אני לא מככבת אותו כי נטשתי אותו באמצע. ישנם אנשים מאוד מוכשרים ואלבשן בכללם, שהם לא סופרים מי יודע מה. זה מצער, אבל כתיבת סיפורת היא כישרון ייחודי. סליחה על השמדת הערך, אבל לפעמים ספר הוא בינוני, אבל מושך לקריאה. זה לא המצב בספר הזה. פשוט לא הצלחתי להמשיך. קצת סטריאוטיפי, קצת קלישאתי, ובקיצור, יש כאלה שהתלהבו. לכו לקרוא את הסקירה שלהם.

רומן משפחתי. האבא, נעים, משאיר לבתו צרור מכתבים וסיפורים שממוענים אליה. היא מוצאת אותם כאשר היא מפנה ואורזת את הדברים בביתו של אביה לאחר מותו. הדמות המרכזית במכתביו היא אחותו ,פלורה. ניכר שהוא אהב אותה מאד והעריץ אותה כל חייו. בתו נחשפת לראשונה לסיפורים על משפחתו, הוריו אחיו אך החלק העיקרי והמרכזי הוא על אחותו פלורה.יש בסיפור הזה תיאור של משפחה שעלתה לארץ מעירק ואת התלאות החיים שעברו בקליטתם בארץ. זה תיאור שמשקף את חיי העולים החדשים שעלו בשנות ה60 לארץ.
הסופר המשפטן אלבשן מתאר את חייו של נעים ומשפחתו ברגש וחום רב. דרך פלורה שהוא כותב שהיא חכמה, אנחנו קוראים על חכמת החיים והמשפטים והקלישאות שפלורה אמרה יש בספר הרבה ציטטוטים חמודים ומענינים . דמותה של פלורה מעפילה על דמותו של נעים . בתו של נעים היא רק הצינור שדרכה נעים מספר על פלורה. רוב הסיפורים לא היו מוכרים לבתו. בתו מסמלת את ההבדל והפער בין משפחתו בקטמונים ובין הדור החדש בשנות ה- 80 שלא מכיר ולא ממש יודע על חייהם של דור העולים החדשים בשנות ה- 60 וה-70 .
אלבשן מפגיש את הקורא עם דמויות של ישראל השניה .פלורה מיצגת אותם בגאוה , הן כפעילה חברתית שמנסה להשפיע ולשנות דברים בתחום הזה. יש בספר ביקורת נוקבת שרק מופיעה ברמזים על החברה בישראל של אז.
הספר זורם וקליל לקריאה , סיפור אנושי , ראלי וחם . מומלץ.

התחלתי לקרוא ,
כתוב בצורה קלילה ונעימה (אפילו למופרע קשב וריכוז כמוני)

ספר נחמד, רגיש עם המון תובנות ומסרים.
משפחה יוצאת עירק, קשת יום מהקטמונים בירושלים כאשר אב המשפחה איש קשה שהשאיר צלקות בילדיו. נעים בן הזקונים שנולד כבר בארץ הוא המספר את הסיפור של משפחתו הענפה. אוהב את אחיו ואחיותיו אך מכולם הכי השפיעה עליו זו האחות פלורה שהוא מעריץ אותה. היא היוותה הכל עבורו ובזכותה חייו קיבלו מעט צבע ועניין ואפילו אחרי מותה "דאגה" להשיא אותו.
הספר מתובל בפתגמים עיראקיים, ערביים עם מסר וקריצה לחיינו. אהבתי מאד את אמרות הכנף הללו ואחד המשפטים החזקים בזוגיות -
"כל אחד אחראי במאת האחוזים לחמישים אחוז שלו בקשר".
כמו שאומרת פלורה בספר "שלכל קורא יש את הרגע שלו בספר ולא פעם זה הרגע הכי פרטי של אותו קורא. הוא יכול להתרחש בכל מקום, בכל ספר ובכל שעה. הרגעים הללו מצטברים והופכים לשעות, ימים, שנים ובסופו של דבר הלקט הסופי מתקבץ לחיים שלמים. חיים של קורא.
אם זה לא ספר חכם אז איני יודעת מהו?
מומלץ.

ספר סביר
ערוך לא בצורה טובה ולעיתים נופל לקלישאות .
בנוסף ישנן בעיות זמנים לא ברורות מבחינת התרחשות כרונולוגית .
עדיין הנושא מעניין ועוסק בהרבה מהשסעים בחברה הישראלית
בעיות מגדר , פערים חברתיים וכלכלים , שסעים עדתיים , דת ומדינה , פערים מגדריים ,
מגורים בארץ כן או לא , ציונות לאן , יחסים עם בנות זוג זרות בחברה קולטת מהגרים וזרים .
הספר מתמקד באחותו הגדולה של המספר פלורה שמילדה מרדנית הפכה לבחורה דעתנית
משכילה עצמאית שגם מגדלת בת כאם חד הורית הרבה קודם לכך שזה היה אופנתי ומקובל .
הספר לא חוסך ביקורת גם מתנועות מחאה כגון ה'פנתרים השחורים' שגם הם מסתבר חטאו בהדרה מגדרית ועדתית .
הספר מספר על אב המשפחה האלים והמתעלל שהתנהגותו השפיעה על ילדיו כמעט על כל אחד באופן שונה
אחת מרדה במסורת כאמור והפכה לאם חד הורית אמנם משכילה עד רמת דוקטורט ,
אחת חזרה בתשובה ובשאלה ושוב בתשובה , אח אחד נפל לסמים ואח אחר שכתב את התנהגות
האב והפך לבעל ואב מכה .
המספר שחי חיים רווקות אפורים הוא היחיד שכביכול מצליח לבצע תיקון
להתחתן מתוך אהבה (בזכות אחותו הגדולה) ולהפוך לאב .
למי שכל האמור מעניין אותו ומתעניין בחברה הישראלית כשלעצמה אז הסיפור בהחלט מעניין .
והכי חשוב לציין שישנם לא מעט קטעים והגיגים פילוסופים כמעין אתנחתת ביניים
שבהם ישנן תובנות שגורמות לקורא לעצור ולחשוב עליהן לא מעט .
אני מצאתי עצמי מעתיק אותן אל פתקים....
חלקן מובאות כמשפטים שאומרות דמויות בספר חלקן מובאות כקטעים מתוך מכתבים שהאב/המספר כותב לבתו
והיא מוצאת רק לאחר מותו ובכך נשזרת העלילה .

ספר מקסים ומרגש כ"כ ,כבר בהתחלה הבנתי כי אני לא אצא מהספר הזה ללא דמעות.אבל כל דמעה שירדה ,היתה עולם ומלואו של התפעלות .פעם בתקופה מגיע ספר שמצליח להזיז לך נימים בנשמה.והספר הזה נגע בכל הנימים גם אלו שלא ידעתי שקיימים.לא לפספס.לקרוא .

ספר טוב ומהנה מאוד! נהניתי לקרוא על תקופות בעבר (שבחלקן זכיתי לחיות ובחלקן לא), על התרבות העיראקית והיו רגעים בספר שממש הזדהיתי איתם ונגעו בי עמוק בלב.
אגב, נראה לי שקראתי את הספר הזה מוקדם מדי.. יש מצב שבעוד עשרים שלושים שנה הוא היה מרגש אותי הרבה יותר

ספר מקסים, מלא רגש, ממליצה בחום!
אלה מגיע לבית אביה, נעים, חמש שנים לאחר שנפטר, כדי לפנות את דירתו ומוצאת מכתבים שכתב לה לאורך השנים. במכתבים הוא מספר את סיפורו החל מעליית משפחתו מעירק ועד להתיישבותה בשכונת הקטמונים בירושליים.
אלה מגלה שלאביה היה סיפור חיים מרגש, החל מילדותו הלא פשוטה כבן לאב קשה שהשליט פחד במשפחה ,בהמשך מעורבותו במאבק הפנתרים השחורים ושירותו במילואים במלחמת לבנון השנייה במהלכה התמודד עם דברים לא פשוטים.
דרך המכתבים אנו עדים לקשר יוצא הדופן בין האב לאחותו פלורה. זו אהבת אחים ראויה להערצה ולקינאה. תיאור היחסים והקירבה ביניהם גרמו לי לא פעם להזיל דמעה מהתרגשות.
פלורה היתה הכל בשבילו, אם, אחות, חברה. היא אישה גדולה מהחיים, היא לימדה אותו ללכת אחר האמת שלו ולא להסס, לא לדחות דברים כי החיים הם כאן ועכשיו.
כבת לאב שנולד בעירק, הזדהיתי מאד עם הסיפור. אני חושבת שכל אחד יוכל להזדהות עם פלורה ונעים, ללמוד איך להסתכל על החיים בצורה נכונה, לזקוף ראש, לא להתייאש ולא לאבד תקווה וללכת תמיד אחר האמת שלנו ולא לוותר על הרצונות שלנו.

הפעם אכתוב ביקורת הפונה ישירות אל הסופר יובל אלבשן.
יובל שלום,
סיימתי לקרוא את ספרך "תמיד פלורה".
נשארתי קצת מבולבל, אך לגמרי לא אדיש לנכתב בספר.
אין ספק שאתה אדם עם תובנות רבות, חוכמת חיים, ואינטליגנציה גבוהה.
כל זאת ניכר היטב בכל אחד מאסופת הסיפורים שקובצו לסיפור אחד שלם, שבו מתוארים חייו של נעים בירושלים בצל אחותו הדומיננטית פלורה.
הצלחת להטיב עם הדמויות בסיפור, ע"י נטיעת תובנות רבות בתוספת ציטוטים משירים, ספרים ואמרות ששולבו נכון בתוך המצבים בחייהם של הדמויות.
הבעיה הגדולה שזה יצר קצת בילבול, עומס מידע, וחוסר רציפות שאינה תואמת לציר הזמן הנכון.
(כיצד ייתכן שהאבא שירת במלחמת לבנון השנייה?)
לדעתי גם עיצוב הכריכה אינה משקפת כל כך את תוכן הספר.
והסיפור הוא יותר ממוקד בחייו של נעים מאשר בפלורה.
למרות זאת, אני ממליץ לקרוא בספר - כדי להתעמק בתובנות שאתה נוטע בדמויות