נרדףרוני דונביץ'2הספר מותח, מרתק, העלילה גולשת למופרכות מסויימת. לא היה מזיק גם עריכה נוספת שהייתה מנכשת טעויות כתיב לא מעטות. ובכל זאת בגזרת המתח/ריגול הספר מומלץ.
פרנהייט 451 [אודיסיאה]ריי ברדבורי2ספר מופלא. הצצתי מספר פעמים במהלך הספר על מנת לראות מתי נכתב. הביקורת החברתית רלוונטית מתמיד. רדידותה של החברה, התמכרותה לבידור, השתעבדותה לצריכה - ברדבורי חזה זאת בכישרון ובבהירות. רק חבל שתרגומה של נועה מנהיים הוא התנקשות חסרת רחמים בספר וההגהה היא בדיחה עצובה. בכל זאת מומלץ!!!
ריצה בעיר זרהיובל שטינברג0בין שטף הרומנים, המותחנים, בין עמוס עוז לקובן עשו לעצמכם טובה והסתכלו על השירה הצומחת כאן בשנים האחרונות. לאחר שנים של ניכור בין קוראי עברית לשירה העברית החדשה יש תחושה של התעוררות. מדובר בגישושים והחששות מובנים לאור המשוררים/גרפומנים שהוצפנו בהם לא מזמן. שטיינברג כותב שירה שמפיגה את החששות. אהבתי.
כדורי הטניס של הכוכביםסטיבן פריי1פריי כתב ספר שמציג את האיכויות המפורסמות של כתיבתו - שנינות, הברקות עלילתיות, דיאלוגים מסוגננים. הספר לא מאכזב אם כי התרגום מקלקל, הספר זועק להגהה וישנם חורים עלילתיים. מומלץ לאוהבי אנגליה ופריי.
סחרוררוברט צ'רלס וילסון0ספר מרשים בעלילה סוחפת.וילסון משתמש באופן מושכל בחרדות שלנו על קיצו הקרב של כדור הארץ ומפתיע פעם אחר פעם בתובנות חכמות ועלילה מבריקה. אני ממליץ.
ההגנה של לוז'יןולדימיר נַבּוֹקוֹב0רומן מורכב, עמוס רבדים ספרותיים שכנראה לא את כולם הצלחתי לקלוט. לוז'ין הילד שנמלט אל השחמט ממשפחתו המתפוררת ואביו התולה בו ציפיות רבות מאבד את שפיותו לאותו משחק בבגרותו. ילדותו של לוז'ין סוגרת עליו בחלוף השנים. תודעתו של לוז'ין נמצאת כל הזמן תחת מתקפת הזכרונות המעצבים של ילדותו - לעג חבריו לכתה, ייאושה של אימו, אכזבת אביו, הבדידות. ההגנה עליה לוז'ין חושב ללא הרף, באובססיביות מכלה, היא הגנה על תודעתו.התרגום מעולה, את הספר יש לקרוא בגמיעות קטנות עד אשר כמו השחמט בחייו של לוז'ין הוא נאחז בך ואינו מרפה עד לסופו.
מכת מחץהרלן קובן0לא מפסגת יצירתו של קובן. קצת מרגיש כמו אוכל סינטתי. קובן כתמיד מותח וקריא ואולם את פתרון התעלומה העיקרית ניתן היה לנחש באמצע הספר. הדמויות חסרות איפיון עומק. לאוהבי קובן.
בלב היער - 1טאנה פרנץ'0כישרון? יש, העלילה? מרתקת, הגיבור סוחף וגורם להזדהות? לא נכחיש. אז אם כל כך טוב, מה רע. הרע הוא שיותר מדי ספרים, בזמן האחרון, נכתבים בתבנית מסויימת שהולכת בערך כך - גיבור הספר מעורב בחקירת רצח/חטיפה/ריגול. עם התקדמות העלילה אנו מגלים כי בילדותו הגיבור היה חלק מדבר מה אפל - רצח/חטיפה/ריגול - וכך תוך כדי התקדמות החקירה בהווה הוא חושף ונחשף אט אט לדבר מה האפל מעברו. כמובן שקובן הוא רב אומן בשיכלול התבנית לכדי שלמות. אולם קובן מודע לגבולות ז'אנר ספרי המתח והבלש. מה שלא ניתן לומר על הספר הזה. פרנץ' בראה בלש במתכונת פיליפ מארלו - קשוח, ציני, שתיין, שחייו הם אנרכיה גמורה. אולם העלילה של פרנץ' שמוליכה את הקורא המרותק לעבר פסגה שתפתור את חידת חייו של הבלש - מתרסקת לקראת סוף הספר וגוועת ביבבה חלושה שמשאירה טעם של החמצה. המשיכה של סוגת ספרי הבלש היא ביכולת של הגיבור להתמודד מול אי הסדר שנחשף - ורצח/חטיפה/ריגול הם קריאת תיגר על מהלכו התקין של העולם המודרני- ולכפות עליו סדר מדעי או משפטי (להרחבה קיראו את שמעון אדף - באחרית דבר לספרו של א.א. פו - "הרציחות ברחוב מורג"). פרנץ' באמצעות גיבורה משתמטת מחובה זו. היא אינה יודעת כיצד להתמודד עם אי הסדר שהטילה לתוך חייו של הגיבור ולתוך העלילה. הקורא נשאר בסיום עם תחושה של הונאה. לא פלא שהספר (שהומלץ לי ע"י מוכרי צומת ספרים) הבזיק לראש רשימת רבי המכר ולפתע נעלם.
נער החידות ממומבייויקאס סווארופ0כמו ממתק שמשאיר אחריו טעם מתקתק,הספר קריא, הדיאלוגים זורמים, התיאורים לא מעיקים. ישנם רגעי התענגות וסקרנות. עם זאת לא מדובר בספרות גדולה. הסיום הוליוודי/בוליוודי. מצויין לאלו שזקוקים לאתנחתא בין ספרי המופת שמומלצים ע"י דוקטורנטים לספרות במוסף ספרים של "הארץ".
בשם האםארי דה לוקה21מי יכול לכתוב פרוזה כמו שירה פיוטית יפהפיה ונוגעת ללב יותר מארי דה לוקה? הוא עשה את זה בספרו הר אדוני, והוא עשה את זה בספר הקצרצר אבל כה ממצה בשם האם. והרי ברור ומובן מאליו מי זאת האם: מרים הבתולה אמו של ישו. הסיפור של היוצרותו של ישוע התינוק היהודי המפורסם בעולם, מובא ברוך ובאהבה אין סופיים דרך סיפורה האישי וגירסתה של מרים הבתולה שהרתה על ידי רוח הקודש. קבלתה את הגזרה שנכפתה עליה בידיה כוחות על והפיכתה לאם המיוחדת בכל היקום. מעבר לסיפור ההיסטורי שסופר על ידי השליחים הראשונים של הנצרות והופץ בכל העולם, מביא כאן דה לוקה את דמותה של מרים היהודיה כגיבורה נשית חזקה ואסרטיבית העומדת על שלה בפני הקהילה כולה וווכה לאהבתו ואמונו הבלתי מסוייג בה ותמיכתו המגוננת בפני כולם. משפחה, עיר קהילה. דה לוקה מרכז בדמות מרים הצעירה ההרה את המחשבות והאינטראקציה בין כל אם שהיא בעולם עם תינוקה מהיותו עובר מיקרוסקופי ועד להיולדו כשהיא מתבוננת פנימה יוצרת קשר סמוי מהעין אבל כל כך אינטימי וחזק עם יצירתה, "שלי אתה רקשלי" הקשרים בין אם לילדה שמתחיל לו אי שם משעת היוצרו ונמשך לנצח, מעבר לזמן ולמקום. מרים מחוץ להיותה סמל בגלל הריון הבתולים היא סמל האמהות היוצרת חיים בתוכה ממנה אבל הילוד מרגע יציאתו לאויר העולם עומד בפני עצמו. הוא בעצם לא שייך לא לאביו או אמו שיצרו אותו, ההורים הם רק האמצעי להשיג את המטרה : היוצרות החיים. במקרה בסיפור זה את: בן האלוהים. הפליא אותי במיוחד יכולתו של דה לוקה להיכנס לנבכי נפשה של אישה בהריון ולתאר בפשטות ובהבנה כל כך גדולים את עולמה לפני הקורא. קיסמוו וגדולתו של הסופר הוא בניית דמויות מעוררות אמפטיה, בעלות עולם פנימי עשיר, בלי הרבה מלל או חיבוטי נפש. דה לוקא ללא ספק הוא משורר הפרוזה. ספר טוב.
בשם האםארי דה לוקה6כשם שסארמגו כתב בשפתו שלו החילונית על ישו האישי והפרטי הגיע זמנו של דה לוקה לכתוןב על נקודת מבטה של אחת האמהות המפורסמות בהיסטוריה.החל מהיום שבא המלאך ובישר לה על הריונה.הבעיות שנבעו מכך,שהיא עדיין לא נשואה ליוסף,החרם שקדם לקבלת תפקידה והחיים באותה תקופה. מתגלה לעין נפש עדינה מתלבטת,חיה ונושמת.הספר בנוי מקטעים קצרים,והדבר לדעתי מנטרל כובד ומועקה מנושא לא קל.מעניין לקרא כסיפור טוב וקצת הזוי.
בשם האםארי דה לוקה0דה-לוקה כתב ספר בשם האם (מריה) על סיפור לידתו של ישו. הסיפור מאד מעניין בשל זווית הראייה אותו בחר דה-לוקה - לספר סיפורה של אמא ולא של קדושה. וכמובן, אופן סיפורו המצוין של דה-לוקה מעצים את החוויה.