ביקורת בלתי מתוכננת. שפיכת אהבה שלא נועדה, תינוק שלא נולד להיוולד.
ועדים אתם למעמד חסר חשיבות מיוחדת זה, על רקע כחול, כיצד לראשונה פגש יקירוביץ' את עוז.
כיצד? האמת באופן פעוט ביותר.
בצהרי היום נכנסתי לרובינזון ספרים בנחלת בנימין המבודדת בדים צבעוניים.
ואמרתי לו למוכר המיודד, עוד לא קראתי עוז. תן לי עוז.
והשאיל לי אחד ששלף ממדף דליל ומקורב, בלי שאדע אם התכוון שאחזיר לו.
כבר השאיל לי בעבר והחזרתי, אך היו גם מקרים שספר ניתן במתנה,
כחור שחור בין שאר המחירים הנקובים, בין ערימת הספרים שהיו לי נחוצים.

הוא אמר שעוז כזה זה ספר מקסים. והתחלתי. זה עתה גמרתי, הכיצד אני אמר שאהבתי?
סיפור יפה, כתוב יפהפה, חשוף כשד חצוף בלי חזייה.
הבגדים תלויים על החבל, בני אדם ערומים, ספר יפה לכל החרמנים.
בין דף לדף יחסים חיים, יחסים שכאלה גם אם אלה שמתו זה מכבר,
באים בחרוזים, או שלא, בין ספרות לשירה.
חוששני שלא אוסיף עוד אלא בהמלצה חמה, שנוגעת בעצמה. מתענגת.
כעת נותר לגמור. סוס ים, אותו הים, הכיצד הזדווגת?

וגמרתי כאן בביקורת בלתי מתוכננת, שפיכת אהבה שלא נועדה. יפה או מכוערת.

ספר משובץ בבליל דימויים מלאה השראה ומשפטים "חכמים"
אך סיפור אין פה!!!
יוהרת סופר שניראה כי איבד דרכו וכישרונו הרב נשחת לשווא

לא ברור לי אם זו שירה, פרוזה, אוטוביוגרפיה, נובלה או שמדובר בסוג חדש של אומנות שאנחנו לא מכירים. קטונתי מלאפיין את עמוס עוז או לבקר אותו. אני חושב שמדובר ביצירת מופת, גם הסיפור שמאחורי כתיבת הספר הוא יצירת מופת על זמנו של עוז שעבר עליו בקפריסין. מומלץ לחפש את ההרצאות של עמוס עוז ביוטיוב EDU שמדבר על 'אותו הים'.

המדד שלי-

50% פרוזה
50% שירה

10% יתושים שעוקצים במקומות מוזרים בגוף
10% געגועים לטיבט
70% גאונות
10% מלנכוליה

כאשר כותבים ספר עם מספר עלילות שלבסוף מתחברות קיימת סכנה. אתה עלול לאבד את הקורא בשל חוסר עקביות. וכך כאשר מגיעות נקודות חיבור הקורא עלול לא להבין.

ב"אותו הים"- למרות העלילה המורכבת מכמה סיפורים ש"נוגעים-לא נוגעים" אחד בשני; אני יכול להיות בטוח שהקורא לא יאבד את נקודות החיבור המרהיבות. מהסיבה הפשוטה שהספר מעניין! יש ממש צורך תמידי לדעת מה יקרה בהמשך.
גם השירים המוצלחים שמשולבים בתוך הרומן מוסיפים המון.
צורת הכתיבה כ"כ מרשימה ויוצרת רצון לחזר למקומות מסוימים בספר אינספור פעמים.

עוז גם יוצר מעין קטעי מעבר בתוכו שעוזרים לקרוא ומוסיפים מידע ומחשבה על מה שהתרחש עד אותו עמוד ומכוונים את הקריאה הלאה.

לסיכום; ספר ששווה מאוד להשקיע בו!

ספר לירי, פרוזה כתובה בסגנון שירה, לפעמים עם חרוזים. ספר עמוק יותר ממה שהוא נראה, צריך להקדיש הרבה מחשבה כדי להבין מה כל שורה אומרת, אבל זה מאמץ שווה להשקיע. מומלץ.

הלוואי והוא היה כותב יותר ככה- בנעימות ולא כאילו מתוך חובה לכתוב ספר....
הספר שהכי נהניתי ממנו מתוך הקולקציה של עוז

- לא הבנתי מה הוא רוצה (נחום ז.)
- פעם אהבתי אותו יותר.(פיצי ב.)

ספר מרשים של עמוס עוז, המשלב פרוזה עם ריתמוס של שירה.

אותו הספר...