“איך מתחילים לתאר ספר כל כך סוער ודוהר כמו זה? ספר שלא עוצר לרגע, שאין בו רגע דל? מתחילים מההתחלה ומקווים לא להחמיץ דבר. ג'ני פילדס היא בתו של יצרן נעליים בחוף המזרחי. משפחתה עשירה והיא נשלחת ללמוד אנגלית בקולג' לנערות עשירות ומשועממות. אבל היא לא משועממת, השנה היא 1942, מלחמה בעולם והיא רוצה ללמוד משהו מעשי. היא הולכת להיות אחות. היא אחות טובה, קושי ודם לא מרתיעים אותה כלל. מה כן מרתיע אותה? גברי”

“# כשהייתי ילדה אף פעם לא הספיקו לי הספרים. למרות שקראתי כל ספר יותר (לפעמים הרבה יותר) מפעם אחת, תמיד היתה לי הרגשה שהם נגמרים לי. כפיתרון פיתחתי פנטזיה על ספר שלעולם לא ייגמר. הוא יימשך ויימשך כל עוד אקרא בו. אירווינג הצליח לממש לי את הפנטזיה (אמנם לא בזמן המתאים, כי היום מה שחסר לי זה זמן, לא ספרים) והספר הזה משול לספר שאינו נגמר. מפטפט ומלהג על דברים שאולי פעם נחשבו מדהימים והיה אמיץ לתאר אותם”

“למרות הביקורות המקצועיות והרוזמה של ג'ון אירווינג,צ ספר מפוטפט מידי המון להג לחינם, ההתלבטות לגבי הזהות המינית של הגיבור לא מעוררת הזדהות אלא פשוט מעייפת.. התיאורים של התאטרון והציטוטים מהמחזות שהעיירה מעלה בו , גם הם מפורטים יתר על המידה... זו דעתי... אולי התרגלתי לספרות קצבית /תסריטאית כמו של רוב רבי המכר לאחרונה... אבל בחרתי לשתף בכל זאת יוליה”

“אני שייך לאלה המחפשים סיפור קטן, אפיזודה יומיומית על אנשים רגילים הכתובה בצורה מרתקת, החושפת את הפנים של הנפש, היוצרת אווירה מיוחדת. אצל אירווינג כמו אצל אירווינג הכל בגדול. תקנות בית השכר הוא סאגה רבת שנים על דמויות הקשורות בבית יתומים נידח אי שם במיין בצפון ארה"ב. בית היתומים הוא גם בית חולים העוסק ב"מלאכת האל" ו"מלאכת השטן" – הלו הן הלידה וההפלה (הלא חוקית באותם הימים). כל הדמויות בספר הן נכ”

“איך מתחילים לתאר ספר כל כך סוער ודוהר כמו זה? ספר שלא עוצר לרגע, שאין בו רגע דל? מתחילים מההתחלה ומקווים לא להחמיץ דבר. ג'ני פילדס היא בתו של יצרן נעליים בחוף המזרחי. משפחתה עשירה והיא נשלחת ללמוד אנגלית בקולג' לנערות עשירות ומשועממות. אבל היא לא משועממת, השנה היא 1942, מלחמה בעולם והיא רוצה ללמוד משהו מעשי. היא הולכת להיות אחות. היא אחות טובה, קושי ודם לא מרתיעים אותה כלל. מה כן מרתיע אותה? גברי”

“# כשהייתי ילדה אף פעם לא הספיקו לי הספרים. למרות שקראתי כל ספר יותר (לפעמים הרבה יותר) מפעם אחת, תמיד היתה לי הרגשה שהם נגמרים לי. כפיתרון פיתחתי פנטזיה על ספר שלעולם לא ייגמר. הוא יימשך ויימשך כל עוד אקרא בו. אירווינג הצליח לממש לי את הפנטזיה (אמנם לא בזמן המתאים, כי היום מה שחסר לי זה זמן, לא ספרים) והספר הזה משול לספר שאינו נגמר. מפטפט ומלהג על דברים שאולי פעם נחשבו מדהימים והיה אמיץ לתאר אותם”

“למרות הביקורות המקצועיות והרוזמה של ג'ון אירווינג,צ ספר מפוטפט מידי המון להג לחינם, ההתלבטות לגבי הזהות המינית של הגיבור לא מעוררת הזדהות אלא פשוט מעייפת.. התיאורים של התאטרון והציטוטים מהמחזות שהעיירה מעלה בו , גם הם מפורטים יתר על המידה... זו דעתי... אולי התרגלתי לספרות קצבית /תסריטאית כמו של רוב רבי המכר לאחרונה... אבל בחרתי לשתף בכל זאת יוליה”

“אני שייך לאלה המחפשים סיפור קטן, אפיזודה יומיומית על אנשים רגילים הכתובה בצורה מרתקת, החושפת את הפנים של הנפש, היוצרת אווירה מיוחדת. אצל אירווינג כמו אצל אירווינג הכל בגדול. תקנות בית השכר הוא סאגה רבת שנים על דמויות הקשורות בבית יתומים נידח אי שם במיין בצפון ארה"ב. בית היתומים הוא גם בית חולים העוסק ב"מלאכת האל" ו"מלאכת השטן" – הלו הן הלידה וההפלה (הלא חוקית באותם הימים). כל הדמויות בספר הן נכ”