• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
שחר מפציע

שחר מפציע

מאת סטפני מאייר

הביקורת של לינוש :)

תמונה של לינוש :)
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
שחר מפציע

שחר מפציע

מאת סטפני מאייר

הביקורת של לינוש :)

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של לינוש :)
הוצאה לאור:ספריית הפועלים
שנת הוצאה:2010
סדרה:דמדומים #4
קטגוריה:מתח ריגול והרפתקאות
הקודמת
מורן
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 16 שנים•1 דקות קריאה

קראתי את הספר הזה די מזמן ברוסית. אהבתי אותו כמובן, כמו את כל שאר הספרים של דמדומים. אך הספר הזה פשוט מפוצץ בפרטים, קרו בו כל כך הרבה דברים, שפשוט במהלך הקריאה מתחילים להתעייף קצת. בלה סוף סוף מבינה את מי היא אוהבת באמת, מגשימה את חלומה מהספר הראשון, השני והשלישי, והופכת לערפדית. אך אפילו אחרי שהיא הופכת לערפדית, היא ממשיכה לעלות לי העצבים, ואני עדין רוצה שהיא תמות, מה שכמובן לא קורה. אך בספר ישנה עוד דמות שאהבתי נורא, ואני לא אגלה מי היא הדמות לאלה שלא קראו את הספר, אך אני בטוחה שכאשר הם יקראו את הספר הזה הם גם יאהבו את הדמות הזאת.
ממליצה על הספר, אך מזהירה שהוא מלא בפרטים וגדוש בדברים.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של  ~דניאל~
~דניאל~
1קורא|גיל ממוצע30|100%נשים

על המבקרת

תמונה של לינוש :)

לינוש :)

ותיקה
חברה מזה 16 שנים
75 ביקורות•2 נבחרות•259 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
מקור (נוער)•תרגום (נוער)•ספרות מתורגמת
תמונה של לינוש :)
לינוש :)
ותיקה
חברה באתר מזה 16 שנים
ביקורות75
ביקורות נבחרות2
לייקים שקיבלה259
דירוג ממוצע4.6 ⭐
ז'אנרים מועדפים
מקור (נוער)28תרגום (נוער)16ספרות מתורגמת8

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של לינוש :)

אניהו

אניהו

אתגר קרת

יש אנשים גאונים בעולם הזה, אתגר קרת הוא אחד מהם. צורת הכתיבה שלו היא מיוחדת במינה, כל כך מדהימה וסוחפת. אני יכולה לשבת שעות מבלי לזוז ולקרוא. עוד סיפור ועוד סיפור ועוד ועוד... אהבתי את כולם, באמת. הייתי מופתעת שהספר נגמר כל כך מהר, 34 סיפורים לא הספיקו לי, רציתי יותר. אני אוהבת את "אניהו" יותר מ"צנורות", למרות שגם "צנורות" הוא מהמם, אבל ממנו לא נהנתי כמו שנהנתי מ"אניהו". בקובץ הזה אתגר קרת כותב אחרת, הסיפורים בו הם יותר טובי לב, יותר אנשים טובים, אני לא יודעת איך להסביר את זה... אבל ב"צנורות" הסיפורים היו כועסים, גיבורי הסיפורים היו עצבניים, במיוחד על נשים, איכשהו כל הנשים בסיפורים היו (סליחה על המילה) זונות. כאן לא הרגשתי שום עצבים, ההפך הכל כל כך מתוק ונחמד, שום כעס. בקיצור, אני נורא אהבתי את "אניהו" וממליצה מאוד לקרוא.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•לינוש :)
חלום ליל קיץ [ספרית פועלים]

חלום ליל קיץ [ספרית פועלים]

ויליאם (וויליאם) שייקספיר (שקספיר)

מחזה מאוד משעשע ומצחיק! במחזה זה, ויליאם שייקספיר מעביר ביקורת על הרגש המדהים שנקרא אהבה. אהבה באה וחולפת, ואצל הגיבורים במחזה היא באה וחולפת מהר מאוד. כמה טיפות של שיקוי מפרח מכושף... ופוף, אין יותר אהבה. הרמיה וליסנדר - הרי לפני רגע הייתם כל כך מאוהבים, ורציתם לברוח יחד אל היער מפני שלא נותנים לכם לאהוב. טיפה אחת ויחידה מהשיקוי והכל נגמר. והזוג השני הם הלנה ודמטריוס, הלנה המסכנה כל כך אוהבת את דמטריוס, והוא אוהב את הרמיה. פאק שדון קטן ושובב, עושה טעות קטנה, אך התוצאה שלה גדולה. הגלגל מתהפך, לפני רגע גם דמטריוס וגם ליסנדר אהבו רק את הרמיה, ופתאום שניהם מתאהבים בהלנה, פשוט כי פאק התבלבל.
לאחר שקראתי את המחזה, חשבתי שאולי כוחה של אהבה אינו גדול כמו שחשבתי. אפילו ללא כל שיקוי, אהבה יכולה לבוא מהר ויכולה לחלוף מהר. ככה הם החיים.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•לינוש :)
צנורות (זמורה-ביתן)

צנורות (זמורה-ביתן)

אתגר קרת

את סיפוריו של אתגר קרת התחלתי לקרוא לא מזמן. הכרתי רק סיפור אחד שלו "הצפירה", וזהו בעצם. לפני חודשיים, התקיימה פגישה בנצרת מטעם פרוייקט של "קשת", שאני הולכת אליו כבר שנה שנייה, עם אתגר קרת בכבודו ובעצמו. אתגר קרת הוא בן אדם מדהים! כל כך כיף להקשיב למה שהוא אומר. הוא דיבר איתנו על סיפורים קצרים, הוא נתן לנו עצות וסיפר על הסיפור הראשון שכתב עוד בצבא. הוא סיפר על עצמו ועל משפחתו, סיפר שהיה חייל גרוע מאוד והמפקד שלו שהיה אדם מאמין, אמר לו איזו פעם אחת, "אתגר, אני מאמין שאלוהים ברא כל דבר לשם מטרה מסוימת, אבל תהרוג אותי.. אין לי מושג לשם מה הוא ברא אותך" :) אבל כעת ידוע שאלוהים ברא את אתגר קרת בכדי שיכתוב סיפורים מהממים שיגרמו לנו לקוראים, להחסיר פעימה. אחרי אותה פגישה, הזדמנות של פעם בחיים להיות בחברתו של אדם כל כך חכם ומיוחד, אני לקחתי את הספר "צנורות" וקראתי את כל סיפוריו. אולי אתגר מרבה להשתמש קצת יותר מדי בקללות, ולפעמים הייתי מעדיפה שהוא ימנע משימוש בהן... אולם זהו סגנון הכתיבה האישי שלו.
ממליצה לכולם לקחת טעימה מהעולם המדהים של אתגר קרת.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•לינוש :)
אילוף הסוררת [תמוז]

אילוף הסוררת [תמוז]

ויליאם (וויליאם) שייקספיר (שקספיר)

אני פשוט אוהבת את המחזות של ויליאם שייקספיר הגאון, המלך והרשימה עוד ארוכה...
"אילוף הסוררת" זהו מחזה קומי, מצחיק ומאוד משעשע. למרות שמצד אחר, בחיים לא הייתי קוראת למחזה הזה קומדיה.
קטרינה "הסוררת" שונאת גברים, פמיניסטית, אלימה ופשוט רעה! קשה להאמין שגבר נורמלי ירצה לשאת לאישה נערה כמוהה, אך הנה מופיע פטרוקיו החצוף, המתנשא והמגעיל שמחליט לשבור את הקרח הזה ולכבוש את ליבה של קטרינה חמת המזג. קטרינה לא מסכימה כמובן, ובפגישה הראשונה שלהם הם מנהלים דיאלוג מצחיק, קרב מילולי של העלבות וירידות אחד על השני. אולם לא האב, ולא פטרוקיו בעצמו לא מסכימים לקבל את סירובה לחתונה. וכך נוצר זוג, פטרוקיו וקטרינה.
פטרוקיו מודע לכך שאם הוא לא "יאלף" את אישתו הסוררת, חיי הזוגיות יהיו פשוט נוראיים ובלתי נסבלים. וכאן מתחיל "אילוף" אכזרי, נורא וחסר כל רחמים. פטרוקיו מרעיב את קטרינה, לא נותן לה לישון, מתייחס אליה בגסות ומתעלל בה כהוגן. בסופו של דבר קטרינה נכנעת, היא פשוט מפסיקה להילחם בו.
בסוף המחזה קטרינה נושאת מונולוג ארוך מאוד, שבו היא מפרטת ומסבירה על מקומה של האישה ועל מעמדה בחברה. היא אומרת שהאישה חייבת להתייחס אל בעלה כאל אדונה, להקשיב לו ולעשות כל מה שיאמר. פשוט להיות אישה אוהבת ונאמנה, שאין לה דעה אישית וזכות להביע דעה כולשהי.
אישית אני מתעבת את המונולוג הזה, וכל כך לא מסכימה איתו. מדוע בדיוק האישה חייבת להיכנע כך לבעלה ולחיות כמו בבית כלא שבו אין לה שום זכות דיבור?
למרות הכל, אני מאוד אוהבת את המחזה הזה. וזאת הסיבה שבחרתי בדיאלוג ממנו בשביל בגרות בתיאטרון שתהיה לי השנה. בחרתי בדיאלוג בין פטרוקיו לקטרינה שהם מנהלים בפגישה הראשונה שלהם. דיאלוג מאוד קומי ויפה, אך אני חוששת מכך שאולי לא אצליח לשחק את קטרינה נכון. בכל זאת אני בחרתי במחזה של ויליאם שייקספיר! שיהיה לי בהצלחה...
ממליצה לכולם ולא יוצא מן הכלל לקרוא את המחזה הזה!!!

לפני 14 שנים•
★★★★★
•לינוש :)
הלילה השנים עשר; או כרצונכם

הלילה השנים עשר; או כרצונכם

ויליאם (וויליאם) שייקספיר (שקספיר)

איך אני אוהבת את המחזה הזה!!! הקומדיה הכי מדהימה של שייקספיר, הכי מוצלחת! עלילה גאונית! המחזה הזה מלווה אותי מגיל 12 או 13, ואני תמיד אאהב אותו נורא.
שני אחים תאומים זהים, אח ואחות מאבדים זה את זו בסערה נוראית. האח ניצל וכך גם האחות, אך איש מהם אינו יודע על כך. ויולה האחות חושבת שאחיה סבסטיאן מת בסערה, וסבסטיאן חושב שויולה היא זאת שטבעה בלב ים.
אני כל כך אוהבת את הדמות של ויולה, הרעיון שלה להתלבש בבגדי נער וללכת לשרת את אורסינו היה גאוני! היא הפכה למשרת הכי יקר לאורסינו, הוא סיפר לה על אהבתו העצומה אל אוליביה, על רגשותיו וביקש ממנה שתלך ותשיג את אהבתה של אוליביה בשבילו. הכל היה יכול להיות נפלא, אילו ויולה המסכנה לא היתה מתאהבת כל כך באורסינו, וסובלת.
כמובן שלמחזה יש סוף טוב, ומצחיק ומרגש (לדעתי הסצנה שבה ויולה וסבסטיאן נפגשים, היא מאוד מרגשת).
ממליצה בחום! גם לאלה שלא אוהבים לקרוא מחזות ולא מתחברים לתיאטרון! הלוואי שאני אוכל אי פעם לשחק את תפקידה של ויולה...

לפני 14 שנים•
★★★★★
•לינוש :)
מהומה רבה על לא-דבר

מהומה רבה על לא-דבר

ויליאם (וויליאם) שייקספיר (שקספיר)

אני מאוד מאוד מאוד אוהבת את המחזות של שייקספיר, שייקספיר הוא המחזאי האהוב עלי ביותר. המחזה הראשון שקראתי בחיי היה של שייקספיר "רומאו ויוליה", ולאחר מכן אני קראתי את המחזה "מהומה רבה על לא דבר". המחזה הזה אכן מרשים, כמו כל המחזות של שייקספיר... אולם הוא כל כך שוביניסטי!!! כלומר מדוע שייקספיר חשב שנערה תסלח לחתן שלה, שעזב אותה והשפיל אותה לעיני כל האורחים? איזו מין נערה תוכל לסלוח על מעשה שכזה???
הכי הרבה אהבתי את הדמות של באטריצ'ה, היא כל כך מצחיקה, עוקצת, אך עם זאת היא דמות רגישה ורומנטית. היא מאוד דאגה לבת דודתה הרו, היא רצתה לנקום בקלאודיו על כך שפגע בה בצורה כה איומה. כמובן שאין ספק שבנדיקט ובאטריצ'ה הם זוג מושלם, למרות שלא הצליחו להסתדר במשך זמן רב והיו רבים בלי סוף. אני אוהבת את המחזה הזה, וממליצה לכולם לקרוא אותו.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•לינוש :)
מבט מגן עדן

מבט מגן עדן

אליס סיבולד

כשלקחתי לידי את הספר הזה, לא חשבתי שהוא יהיה כל כך עצוב, וכל כך ישפיע עלי. אני זוכרת כמה פחדתי להמשיך ולקרוא את הספר, לאחר שקראתי את הפרק הראשון שבו תואר בפרטי פרטים מקרה איום ונורא של אונס. פחדתי להיתקל במשהו נוסף שיגרום לי לצמרמורת, ולתחושת גועל. כבר בפרק הראשון הבנתי שהספר הזה שונה מכל ספר אחר שקראתי, מפני שסוזי סלמון, הגיבורה הראשית של הספר, אשר נרצחה בגיל 14 בלבד, לא התכוונה לעזוב את העולם הזה ככה סתם מבלי לחזור ולצפות בקרוביה ולקוות בכל ליבה שהרוצח שלה יענש, מגן העדן המושלם שלה. לא קראתי עדיין ספרים שבהם מתואר גן עדן, החיים שאחרי המוות. סוזי סלמון הקסימה אותי באופייה, גרמה לי לבכות ולרחם עליה. כל כך כאב לי שהיא איננה יכולה להיות עם משפחתה האהובה, אך הכי כאב לי שהיא לא יכולה להיות יחד עם ריי, הבחור שאותו אהבה ואשר אהב אותה. הבחור הראשון והיחידי בחייה, אשר נשק לה במסדרון בית הספר.
כמה שנאתי ותיעבתי את השכן המפלצתי, שרצח ואנס את סוזי. רציתי להרוג אותו בעצמי, רציתי שיכאב לו, שהוא יסבול כמה שיותר.
סוזי סלמון תמיד תישאר גיבורת הספר האהובה עלי, ואני תמיד אחשוב עליה ועל הספר הזה.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•לינוש :)
עד שניפגש

עד שניפגש

אורית עוזיאל

הספר "עד שניפגש" לא רק גרם לי להנאה רבה, הוא גם לימד אותי דברים נוספים על התקופה שבה הילטר שלט בגרמניה. היהודים היו חייבים לברוח ולהסתתר, בכדי לא להיהרג. פאול גיבור הספר, בחור יהודי-גרמני עוזב את ארץ מולדתו גרמניה ומתחיל לנדוד בארצות אחרות. הוא פוגש את אלזה, פליטה יהודיה אשר גם נאלצה לעזוב את גרמניה, ושניהם מתמודדים עם קשיים רבים. הם מתאהבים זה בזו, וחיים ביחד בצרפת בבית מלון. לאחר שפורצת מלחמת אזרחים בספרק, פאול מחליט לעזוב את צרפת ולהצטרף לקבוצת מתנדבים מארצות שונות בכדי להילחם. הוא אינו יודע אם ישאר בחיים, ואינו יודע האם ישוב ויפגש שוב עם אלזה אהובתו.
אהבתי את הספר הזה מאוד, הוא תרם לידע שלי המון. אחרי סוכות אמור להיות לי מבחן בהיסטוריה על היטלר וחוקי נירנברג, והספר הזה עזר לי מאוד להבין את החומר.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•לינוש :)
נ.ב. אני אוהב אותך

נ.ב. אני אוהב אותך

ססיליה אהרן

הספר "נ.ב. אני אוהב אותך" השפיע עלי מאוד, הוא גרם לי לצחוק, לבכות ופשוט להנות. הספר מספר על התמודדות של אישה צעירה, עם מותו של בעלה שאותו היא כל כך אהבה ואוהבת. גרי הוא בעלה של הולי, אשר רצה שגם לאחר מותו, הולי אישתו תמשיך לחיות באושר ולא תשבר. בהתחלה הולי אכן נשברת, היא מסרבת לצאת מהבית ולא רוצה לראות אף אחד. אולם גרי הבעל הדאגן והנפלא, כותב לפני מותו, רשימה של 10 דברים שאותם הולי נדרשת לבצע במשך שנה. הרשימה מחולקת ל-10 מכתבים שאותם הולי פותחת כל חודש, ובכל מכתב גרי מצווה עליה לעשות דבר מה. לפעמים דברים מאוד מביכים, כמו לשיר בתחרות קריוקי, או דברים מהנים כמו לצאת לחופשה עם שתי חברותיה הטובות ביותר. גרי לדעתי הוא בנאדם מדהים, הוא כל כך אהב את אישתו והיה מוכן לעשות למענה הכל, למרות שהיו רבים הרבה ומתווכחים. אין הרבה גברים בעולם שבאמת אוהבים את נשותיהם, כמו שגרי אהב את הולי. הוא פשוט מלאך.
אני ממליצה לכולם לקרוא את הספר המהמם הזה, הוא יגרום לכם לצחוק ולבכות כמו לי, אני בטוחה בזה.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•לינוש :)

ביקורות נוספות על "שחר מפציע"

שחר מפציע

שחר מפציע

סטפני מאייר

הביקורת היא על כל הסדרה.

***

יומני היקר, כשאהיה גדולה אני רוצה להיות עשירה, ממש עשירה. אז קראתי את "הארי פוטר" וחשבתי לעצמי שאם זאת ספרות טובה אני אוכל להרוויח יותר על בולשיט, הכל עניין של לעורר קנאה אצל מי שקורא את הסיפור. אני אכתוב סיפור ואהפוך למיליונרית, כי גאד, לא צריך יותר מלזלזל באינטליגנציה של הקוראים היקרים בשביל שיצא לך ספר נוער מצליח.
קודם כל, אגרום להם (אוקיי, להן) לחשוב שמדובר בסיפור אהבה.
כן, סיפור אהבה. כמה שהם טיפשים, בני הנוער. לא צריך להתאמץ יומן יקר, הסודות פשוטים - אובססיביות מוגזמת, אובר-דרמטיות, נטיות תלותיות, הערכה עצמית נמוכה וחמודה ועוד כמה סיפורים מסתוריים שהכאב ראש שהם יצרו יגרום לחוסר התעמקות בהם וכך אוכל לכתוב מה שבראש שלי ללא חשש.

***

אל דאגה יומני היקר, כמעט הכל כבר מוכן, עוד מעט אוכל להתחיל לפרסם את הספרים שלי ולעוות לקוראות את התפיסה מספיק כדי שהן יאמינו שקיטשיות המעוררת הקאות לא נשלטות, חומרניות, אידיאל יופי מחליא והערצה כלפיי אנשים הלא ראויים לה נקראת אהבה.

גיליתי משהו נפלא יומני היקר, ככל שהספר יותר שטחי - הוא יותר מוכר! מסתבר שלא צריך להתאמץ, אני פשוט אמרח מונולוגים של בלה על שרירי החזה של אדוארד ועל כמה שהיא לא ראויה לאהבתו. זה עד כדי כך פשוט, גם אני הופתעתי מכמה שאובססיביות יכולה להיות הפיתרון להכל.

יומני היקר, נתקלתי בבעיה - יצרתי דמויות מושלמות, אני לא רוצה שיהיו להן חסרונות, אז הפיתרון שלי הוא פשוט לכתוב על כמה יתרונות שלהן בתור חסרונות, כי בלה באמת כל כך מסכנה שהיא לא יודעת מה להגיד לבנים שמזמינים אותה לצאת. So sad.

אני מתחילה ממש ליהנות מכל העסק יומני היקר, עד עכשיו רק תיארתי את ההתנהגות ההזויה של אדוארד כלפי ואת האוכל שאני מכינה לצ'רלי, אבל אז חשבתי לעצמי "come on, סטפאני, מדובר כאן בבנות-נוער, את צריכה להיות קצת יותר וולגרית בשביל שהן יבינו שהכתיבה שלך סקסיסטית."

יומני היקר, החלטתי שהעניין עם הערפדים לא הספיק לי, אז צירפתי גם את אנשי הזאב לעסק. יש לי עכשיו את השילוש המקודש, יו נואו.

יומני היקר, בדיוק סיימתי את הסדרה, עכשיו נשאר עניין השמות והכריכות. בסוף התפשרתי על ציורים יפים ולא קשורים שיראו כמה עומק ויופי יש בסדרה הזאת. יצורים מצחיקים, ילדים. אני מוכנה להתערב שזה ימכור. בקשר לשמות, אה, נו פרובלמו, שמות מעוררי מחשבה על תקופות שונות ביממה יהיה גוד אינף. הדבר הנפלא כאן הוא שאני יכולה לעשות מה שארצה, כולם כבר נשבו בקסמיי וילכו איתי גם אם הם יגלו שמה שבלה רצתה מהחבר שלה זה פשוט לשכב איתו. לזה, יומן יקר, אני קוראת עומק.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•Lali
שחר מפציע

שחר מפציע

סטפני מאייר

יש המון מה לומר על הספרים הללו.

כל כך הרבה שבחים, כל כך הרבה ביקורות חיוביות, כל כך הרבה קוראים שבויי לב, כל כך הרבה דברים טובים נאמרו עליו.
אתה מצפה לקרוא ספר מושלם. ספר מושלם? ממש לא. זה בטוח.
נחמד? טוב? מעולה? מצויין? גרוע? נוראי? אני לא יודעת.

סדרת הספרים הזו, כידוע, מספרת את סיפורם של בלה האנושית, אדוארד הערפד, וג'ייקוב איש הזאב, שחייהם שזורים זה בחיי זה והם כלואים בתוך משולש אהבה אכזרי.
בין היתר, כמובן,הדמויות נמצאות בסכנת מוות כל פרק שני, כל המיתוסים והאגדות הופכים לאמיתייים וקו הגבול שבין הדמיון למציאות מטשטש.
על התזמורת מנצח סיפור אהבתם הבלתי אפשרי והמרגש של אדוארד ובלה, עם כל הכאב, השמחה, הרגשות, הפחד והקשיים.

הכתיבה של סטפני מאייר מקסימה. רגישה, קלילה, רצינית כשצריך וזורמת.
הספרים לא כבדים, למרות כל המאורעות הדרמטיים שגודשים אותם, והוא גם לא קלילים מדי, למרות השפה הזורמת והיומיות כביכול.

אז מה בכל זאת לא בסדר? בלה. בלה מעצבנת.
היא אנושית. היא מסכנה. היא מעל כל בני האדם, החברים שלה לא ראויים לה.
בלה מחליטה להתחיל לקפוץ מצוקים כדי להזות את החבר שלה.
להזכירך, בלה יקרה, גם את אנושית. וגם אנחנו, הקוראים.
ואדוארד... רק רגע, כמה זמן הם ביחד? כמה חודשים?
אוקיי, אז אדוארד חתיך ומושלם ואין כמוהו, אבל יש עוד דברים חוץ ממנו!
מילא, אחרי 10 שנים...

לא, שלא תבינו לא נכון, אני לא שונאת את בלה. היא חמודה, אבל גם מעצבנת בהרבה תחומים, והעובדה שהיא המספרת ואנחנו שומעים אותה כל הזמן, הופכת את הכמה דברים האלה לצורמים מאוד.

אדוארד... מה אנחנו יודעים עלייך? אתה מושלם, אתה הדבר שהכי חשוב לבלה בעולם, ויש לך יצר כפייתי להגן עליה.
טוב, אז, כל הבנות המאוהבות לצאת מהאשליה: חוץ מזה שהוא חתיך, לא יודעים עליו כלום. הוא בקושי דמות.

יש בספר המון פינות לא סגורות, מקומות מטושטשים ולא ברורים,דברים שצריך ללטש.

זה ספר בנות - מה הפך אותו לאהוב כל כך? האהבה המדהימה שיש בו, כמובן.שהיא, קצת... מוגזמת.
עם כל המעלות של הספר, נוצר טעם לוואי של ספר זול.
כי הכל סובב סביב בלה, בלה ואדוארד, אדוארד ובלה, בלה מאוהבת באדוארד, אדוארד מאוהב בבלה, בלה מאוהבת באדוארד.

ובכל זאת, זהו סיפור אהבה מתוק, המספר על אהבה בלתי אפשרית שמנצחת את כל המכשולים, פורצת אל הנצח, אל עתיד טוב יותר.
וברור שהכל עם הכתיבה המדהימה של סטפני :)

לסיכום -
בנות יהנו מהסדרה הזאת, יש בה הרבה מקומות שצריך לשפץ, אבל למרות הכל, הספרים כיפיים, מסתוריים ומקסימים.
אהה, ומרתקים ;)

לפני 14 שנים•ליילק
שחר מפציע

שחר מפציע

סטפני מאייר

*ספויילר*

התחלתי לקרוא את סדרת דמדומים בחודש מאי האחרון. מייד נשאבתי לתוך הספר. הסופרת כישרונית בצורה מדהימה. היא מתארת את הרגשות של הדמויות בצורה כל כך מדוייקת ואמיתית, שלפעמים אתה יכול להרגיש כאילו אתה נמצא שם איתן.

התאכזבתי קשות כשראיתי אחר כך כמה מהסרטים. השחקנים לא מעבירים לדעתי את עומק הרגשות של הדמויות שבספר. הם לא מראים את האהבה העצומה שיש בין בלה לאדוארד.

את הסדרה סיימתי לקרוא לפני כמה שבועות. הספר האהוב עליי ביותר היה הראשון, בגלל הפשטות שבו: הוא אוהב אותה, היא אוהבת אותו, שניהם ביחד. בלי יותר מדיי סיבוכים לגבי הוולטורי או ג'ייקוב.

את הספר הרביעי, קראתי כמובן בנשימה עצורה כמעט כל הזמן, אך כשסיימתי אותו, וחשבתי על הספר, הרגשתי מעין פספוס...
החלק בו משפחת קאלן אוספים את כל הערפדים, ובכלל החלק השלישי בספר, שמסופר מנקודת מבטה של בלה, היה בעצם פחות מותח ומעניין לדעתי משאר הספר. הסוף היה צפויי מדי.

בהתחלה כשראיתי שהחלק השני של הספר מסופר מנקודת המבט של ג'ייקוב, גם אני חשבתי שיהיה משעמם, אבל טעיתי. הכתיבה הייתה לדעתי יותר קלילה ומשוחררת. ובכלל, זה לא פשוט להעניק קול שונה לדמויות שמנקודת מבטן הסיפור מסופרף ועל כך כל הכבוד לסטפני מאייר.

בחלק השלישי, הסיפור החל להיראות בעיניי "מושלם מדיי." בלה פתאום נהפכת ליפהפיה, היא השיגה את הבחור הכי חתיך ומושלם שיש, אף אחד לא יכול לעמוד בפני הילדה הקטנה והמתוקה שלה. גם לה, לילדה ולבעלה יש כוחות מיוחדים. בכלל, כמעט כל העלילה של החלק השלישי של הספר מתקיימת סביב "אי הבנה" אחת גדולה, שיודעים שהיא "אי הבנה" כבר מתחילת החלק הזה. זה נראה כאילו הדמויות עושות יותר מדיי עניין מסתם שטות.

בסך הכל, התחברתי מאוד לבלה. הכתיבה מצד אחד לא הייתה במילים יותר מדי "מסובכות" ומצד שני השפה לא הייתה יותר מדיי עממית. אמנם לפי דעתי שוב השתמשו בסדרה בכלל בדמות ראשית "חלשה" אבל כולם מגנים עליה- רעיון קצת יותר מדיי נדוש לטעמי.

סדרה מומלצת מאוד! אחד הספרים שקשה לשכוח.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•tals
שחר מפציע

שחר מפציע

סטפני מאייר

טוב, אתחיל בזה:
הגעתי למסקנה שהגיע לעשות מחקר. איך יש פה אנשים שכותבים "היי" ומקבלים טריליארד ביליארד אהבתי.
כמו האלה בפייסבוק, שמפרסמות פצע בגרות שלהם, והם מקבלות תוך כמה דקות איזה שלוש מאות לייקים, ובתגובות: "פאק, מושלם", "התינשאי לי?" חיימשליייי".
אז לא. אני לא רוצה שתגיבו לי כל מיני דברים כאלה.
אני רוצה אהבתייייי!! גם אם לא קראתם את הספר,לא הסכמתם עם ביקורת- תעשו אהבתיייייייי.
אז, לספר:
בזכות אחות שלי, שהכריחה את המשפחה שלנו לפני איזה שנה להתיישב בסלון ולראות את דמדומים, התחלתי לקרוא את הספרים.
ולא נעים לי להודות- הסרט כל כך הרבה יותר טוב.
את הראשון אהבתי, פחות טוב מהסרט, אבל נחמד.
השני- בסדר...
השלישי- מצוין!
והרביעי- מוש- לא.
פשוט לא.
מזה- הדבר- הזה?
דבר ראשון, בלה, את לא חושבת שזה קצת מוגזם להתחתן עם חבר שלך תמורת יחסי מין? לעזאזל!
הסרטים הרביעים (חולקו לשתיים, ממממ), גם היו מאוד חלשים. אבל הספר? הרבה יותר! לא הצלחתי לגמור אותו!
זה כל כך נמרח ומעצבן, ואדוארד אומר כל שנייה "אם אני אפגע בך" (אין לי מושג מה הקשר....).
בקיצור, ספר מיותר.
אז היא רצתה שבלה תהיה ערפדית. מה דעתך לעשות שבראשון היא תהפוך לערפדית, תעבור את כל מה שהיא תעבור והרביעי לא ייצטרך להיות קיים?
נו באמת! הספר הזה סובב רק סביב זה!
"אדוארד, תהפוך אותי לערפדית."
"אם אני אפגע בך..."
"אדוארד, תהפוך אותי לערפדית."
"אם אני אפגע בך..."
קלטנו!
והקיטשיות הזאת...
והאובססיה המזעזעת שלהם אחד כלפי השני...
לא יודע.
וגם בלה לא מרוצה מכלום מעצמה, אז איזה מסר את רוצה להעביר?
שלהפוך למישהו אחר זה הפתרון? (באופן מוקצן, כמובן...)
בקיצור, לדעתי זה המשכון מיותר ביותר.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•אור
שחר מפציע

שחר מפציע

סטפני מאייר

קראתי את הספר לפני זמן רב מאוד באנגלית.
לאחרונה התגלגל לידי הספר המתורגם והתחשק לי לקרוא שוב ובכן- זו היתה נפילה, התרגום נוראי ממש!!
הרגשתי כאילו ילדה בת 14 תירגמה את הספר וכעסתי על עצמי שהתפתיתי לקרוא אותו בעברית במיוחד לאחר שאהבתי מאוד את סדרת הספרים כולה (קראתי אותם הרבה לפני שזה נהיה טרנדי)
העלילה מעולה כמובן, הדמויות מדהימות אבל התרגום כ"כ הורס.
המלצה שלי- בבקשה קיראו באנגלית, אתם תהנו הרבה יותר.

לפני 15 שנים•עדי
שחר מפציע

שחר מפציע

סטפני מאייר

"שחר מפציע" הוא ספר טוב . אך כגודל הציפייה כך גודל האכזבה .
הספר התחיל נהדר וסחף אותי לגמרי , גם החלק של ג'ייקוב הלך טוב - אמנם שיעמם במקצת בהתחלה אבל שמר על קו יציב שדי השתווה לרמה של בלה , במיוחד כי הוא היה הרבה פחות דרמטי מהאופן שבו בלה מספרת.
מהחלק שבלה החלה לספר שוב , הספר התחיל להיות די משעמם ומייגע .
סטפאני מאייר חוזרת על עצמה בלי סוף , אבל היא סופרת מעולה וזאת המגרעה היחידה שלה .
אחד הדברים האהובים עלי בסיפור היו משפחות הערפדים המגוונות , שיכולתי לדמיין את כולן בצורה טובה ומעניינת - במיוחד את האמזונות.
ג'ייקוב היה ממש מקסים במשך הסיפור , אהבתי אותו יותר מאת כולם לשם שינוי (לא חיבבתי אותו בדמדומים וליקוי חמה) , ואני מסכימה עם דניאל - לא התחברתי אל בלה כלל וכלל בתור ערפדה , והעדפתי אותה בצורה האנושית שלה (אך אל תטעו : גם בתור בת אדם היא לא הדמות האולטימטיבית).

לאחר שלושה ספרים טובים , סברתי כי "שחר מפציע" יציע לי סיום מדהים ועוצר נשימה לאחת מסדרות הספרים המוכרות והאהובות בעולם - אך לצערי הרב התבדיתי .

לפני 16 שנים•
★★★★★
•יער
שחר מפציע

שחר מפציע

סטפני מאייר

זהירות: ביקורת ארוכה מאוד, שמכילה ספויילרים.

ובכן, שחר מפצי סוף סוף הגיע לידיי, ואחרי שלושה ספרים בינוניים למדי יכולתי לקוות רק לשיפור. ואכן השיפור הגיע! זה ללא ספק הספר האהוב עליי בסדרה, אבל זה עדיין ספר עם כמה חסרונות מהותיים, והוא לחלוטין לא מושלם.

ראשית, האורך. לי אין בעייה עם ספרים ארוכים, אבל בספר כזה גדול העלילה פשוט רחבה מדי ועמוסה בפרטים, ואם הספר היה מפוצל היה יותר קל לעקוב אחריה.
שנית, הדמויות. סוף סוף בלה משיגה את מבוקשה והופכת לערפדית, מה שהופך אותה גם לדמות הרבה פחות מעצבנת ויותר אנושית (אם זה לא נשמע לכם מוזר מדי). האובססיה שלה לאדוארד פוחתת סוף סוף, ובהחלט יותר מעניין לקרוא על החוויות שלה בבתור ערפדית מאשר על כמה אדוארד מושלם וכמה העיניים שלו יפות והעור שלו נוצץ וקר והוא מושלם והוא אדוניס ובלה בלה בלה. היא עדיין לא דמות מושלמת, והיא עדיין אובססיבית למדי ומושלמת מדי, אבל היא השתפרה.
ג'ייקוב נפטר מהרכושנות שלו כלפי בלה ומתאפס. הוא חוזר יותר לאופי הנעים יותר שלו, אבל מרגיז שהוא מודאג ומטורף מכעס כשבלה סובלת בהריון שלה, ופתאום כשהוא מביט ברנסמיי כל העולם שלו הופך לוורוד ומושלם. אומנם הוזהרנו שכך יהיה, אבל היה נחמד אם עם ג'ייקוב זה היה הולך אחרת.
ורנסמיי... מעט מושלמת מדי. היה נחמד אם האישיות שלה הייתה מיוחדת יותר.

סה"כ, העלילה לעתים צפויה מדי, קלישאתית מאוד, הדיאלוגים מרגיזים והתיאורים כבדים מדי, אבל זה ספר סוחף ומותח יותר מקודמיו וקשה להניח אותו מהידיים. מומלץ.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•סאפירה
שחר מפציע

שחר מפציע

סטפני מאייר

וואו, זה ספר כל כך מדהים! ממש נהניתי לקרוא אותו!
הוא ללא ספק הטוב מבין הארבעה! והם ממש טובים!
מכירים את האמרה : "אתה יודע שקראת ספר טוב כשאתה מעביר את הדף האחרון ומרגיש כאילו איבדת חבר"? ככה בדיוק הרגשתי לגביו. רק שהפעם ידעתי שלא יהיה לו המשך, בגלל שהוא הספר האחרון בסדרה.
בגלל שראיתי את כל הסרטים לפני שבכלל ידעתי שהם מבוססים על הספרים, חשבתי שאני ממש מכירה את האופי של הדמויות. אבל זה התברר כטעות גמורה. הרושם שקיבלתי מהסרטים הוא שבלה משחקת באדוארד ובג'ייקוב - אתם יודעים, כל הקטע הזה שהיא נישקה אותו - ובמולד ירח התברר שהיא בכלל עשתה את זה בגלל שהיא חשבה שהוא ימות אם היא לא תנשק אותו.
בלה שבספרים כל כך שונה מבלה שבסרטים. האהבה שלה לאדוארד כל כך ענקית - שזה פשוט לא נתפס. ובסרט ממש לא ראיתי את זה.
הסופרת ממש גרמה לי להתאהב ברנסמיי. היא יצרה רושם שהיא כזאת מלאכית. ותבינו - בהתחלה ממש, אבל ממש, שנאתי אותה. בגלל שהיא נשכה את בלה, למרות כל מה שהיא הקריבה בשבילה. אבל עכשיו אני מבינה שזה טיפשי, מפני שאולי היא חכמה בצורה יוצאת דופן - אבל איך היא יכלה לשלוט בעצמה ולשים לעצמה גבולות כשהיא רק הרגע יצאה לעולם? היא בכלל לא יודעת מהם הקווים האדומים שאסור לחצות.
הסוף היה כל כך מדהים! כל כך הופתעתי מהכוח החדש של בלה. תמיד ידעתי שהיא מיוחדת, אבל לא ניחשתי שזה יתבטא בזה.
אז למי שלא קרא - מומלץ נורא! הסוף ירתק אתכם. והכי-הכי הקטע האחרון. הוא היה פשוט מרגש.
אלה שקראו לפחות ספר אחד בסדרה - הספר הזה יעלה גם על הציפיות שלכם. אתם תופתעו מאיך שבלה השתנתה לאורך כל הסדרה.
אז לאלה שראו את הסרטים, וחושבים ששום דבר לא יכול להתעלות מעליהם - אין לכם מושג כמה שאתם טועים!

לפני 13 שנים•
★★★★★
•מוריס :]
שחר מפציע

שחר מפציע

סטפני מאייר

לדעתי זה ספר עם רעיון מפוספס.
נתחיל מזה שאהבתי את הראשון, השני היה בסדר, השלישי היה נוראי, והרביעי התחיל טוב עד ש...
---
מה בעצם מפריע לי זה לא רק השלמות של אדוארד, אלא גם המסר שבעצם הדמות של בלה מעבירה.
איך היא הייתה בהתחלה? ילדה מגושמת עם רגשי נחיתות והערכה עצמית נמוכה. פתאום היא פוגשת ערפד מושלם ש"איכשהו" מצליח למצוא בה משהו. יכל להיות יפה אם היא הייתה מגלה לאט לאט שהוא לא מושלם (היא הרי גילתה שהוא "נשבר" בדיאטה שלו מבני אדם, אבל זה לא הזיז לה), ולבסוף אוהבת גם את עצמה ומגלה שהיא "מיוחדת" או משהו בסגנון.
אבל מה קרה?
**************ספויילר*************
הוא פשוט נשך אותה והיא הפכה למושלמת.
זהו? זה הפיתרון? לחכות לערפד ולהפוך למנצנצת? זה מה שבנות בגיל הטיפש עשרה אמורות לדעת על העצמה עצמית?
הרי אם הוא לא היה נושך את בלה היא הייתה נשארת "סמרטוט" כרגיל, והכל היה חוזר להיות משעמם.
************* ספויילר נגמר**************
אחרי הכל, לספר יש יתרונות. העלילה מרתקת, יצירתית, התיאורים יפים ומאוד מהנים לקריאה.
אז לסיכום, ספר טוב, אבל סטפני מאייר פשוט לא מוציאה מהדמויות שלה את ה-BEST.
נ.ב., אדוארד נשאר שלמות.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•RayOfLight
דירוג
5.0
לפני 15 שנים

“גם את זה מאוד אהבתי!!! תחילה, שראיתי שהספר מחולק לבלה וג'ייקוב טיפה התאכזבתי וחשבתי שזה יהרוס הכל..”

61/102
ביקורות על שחר מפציע
הבאה
שקדה
לפני 16 שנים

“הספרים האחרים בסדרה היו...ואוו.לא,יותר מוואו.הרבה יותר.ישלמישהו מושג איפה אפשר להשיג אותו?אני מחפשת”