הביקורת נכתבה ביום שני, 30 באוגוסט, 2010
ע"י זלי
ע"י זלי
אני לקראת סוף הספר, בהתחלה לא הבנתי בקריאה למה אני נכנסת, בכל פעם שאני רוכשת ספר לנכדה של אחותי (נערה) אני קוראת קודם את הספר כי בשנים האחרונות ספרי הנוער מעולים וכתובים ממש על רמה, בזמני כשהייתי נערה לא חלמתי על ספרים כה אייכותים ולכן עכשיו אני משלימה את שהפסדתי ובהנאה. אני אחת שקוראת המון ספרים מרוב התחומים. לא ברור לי כיצד מעיזים לכתוב ספר כזה לבני הנוער, גם כך בני הנוער מסתכנים במשחקים נועזים ומסוכנים, הספר מעורר תיאבון ורעיון למשחק רצח מסוכן. זה לא העיקר שהוא מותח ומעניין, כשכותבים ספר שמכוון לבני הנוער צריכים לחשוב מסביב על עוד אלמנטיים. הסיפור הפעם הזוי וממש לא מתאים לבני הנוער, אין בו חינוך ולא מוסר השכל, אולי קצת על יחסי חברות, אבל המשחק שהוא מרכז הספר ממש לא צריך להגיע לידיעת בני הנוער. עדיף היה להכליל את הספר "רודף העפיפונים" כספר לבני הנוער. אומנם גם בספר זה יש אלימות מסויימת אבל לא רצח במסגרת משחק. הספר אומנם כתוב יפה אבל הנושא מהווה סכנה ממשית לבני הנוער. סיימתי את הספר ודעתי עליו לא השתנתה, מעבר לזה שהספר באמת מותח הנושא לבני הוער ממש לא מתאים ואפילו מפחיד.
5 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
שעיונת
(לפני 13 שנים ו-4 חודשים)
אני מסכימה עם הביקורת של זלי לא קראתי את הספר ואני גם לא מתכוונת לקרוא כי הספר מאוד אכזרי ולא מתאים לבני נוער וחבל שסופרים כותבים על נושאים כאלה ולא על נושאים חשובים יותר
|
|
|
שעיונת
(לפני 13 שנים ו-4 חודשים)
אני מסכימה עם הביקורת של זלי לא קראתי את הספר ואני גם לא מתכוונת לקרוא כי הספר מאוד אכזרי ולא מתאים לבני נוער וחבל שסופרים כותבים על נושאים כאלה ולא על נושאים חשובים יותר
|
|
|
MR
(לפני 15 שנים ו-1 חודשים)
אולי לא צריך להגדיר את הספר כספר לבני נוער אבל לדעתי הסופרת ממש לא התכוונה לתת רעיונות לבני נוער אלא להיפך- לשקף את כל החסרונות של תרבות הריאליטי, בעצם את ה"עתיד" של תרבות הריאליטי אם לא נקח את עצמנו בידיים ונבין ששום דבר ממנה לא אמיתי. כמובן שהסופרת הכניסה סיפור אהבה על מנת למשוך את הקוראים...ובכל זאת, המסרים בספר ברורים בהחלט. אני חושבת שאת צריכה להעריך יותר את הנוער כיום (לפחות את אלא שקוראים ספרים)- הוא עדיין לא עד כדי כך טיפש..
|
|
|
Leonora
(לפני 15 שנים ו-1 חודשים)
בתור נערה, אני לא מסכימה
אני חושבת שפספסת את הרעיון של הספר. העמדה כלפי המשחקים מאוד ברורה: הם לא מעוררים את החשק להשתתף בהם, להפך! הם ניתנו כעונש. ילדים מתים בהם. קאטניס סולדת מהמשחקים ומהאנשים שנהנים לצפות בהם.
בספר יש מסר ועוד איך - הוא מעביר ביקורת על תוכניות הריאליטי, על החטטנות, על כמה מרחיקים לכת בשביל בידור. האנשים שנהנים לצפות בזה מוצגים כנלעגים וטיפשים. לקרוא את הספר הזה לא יגרום לאף אחד להתבודד בטבע ולנסות לשרוד או ללכת להרוג מישהו, ולטעון שהוא מכניס רעיונות מסוכנים כלשהם לבני נוער זה זלזול באינטילגנציה שלנו. חוץ מזה, קראתי גם את "רודף העפיפונים", והוא ספר קשה הרבה יותר שמתאים לקוראים מבוגרים יותר. |
5 הקוראים שאהבו את הביקורת
