ביקורת ספרותית על אבדות - פרוזה # מאת מיכאל שיינפלד
ספר בסדר

---

ההתחלה הייתה מותחת מאוד.
הגעתי לאמצע הספר והתחלתי להשתעמם. נמרח ונמרח...
בכל זאת המשכתי לקרוא מתוך סקרנות למה שמצפה לנו הקוראים בסוף העלילה.
יואב סטודנט לפסיכולגיה עובר לגור עם דודתו המבוגרת.
הוא לא יודע איך הם יסתדרו יחד מאחר והם לא היו בקשר שנים רבות.
כמו שאומרים..אם לא מנסים לא יודעים.
החיבור בניהם היה מיוחד ולא צפוי.
במהלך נסיעתו ברכבת הוא מאבד את ארנקו.
הוא הולך למחלקת אבדות. הוא מוצא את ארנקו ואת עבודתו הלא מתוכננת שם.
מכאן מתחילות כל האבדות למינהם..
אנשים הבאים לחפש את חפציהם. נערה שאיבדה את אהבתה.
חייל המאבד את ביטחונו וכן הלאה ...

חשתי פעמים רבות עצובה בגלל הדמויות בעלילה.
כאב האובדן. הבדידות. כעסים. אי הבנות. צער רב.
ובמקביל יכולתי לחוש שמחה על שמצאו את אשר אבד להם.
היה שווה להמשיך לקרוא את הספר רק בגלל הדודה המבוגרת.
אוףףףףף כמה עצוב!!!!!

» ביקורות נוספות של ר י נ ת
» ביקורות נוספות על אבדות - פרוזה #