הקוף העירוםדסמונד מוריס0מצאתי את הספר ברחוב והשם דסמונד מוריס היה מוכר לי. בהתרגשות קלה התחלתי לקרוא את הספר לא נהניתי בכלל- הרגשתי שמוריס ממש לא מדייק מהמון בחינות, לא מציג את התמונה המלאה ואף מסלף, כך שאני אישית לא יכולתי להתייחס אליו ברצינות. הפסקתי את הקריאה אחרי מספר עמודים.
נרקיס וגולדמונדהרמן הסה0אני אוהבת את הכתיבה של הרמן הסה ומאוד אהבתי ספר אחר שהוא כתב בשם סידהרתא אך ספציפית לספר הזה לא התחברתי. הדיאלוגים עייפו אותי וגם עולמו הפנימי של גולדמונד, ובכללי הספר עייף אותי ולמרות זאת קראתי עד הסוף כי הסה כותב יפה.
תעלומת הקבר המכושףאדוארדו מנדוסה2הספר מנסה להיות מצחיק ואכן מידי פעם מעלה גיחוך על הפנים. העלילה מגוללת את סיפורו של בחור אשר מאושפז במוסד לתשושי נפש ומוטלת עליו משימה משוטר מפוקפק לחקור פרשיה תמוהה אשר קשורה להעלמות ילדה. לתפישתי הספר אינו מותח מספיק ואינו מצחיק מספיק בקיצור חביב אך בעיני אפשר לוותר
מחלת האבניםמילנה אגוס3ספר שעשה לי טוב על הלב. הכתיבה זורמת ואהבה זורמת בעורקיי הכותבת ומדביקה את כל מי שבא במגע עמה :) קראתי את כל הספר באותו יום.
דפוק וזרוק בפריז ובלונדון (תרגום מחודש)ג'ורג' אורוול2אהבתי. הספר לא מתחכם לא כתוב בצורה אומנותית. פשוט. כמו שהייתי מדמיינת ספר על עוני, פשוט ומרתק. הספר פורש את קורותיו של אורוול כאדם עני אשר מפלס את דרכו ליום המחרת. מה שהפריע לי לכל אורך הספר היו הערות גזעניות על יהודים בתחילה חשבתי שאולי הוא ציני אך משלא תיקן את עצמו או שינה את דבריו התחוורה לי המציאות האנטישמית בה הוא חי או לחלופין תפישותיו האישיות.
שלך, סנדרוצבי ינאי0כשקראתי את התקציר במבט ראשון הספר נראה לי משמים... עוד אופרת סבון על חייו של מישהו, כשהצצתי בדפי הספר עוד יותר נעשה לי רע... הכל מכתבים.... ואז נתתי צ'אנס התחלתי לקרוא וכמעט מהרגע הראשון הספר שבה אותי. הסיפור מרתק, העלילה קולחת הרגש אינו משתפך ומוגזם והכל כל כך מדויק. אינני מכירה את אדון ינאי אבל לפי כתיבתו בספר נראה לי שניתן לקבל דיוקן מעניין עליו מלבד סיפור חייו.
רועי-לילהז'ורז' אמאדו1אמאדו הוא סופר צבעוני ומקסים העניין בז'ורז' אמאדו זה הדמויות הצבעוניות שלו, אין אצלו טובים ורעים המנוול הוא גם המלאך והכל בערבוביה צבעונית. הספר מלווה בתרבות האלילית החזקה ובאזכור השזור בכל חלקי הספר של האלילים של המקומיים. הספר קצת התיש אותיועם זאת מרגיש לי כי החשיפה לדמויות כפי שאמאדו מציג אותן היא הכרחית לנו כבני אדם לראות את המציאות ואנשים ככלל כצבעוניים וכדמויות עגולות.
מטען עודףד'ר ג'ודית0ספר מעולה אחד הספרים היותר פרקטים שנתקלתי בהם. בספרה של ג'ודית סילס היא שוטחת בפני הקורא תיאוריה פסיכולוגית שפיתחה. התיאוריה לטעמי נהדרת ואפשר להרחיבה למעבר מהטיפוסים שהיא מציגה בספר כל עוד עובדים עם העיקרון הפשוט שאותו הי מציגה. הספר כתוב מאוד לעניין, סילס מעבירה את הרעיון בשפה בהירה וקולחת ולא נוסקת אל על במונחי ניו אייג' מתייפייפים. יתרה מזאת הספר מאפשר עבודה עצמית בעזרת משימות מדויקות ויעילות. שאפו
החופש מהידועיידו קרישנמורטי0ספר מעולה! לא פשוט לקריאה אבל שווה כל רעיון והשראה שהאדם המיוחד הזה מביא עמו. ספר למי שמוכן לעשות עבודה עצמית רצינית ולא מפחד להתבונן פנימה.
פונדק הרוחות (1963)נתן אלתרמן10"פונדק הרוחות" הנו המחזה הראשון שכתב נתן אלתרמן, הוא מפורסם בעיקר בשיריו ובמדור שהיה לו בעיתון ואני מניחה שלא רבים יודעים שהוא כתב גם מספר מחזות. ובכן---- המחזה מגולל את סיפורו של חננאל, כנר שמחליט לעזוב את ביתו ולהקדיש את עצמו לאומנות המוזיקה. הוא משאיר מאחור את נעמי, אשתו ובבת עינו. על אף שעזיבה זו קשה עבורם, שניהם מתייחסים אליה כאל מצוות שמים. נעמי מחליטה למכור את עצמה כשפחה ומשרתת, עד אשר יעברו השנים וחננאל ישוב (הם קבעו מועד ומקום בו יפגשו לאחר שתיים עשרה שנה). כך מתחיל המחזה, בקטע קורע לב של פרידה. חננאל יוצא לו למסע נדודים ונעמי מקפיאה את חייה למענו. למה עזיבתו של חננאל הייתה כל כך בלתי נמנעת? האם ישנה מטרה נשגבת כל כך לעזיבתו? ואם כן, יש משהו בכלל ששווה בעדו לחזור? ובאשר לנעמי, אילו מובנים יש להקרבתה? השאלות הללו מספרות סיפור גדול יותר, שאלות בהן נוגע אלתרמן לאורך כל המחזה וכולן נוגעות לאומנות ויצירה, ובכלל על פועלו של אדם בעולם; הוא מתעסק בדמותו של האדם היוצר המנסה להבין את פשר יצירתו, אשר יכולה להיות מועילה ורבת תכלית אך עם זאת הרסנית. במסעו של חננאל הוא מגיע לפונדק הרוחות ופוגש דמויות משונות, גם הן נוודים נטולי עבר ועתיד. במקביל רואים מה קורה בחיי העבדות של נעמי, היא עובדת בפרך ומחכה לשובו. המסע כולו מלא במוטיבים נכריים, לא דומה בכלל לעולם התרבותי של פה- מה שיוצר תחושה של מקום רחוק ואגדתי. יחד עם זאת, אי אפשר להתעלם מהרוח היהודית שקיימת במחזה- שמותיהם של הדמויות המובאים מהתנ"ך, מסע נדודים, וכמובן הכינור. לשונו השירית של אלתרמן נוכחת מאוד בכל המחזה, שכתוב בהרבה קטעים במבנה תבניתי של שיר (בעיקר במונולוגים). יש קטעים שלמים שדומים הרבה יותר לשירה מאשר למחזה. בכל זאת, אלתרמן לא שייקספיר. "...ולכן אם יוצאים למרחק למרחק יש לומר את שבחי העולם הפונדק המכיל בערבוב ממוזג עצבון ושמחה מלא השק כי שני אלה, בתור תאומים קיימים לעולם לפעמים..." ממליצה מאוד לכל חובבי אלתרמן, הנאה מובטחת.
פונדק הרוחות (1963)נתן אלתרמן5על פי האמרה הרווחת, כשקוראים ספר במסגרת לימודים, למשל בבית הספר או באוניברסיטה, ונבחנים עליו מאוחר יותר - ההנאה נפגמת. גיליתי שהאמרה בדרך כלל אינה נכונה, אבל זה מאד תלוי במרצה ובאופן הלימוד. בת מזל שכמותי, זכיתי במורה נהדרת ולמרות שאינני אוהבת את נתן אלתרמן - הרעיונות וההיבטים העמוקים שבמחזה זה, מחזה של רעיונות יותר מאשר עלילה, קסמו לי עד מאד. הכתיבה שלו היא ברמה גבוהה מאד ובמיוחד במחזה זה היא בולטת בצורתה השירית והמעניינת, נהניתי מאד לשקוע בקסם המילים המכושפות שעטו הפיק. אני ממליצה מאד ללמוד אותו במסגרת שיעור, או לקרוא תוך כדי מדריכי למידה שונים באינטרנט - כי יהיה חבל מאד לפספס את המשמעויות האמתיות העולות מהמחזה הנפלא הזה, ובעצם לקרוא רק את העלילה החיצונית: כנר אגואיסט ושקוע מאד בעצמו שעוזב את אוהבתו כדי להתמסר לנגינה. יש כאן קנאת צרות (אף על פי שאינן נשואות, אך זה שקול לדעתי לשתי נשים שאוהבות איש אחד), מתח, רוחות ושאר אלמנטים פנטסטיים, משלים, מונולוגים מרגשים שכולם בנויים על תשתית של חוסר וודאות ואי יציבות, כמו בחיים. אני מדגישה את העובדה שמדובר במחזה פילוסופי משהו על מנת להצדיק את חוסר ההצלחה שלו בתיאטרון. "פונדק הרוחות" לא הועלה על הבמות כבר בערך ארבעים שנה וכשהוצג לראשונה, בערך באותו זמן, נחל כישלון מסחרר. עם זאת, אני בטוחה שכל מי שלמד את המחזה בשיעורים - ישמח מאד לראות את הקסם - אולי לא זה שמשרה העלילה, אך לפחות קסם המילים - של אלתרמן על הבמה. אולי קסם איננה המילה הנכונה, אחרי הכל. מדובר ביצירה יותר מדי רצינית וכבדה מכדי שהמילה תוכל לתארהּ - אל תתנו לזה להרתיע אתכם: קראו ותיהנו מהעושר הלשוני והעיסוק בעניינים שברומו של עולם.
פונדק הרוחות (1963)נתן אלתרמן5מחזה מדהים, מרגש עצוב ומצחיק. כתוב בצורה השרתית הידועה והטובה של אלתרמן. מאוד מפתיע שלא הציגו אותו בתיאטרון מקצועי כבר 50 שנה. לא הגיע הזמן?
