שימו, בחור בן תשע-עשרה, ככל הנראה ממוצא צפון-אפריקני, גר בשכונת עוני בפרברי פאריס.
יום אחד מופיעה בחייו לילה הבלונדינית בת השש-עשרה.
היא מתגוררת בשכונה עם דודתה, קתולית אדוקה הסוגדת לבתוליה.
לילה הארוטית, המתגרה והנועזת הופכת למקור ההשראה הבלעדי של שימו. ביומנו, הוא מתאר לפרטי-פרטים את כל פגישותיו עמה.

הסיפור, הבנוי בכישרון רב, עוסק בהתפתחותה של אהבה בת - חלוף בלב המצוקה והעוני.

מיהו שימו?
אלמוני רב-כישרון או סופר נודע המסתיר את זהותו?

הרומאן הזה, התמים והמתוחכם גם יחד, ראה אור בצרפת ובמשך זמן רב לא באה החידה על פתרונה.
הוא מתואר בביקורת הצרפתית כ"פרח שצמח על הבטון של פרברי העוני". הספר תורגם עד כה לארבע - עשרה שפות.
בתרגום לעברית נעשה מאמץ מכוון לשחזר את לשון הדיבור ואת הסלנג ולשמר את הנימה האותנטית המאפיינת את הרומאן במקור, בלי להתעלם מן המרכיבים הפואטיים היוצרים ניגוד מיוחד.