ביקורת ספרותית על מלון ניו-המפשייר מאת ג'ון אירווינג
ספר מעולה

---

כמה אהבה יש לי לספר הזה!!!
קראתי אותו עם חיוך על הפנים גם בקטעים הפחות משמחים.
הכתיבה מעניינת וקולחת, הדמויות ססגוניות והעלילה לא נחה לרגע.
התאהבתי במשפחה המטורפת הזו, בשיגעונות ובסטיות שלה,
קראתי את הספר לפני זמן רב ובכל זאת יש לי עדיין טעם מתוק.
אם אפשר בכמה מילים לתאר את הספר:
קומדיה טרגית, כ"כ הרבה אהבה שזורה לאורך העלילה, כ"כ הרבה חוסר הבנה ואנושיות.
למרות הטירוף, הרגשתי שזו משפחה אמיתיית.
סיפור על סדרי עדיפויות ועל אכזבות, על הכוח לגדול ולהתחזק נוכח הכל,
אהבתי את האקשן, את התסיסות והנעורים, וכן, אהבתי גם את הטרגדיות, את הפרידות, המוות, התיסכול והכעס.
קראתי ומחשבה אחת קוננה לי בראש, "כמה רחוק זה עוד יגיע".
האישיות המדהימה של כל אחד מהאחים והעירבוביה שאירווינג מגדל בה את דמויותיו היא זו שעושה את הספר לסיפור הצלחה.
באיזה עוד ספרים תוכלו למצוא: דובים, ננסים, מוות וחיים, טרוריסטים ובסוף גם שלווה??
כמו שכבר הזכרתי, הטרגדיות הן אלו שמחזיקות את הספר, המוות ושיגעון הגדלות, ההצלחה שעולה לראש, הבדידות למרות שמוקפים בהרבה אנשים, אונס, נקמה...
כל זה בספר אחד ואין הרגשה של הצפה,
זהו בעיקר סיפור התבגרות, התבגרותם של צעירים ומבוגרים כאחד, ההתמודדות עם הדברים ש"נופלים" לפתע.
זהו סיפור על חלומות ועל התרסקותם, על תקוות וחוסר הגשמתם, ובסוף גם מגיעים לסוג של מנוחת הלוחם, החיים הם לא מה שרצינו אבל אם נותנים לך לימונים כדי שתדע לאהוב לימונדה...

» ביקורות נוספות של עדי
» ביקורות נוספות על מלון ניו-המפשייר