאטאל אמיתית. אולם המניע - כשר למהדרין: הגשמת האימהות. הנורמה שמחלחלת מסיפורה היא שעל מנת ללדת ילדים, לקיים את מצוות פרו ורבו, כל האמצעים כשרים .. וכשאני אומרת " כל האמצעים" אני מתכוונת ל-ה-כ-ל: אפילו להתחפש לזונה.. אבל בל נטעה. תמר איננה האישה הכנועה , "שרת הפנים" הטיפוסית. היא אישה חכמה, מתוכננת משימתית, ביצועיסטית אמיתית. והצליח לה. היא הצליחה להרות ולהביא לעולם שני בנים.

כמו כן, מסופר על מרים הנביאה, בת פרעה , רות מיכל ואסתר. נשים חזקות חכמות, משימתיות, פורצות נורמות, כל אחת בדרכה, יוכי ברנדס הצליחה להדביקני באהבתה אליהן.
הספר הוא עבודת אמנות שתי וערב מסוגננת איכותית ויקרה.
מ ו מ ל ץ !!!

לפני 16 שנים•
★★★★★
•כוכי
שבע אימהות

שבע אימהות

יוכי ברנדס

לפני כשנה בערך השתתפתי בתחרות כתיבה בעקבותיו של שמואל יוסף צ'צ'קס או בשמו הספרותי ש"י עגנון. לא הגעתי לאחד מן המקומות הראשונים אמנם, אך היתה זו חוויה טובה ומעצימה, כך שאיני מתחרטת אפילו על רגע ממנה. איך אני מקשרת את זה לספר? יש לכך כמה סיבות ואפרטן: הראשונה (ואולי המשמעותית ביותר), היא שיוכי ברנדס היתה שופטת באותה תחרות, השנייה היא שיוכי ברנדס מתייחסת בספרה אל ש"י עגנון והשלישית היא ההתיחסות של ברנדס לתנ"ך שכול כך שונה (לפי דעתי), מהתיחסותו של עגנון. אפילו כשנה לאחרי כן עדיין בוער בי הכעס על ההתיחסות הכול כך שוביניסטית של עגנון על התנ"ך בפרט, ואל החיים ככלל (אין זה שעגנון הוא לא סופר מצוין וכתיבתו יפה וזורמת אלא כי רעיונותיו שייכים לתקופה מסוימת בה שוביניזם היה מקובל).
לא מזמן ביום הולדתי הכינו לי חברי וחברותי המקסימים והמקסימות מסיבת הפתעה בבית הספר עם עוגה טיבעונית, בלונים ומתנות, ממש משקיענים ומשקיעניות! בין אותן מתנות היה גם הספר המקסים הזה (הנה אני כבר מסגירה את אהבתי לספר), שבאופן מאוד מדוקדק מספר את סיפורן של כמה וכמה גיבורות (כן כן גם כאלה קיימות בתנ"ך), שלמרות כול הקשיים הצליחו להפוך את העולם לטובתן.
אתחיל באימו של מואב (ביתו של לוט)- התנ"ך מספר לנו עד כמה ביתו של לוט "חטאה", אך הוא לא מנסה אפילו להסביר את נקודת המבט שלה בכל העניין, הוא לא מנסה להסביר עד כמה ובמה לוט חטא, הוא לא מסביר שבלעדיה בעצם לא היה עם ישראל קיים (אם תאורית התנ"ך אכן נכונה), יוכי ברנדס מנסה להראות את הצד האחר בסיפור, הצד הנשי.
תמר- סיפורה של תמר הוא סיפור של אישה הרוצה צדק והנלחמת לשיוויון, במלחמתה של תמר כול האמצעים כשרים, והכול מתוכנן ומחושב מראש. הסיפור של תמר מראה את עוצמה שלה, כוח רצונה וחוכמתה המראים עד כמה לכול אישה יש סיכוי (אפילו אם הוא כמעט אפסי), להילחם ולהצליח.
מרים- מרים הנביאה לא רצויה כמו אחיה משה ואהרון ומוחבא סיפורה היטב עד כי אי אפשר כמעט להבחין בעוצמתה וסגולותיה, אך אפילו באותם פסוקים מעטים שנותרו מסיפורה מבצבצת אישה חזקה ומקסימה שלא פחות (ואולי אפילו יותר), השפיעה על עם ישראל מאחיה משה.
בת פרעה- בת פרעה אינה עוד נסיכה פשוטה שלא עושה כלום, היא עושה ועוד איך! היא לא מפחדת מאף אחד אפילו לא מאביה. היא משתה את משה מן המים, גידלה אותו בבית אביה כאשר כול הזמן היא יודעת את העובדה שהוא לא מבני עמה, ולא זו בלבד אלא שהוא גם עברי! היא מסתירה זו מעיניי אביה.
רות- ברות יש כול כך הרבה! אופי מקסים, דבקות באנשים, אומץ, תמימות, ובנוסף לכול גם טוב לב ממש הייתי רוצה להכיר אותה! היא מצליחה לקסום לכול הרואה אותה וכך גם להצליח בעולם הגברים העבריים כאשר היא אישה, אלמנה, ענייה ובנוסף לכול גם מואביה, איזה קסם של בחורה!
מיכל- מיכל היא האוהבת הנצחית, אך עם זאת גם השונאת הנצחית. מיכל היא, לפי דעתי, מבין הדמויות העגומות שיש בתנ"ך. נשללו ממנה התענגות שבהבאת ילדים לעולם, נשללה ממנה היכולת להיות נאהבת לאורך תקופה ארוכה, היא מעיין חפץ שהתנ"ך, דויד ושלמה משתמשים בו כאשר הם רוצים וזורקים אותו שאינם רוצים, אך גם לחפץ יש רגשות ומיכל מבטאת אותם לא פעם, ומצליחה גם בהם לשלוט כשצריך.
ולסיום, אסתר- שהחלה בתור "בובת ברבי" והפכה לאדם החכם ביותר בתנ"ך.
מה עוד אפשר להגיד? אין הנאה גדולה מזו.

לפני 10 שנים•נונו
שבע אימהות

שבע אימהות

יוכי ברנדס

ספרה של יוכי ברנדייס כובש.
הוא ניגש לתנך, מנתח באותנטיות פנימית מרגשת ומוגש בעכשיויות רלוונטית.

במהלך הקריאה פשוט.. "התאהבתי" ביוכי ברנדייס:
כתיבתה החכמה מאוד, המבריקה אפילו,
הקוהרנטית מאוד בניתוחי הטקסטים שלה,
המאוד מאוד ישירה, בלי שום התחכמויות והצנעות, "בוטה" באותנטית שלה,
והכי הכי - אמיצה!
בסיום הקריאה לא חזרתי בי. :)
נהפוך הוא!
דרך כתיבתה זו אני מרגישה שיוכי ברנדייס היא אישה יוצאת דופן. מאוד.

ומעבר לכתיבה המבריקה,
הניתוח המשובח,
וההגשה הכובשת בעכשיויות הרלוונטית שלה,
אני רואה בספרה משהו מאוד מאוד גדול:

בספרה "שבע אימהות" קוראת יוכי ברנדייס תיגר על המאבקים בין נשים לגברים,
על פנימיזם שוביניזם או כל צורה אחרת של תיוג,
ומתוך אופן כתיבתה וקריאתה את התנך
היא קוראת לכל אישה להרגיש לגיטימציה באנושיותה:

באופן כתיבתה היא משדרת לעולם - ובעקר לנשים - להזדהות עם תפיסה שאומרת:
אני בן אדם, יש לגיטימציה מלאה לרגשות שלי ולצרכים האנושיים שלי!
טֵיק אִיט אוֹר לִיב אִיט.
אני נאמנה לאמת הפנימית שלי,
ולא מתפשרת על מי שאני ועל מה שאני מרגישה.


*


ואסיים בציטוט מתוך... התודות שלה דווקא(!): (כל מילה בסלע)

>

"..פרופ' מיכאל נהוראי לימד אותי כמה אמיץ ונועז היה הרמב"ם.
בזכותו הבנתי שלתרבות היהודית חייבים לגשת מתוך אמת פנימית ולא לפחד כלל"


*

יוכי ברנדייס, אני מסירה בפנייך את הכובע!

לפני 14 שנים•
★★★★★
•Shlomit RY
שבע אימהות

שבע אימהות

יוכי ברנדס

זה הספר השלישי שאני קוראת של יוכי ברנדס
ונהנתי לקרוא את שלושתם
שבע אימהות חידד לי המון דברים
שלא ידעתיוגם לא זכרתי
על נשים החזקות שבספר
{עברו כמה וכמה שנים מהתיכון :)

לפני 10 שנים•
★★★★★
•ruha
שבע אימהות

שבע אימהות

יוכי ברנדס

זה לא רומן, למי שמתעניין,
הוא כתוב כדעה אישית, שאני מאוד התחברתי אליה.
אני אוהבת את חופש המחשבה של המחברת, היא כותבת לאחר חקר מלא של התנ"ך וקוראת תגר על חז"ל ואחרים.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•טלי