מי יכול לכתוב פרוזה כמו שירה פיוטית יפהפיה ונוגעת ללב יותר מארי דה לוקה?
הוא עשה את זה בספרו הר אדוני, והוא עשה את זה בספר הקצרצר אבל כה ממצה בשם האם.
והרי ברור ומובן מאליו מי זאת האם: מרים הבתולה אמו של ישו.
הסיפור של היוצרותו של ישוע התינוק היהודי המפורסם בעולם, מובא ברוך ובאהבה אין סופיים דרך סיפורה האישי
וגירסתה של מרים הבתולה שהרתה על ידי רוח הקודש.
קבלתה את הגזרה שנכפתה עליה בידיה כוחות על והפיכתה לאם
המיוחדת בכל היקום.
מעבר לסיפור ההיסטורי שסופר על ידי השליחים הראשונים של הנצרות והופץ בכל העולם, מביא כאן דה לוקה את דמותה של מרים היהודיה כגיבורה נשית חזקה ואסרטיבית העומדת על שלה
בפני הקהילה כולה וווכה לאהבתו ואמונו הבלתי מסוייג בה
ותמיכתו המגוננת בפני כולם. משפחה, עיר קהילה.
דה לוקה מרכז בדמות מרים הצעירה ההרה את המחשבות והאינטראקציה בין כל אם שהיא בעולם עם תינוקה מהיותו עובר מיקרוסקופי ועד להיולדו כשהיא מתבוננת פנימה יוצרת קשר סמוי מהעין אבל כל כך אינטימי וחזק עם יצירתה,
"שלי אתה רקשלי" הקשרים בין אם לילדה שמתחיל לו אי שם
משעת היוצרו ונמשך לנצח, מעבר לזמן ולמקום.
מרים מחוץ להיותה סמל בגלל הריון הבתולים היא סמל האמהות היוצרת חיים בתוכה ממנה אבל הילוד מרגע יציאתו
לאויר העולם עומד בפני עצמו.
הוא בעצם לא שייך לא לאביו או אמו שיצרו אותו, ההורים הם רק האמצעי להשיג את המטרה : היוצרות החיים.
במקרה בסיפור זה את: בן האלוהים.
הפליא אותי במיוחד יכולתו של דה לוקה להיכנס לנבכי נפשה של אישה בהריון ולתאר בפשטות ובהבנה כל כך גדולים את עולמה לפני הקורא.
קיסמוו וגדולתו של הסופר הוא בניית דמויות מעוררות אמפטיה, בעלות עולם פנימי עשיר, בלי הרבה מלל או חיבוטי נפש.
דה לוקא ללא ספק הוא משורר הפרוזה.
ספר טוב.

כשם שסארמגו כתב בשפתו שלו החילונית על ישו האישי והפרטי הגיע זמנו של דה לוקה לכתוןב על נקודת מבטה של אחת האמהות המפורסמות בהיסטוריה.החל מהיום שבא המלאך ובישר לה על הריונה.הבעיות שנבעו מכך,שהיא עדיין לא נשואה ליוסף,החרם שקדם לקבלת תפקידה והחיים באותה תקופה.
מתגלה לעין נפש עדינה מתלבטת,חיה ונושמת.הספר בנוי מקטעים קצרים,והדבר לדעתי מנטרל כובד ומועקה מנושא לא קל.מעניין לקרא כסיפור טוב וקצת הזוי.

דה-לוקה כתב ספר בשם האם (מריה) על סיפור לידתו של ישו. הסיפור מאד מעניין בשל זווית הראייה אותו בחר דה-לוקה - לספר סיפורה של אמא ולא של קדושה.
וכמובן, אופן סיפורו המצוין של דה-לוקה מעצים את החוויה.

הספר נותן מבט שונה על הולדת ישו - מבטה של האם. הפרוזה מגיעה עד כדי שירה. פיוטי.