נרדףרוני דונביץ'2הספר מותח, מרתק, העלילה גולשת למופרכות מסויימת. לא היה מזיק גם עריכה נוספת שהייתה מנכשת טעויות כתיב לא מעטות. ובכל זאת בגזרת המתח/ריגול הספר מומלץ.
פרנהייט 451 [אודיסיאה]ריי ברדבורי2ספר מופלא. הצצתי מספר פעמים במהלך הספר על מנת לראות מתי נכתב. הביקורת החברתית רלוונטית מתמיד. רדידותה של החברה, התמכרותה לבידור, השתעבדותה לצריכה - ברדבורי חזה זאת בכישרון ובבהירות. רק חבל שתרגומה של נועה מנהיים הוא התנקשות חסרת רחמים בספר וההגהה היא בדיחה עצובה. בכל זאת מומלץ!!!
ריצה בעיר זרהיובל שטינברג0בין שטף הרומנים, המותחנים, בין עמוס עוז לקובן עשו לעצמכם טובה והסתכלו על השירה הצומחת כאן בשנים האחרונות. לאחר שנים של ניכור בין קוראי עברית לשירה העברית החדשה יש תחושה של התעוררות. מדובר בגישושים והחששות מובנים לאור המשוררים/גרפומנים שהוצפנו בהם לא מזמן. שטיינברג כותב שירה שמפיגה את החששות. אהבתי.
כדורי הטניס של הכוכביםסטיבן פריי1פריי כתב ספר שמציג את האיכויות המפורסמות של כתיבתו - שנינות, הברקות עלילתיות, דיאלוגים מסוגננים. הספר לא מאכזב אם כי התרגום מקלקל, הספר זועק להגהה וישנם חורים עלילתיים. מומלץ לאוהבי אנגליה ופריי.
סחרוררוברט צ'רלס וילסון0ספר מרשים בעלילה סוחפת.וילסון משתמש באופן מושכל בחרדות שלנו על קיצו הקרב של כדור הארץ ומפתיע פעם אחר פעם בתובנות חכמות ועלילה מבריקה. אני ממליץ.
ההגנה של לוז'יןולדימיר נַבּוֹקוֹב0רומן מורכב, עמוס רבדים ספרותיים שכנראה לא את כולם הצלחתי לקלוט. לוז'ין הילד שנמלט אל השחמט ממשפחתו המתפוררת ואביו התולה בו ציפיות רבות מאבד את שפיותו לאותו משחק בבגרותו. ילדותו של לוז'ין סוגרת עליו בחלוף השנים. תודעתו של לוז'ין נמצאת כל הזמן תחת מתקפת הזכרונות המעצבים של ילדותו - לעג חבריו לכתה, ייאושה של אימו, אכזבת אביו, הבדידות. ההגנה עליה לוז'ין חושב ללא הרף, באובססיביות מכלה, היא הגנה על תודעתו.התרגום מעולה, את הספר יש לקרוא בגמיעות קטנות עד אשר כמו השחמט בחייו של לוז'ין הוא נאחז בך ואינו מרפה עד לסופו.
מכת מחץהרלן קובן0לא מפסגת יצירתו של קובן. קצת מרגיש כמו אוכל סינטתי. קובן כתמיד מותח וקריא ואולם את פתרון התעלומה העיקרית ניתן היה לנחש באמצע הספר. הדמויות חסרות איפיון עומק. לאוהבי קובן.
בלב היער - 1טאנה פרנץ'0כישרון? יש, העלילה? מרתקת, הגיבור סוחף וגורם להזדהות? לא נכחיש. אז אם כל כך טוב, מה רע. הרע הוא שיותר מדי ספרים, בזמן האחרון, נכתבים בתבנית מסויימת שהולכת בערך כך - גיבור הספר מעורב בחקירת רצח/חטיפה/ריגול. עם התקדמות העלילה אנו מגלים כי בילדותו הגיבור היה חלק מדבר מה אפל - רצח/חטיפה/ריגול - וכך תוך כדי התקדמות החקירה בהווה הוא חושף ונחשף אט אט לדבר מה האפל מעברו. כמובן שקובן הוא רב אומן בשיכלול התבנית לכדי שלמות. אולם קובן מודע לגבולות ז'אנר ספרי המתח והבלש. מה שלא ניתן לומר על הספר הזה. פרנץ' בראה בלש במתכונת פיליפ מארלו - קשוח, ציני, שתיין, שחייו הם אנרכיה גמורה. אולם העלילה של פרנץ' שמוליכה את הקורא המרותק לעבר פסגה שתפתור את חידת חייו של הבלש - מתרסקת לקראת סוף הספר וגוועת ביבבה חלושה שמשאירה טעם של החמצה. המשיכה של סוגת ספרי הבלש היא ביכולת של הגיבור להתמודד מול אי הסדר שנחשף - ורצח/חטיפה/ריגול הם קריאת תיגר על מהלכו התקין של העולם המודרני- ולכפות עליו סדר מדעי או משפטי (להרחבה קיראו את שמעון אדף - באחרית דבר לספרו של א.א. פו - "הרציחות ברחוב מורג"). פרנץ' באמצעות גיבורה משתמטת מחובה זו. היא אינה יודעת כיצד להתמודד עם אי הסדר שהטילה לתוך חייו של הגיבור ולתוך העלילה. הקורא נשאר בסיום עם תחושה של הונאה. לא פלא שהספר (שהומלץ לי ע"י מוכרי צומת ספרים) הבזיק לראש רשימת רבי המכר ולפתע נעלם.
נער החידות ממומבייויקאס סווארופ0כמו ממתק שמשאיר אחריו טעם מתקתק,הספר קריא, הדיאלוגים זורמים, התיאורים לא מעיקים. ישנם רגעי התענגות וסקרנות. עם זאת לא מדובר בספרות גדולה. הסיום הוליוודי/בוליוודי. מצויין לאלו שזקוקים לאתנחתא בין ספרי המופת שמומלצים ע"י דוקטורנטים לספרות במוסף ספרים של "הארץ".
אנשי הקשמייקל מרשל סמית7וְהִנֵּ֣ה מִן־הַיְאֹ֗ר עֹלֹת֙ שֶׁ֣בַע פָּר֔וֹת בְּרִיא֥וֹת בָּשָׂ֖ר וִיפֹ֣ת תֹּ֑אַר, ואיתן צועד בסך סופר ספרי מתח שיודע את העבודה. וַתִּרְעֶ֖ינָה בָּאָֽחוּ והוא כתב ספר מתח כייפי, ואז, OUT OF THE BLUE, רעם ביום בהיר... וְהִנֵּ֞ה שֶֽׁבַע־פָּר֤וֹת אֲחֵרוֹת֙ עֹל֣וֹת אַחֲרֵיהֶ֔ן דַּלּ֨וֹת וְרָע֥וֹת תֹּ֛אַר מְאֹ֖ד וְרַקּ֣וֹת בָּשָׂ֑ר לֹֽא־רָאִ֧יתִי כָהֵ֛נָּה בְּכׇל־אֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לָרֹֽעַ ואיתן מתהלך ברב חשיבות פילוסוף בגרוש שמחרטט מה שמחרטט׃ וַתֹּאכַ֙לְנָה֙ הַפָּר֔וֹת הָרַקּ֖וֹת וְהָרָע֑וֹת אֵ֣ת שֶׁ֧בַע הַפָּר֛וֹת הָרִאשֹׁנ֖וֹת הַבְּרִיאֹֽת׃ ומספר המתח ההוא המבטיח נותר בליל פילוסופי לעוס, דביק ומשעמם.
אנשי הקשמייקל מרשל סמית6הביקורות על כריכת הספר מלפנים ומאחור מהללות את הספר. לצערי אני לא יכולה להצטרף למקהלה הזו. זהו ספר על אלימות, על פשעי רצח מזוויעים של רוצחים סדרתיים. הספר מתאר שלושה מקרי רצח שמשטרת לוס אנג'לס חוקרת ורק בפענוח הסופי שלושת המקרים האלו מתלכדים לכדי פענוח אחד שמתקשר לאנשי הקש, חבורה של אנשים שפלים בעלי אג'נדה חולנית ומסוכנת. בספר מתוארים גם מעשיו והפענוח של שוטר לשעבר במשטרה ביחד עם חוקרת FBI נחושה. התפתחות העלילה אולי מיוחדת ועשויה בתחכום אבל לא יותר מזה. רצח ועוד רצח , כמה אפשר ... הרבה אלימות ורוע אנושי שמסופרים במין רוגע מקפיא. לא נהניתי לקרוא וכנראה שלא אקרא גם את שני ספרי ההמשך של מייקל מרשל מסדרת אנשי הקש.
אנשי הקשמייקל מרשל סמית13זהו אחד מספרי המתח הנפלאים שקראתי בשנים האחרונות. הספר מרתק ואוחז בקורא בבטן, לופת את לבו בצבת של אימה. הכתיבה פואטית ויפהפיה. מרשל מתאר את ארצות הברית האחרת, אמריקה של עיירות מנומנמות. החצר האחורית, רוחשת הסוד, זו ששונה כל כך מניו יורק. הוא יודע לתאר בעשרות עמודים, התרחשות זעירה. ובכל זאת אין שורה משעממת. התיאורים בספר חולפים בדימיון הקורא כמו סצינות בסרט, חיות ומפורטות. הספר זרוע בהירהורים פילוסופיים מרתקים. קשה להניח את הספר מהיד. עד כאן הכל בסדר. א ב ל . . . בשלב מסויים, דווקא כשהעניינים מתחילים להיות סוערים באמת, משהו מתפוגג. מי הרוצח אנחנו מגלים בשלב מוקדם למדי. מוקדם מדי. אין את המתח כשיש לנו כמה חשודים, כי אין לנו כמה חשודים. רוב הרעים בספר הם אנשי קש לא ידועים. עד סוף הספר אין להם זהות ופנים. כנראה שהם יתגלו בשלבים מאוחרים בטרילוגיה. אין את הטוויסט של זיהוי לא נכון של הרוצח. של אדם הגון שמתגלה כרע. הרוע כל כך עמוק, שבשלב מסויים הקורא מתאבן ומפסיק להרגיש. במהלך הקריאה הרגשתי שהרעים דומים לרעים של הסרט עיניים עצומות לרווחה. אבל בסרט ההוא, למרות המסכות, לרוע היו פנים. בספר הזה אין לרוע זהות ברורה. בסוף הספר נשארים עם מיליון שאלות שאין להן תשובה ברורה. התפרים הפרומים הללו מפריעים להבנה. אז מה המסקנה? הספר מעולה ובאמת קשה שלא לקרוא בנשימה עצורה. ומסקנה שנייה: עורך מעולה היה עושה חסד עם מרשל ומכוון אותו לשנות את הספר במקצת כדי להביא אותו לרמה שלה הוא ראוי.
אנשי הקשמייקל מרשל סמית6תמיד כשיוצאים מהקולנוע יש את הסחרחורת הקטנה הזאת, מפלסים את הדרך בין ערמות של קופסאות פופקורן ואז מוצאים עצמנו זרוקים באיזה מגרש חנייה עלוב של קניון, או במקרה הטוב במאחורה של איזה מחסן מזון, מחפשים את הדרך חזרה לקולנוע. מייקל מרשל דאג להחזיר אותנו היישר דווקא לדוכן הפופקורן כדי לקנות עוד אחד, וגם אולי להסתכל על איזו טריילר לסרט הבא שלו. מרשל עושה קולנוע מספרות. רגע אחד, לא אמרתי קולנוע רע. אבל בטוח קולנוע אמריקאי..לקרוא את הספר שלו זה בערך כמו שמישהו יספר בעל פה על ה"צלצול". עכשיו זה לא רק שהכותר שלו נראה כמו טריילר, כל הדמיות, כולל הקורבנות הקלאסיים, נראה את אחד מהסופרים האלה מתארים ברומן איזה בחור שמן ומובטל בתור קורבן, כל הרוצחים המתוחכמים האלה מחפשים רק נערות אמריקאיות, ובלונדיניות יש להוסיף, והרוצחים הם תמיד מעבר למה שהם. יותר יוקרה מאשר עליבות. חצי מהסצינות מתרחשות על גבי אתרי הרשת מה שרק זועק "הרלן קובן" אבל נסלח לו על זה. כי הכתיבה זורמת ורהוטה,בעיקר בגלל שהיא קולנועית על גבול התסריטאית, ומרשל היקר גם מודה בכך. לא תמצאו גם ביקורת חברתית כמו שהוא מתיימר שישנה, וגם לא ממש זעזוע ומתח, כי באמת מדובר בספר קונספירציה קלאסי בו הגילוי הוא לא פחות מסוף של סרט מותח. ביקור בשובר קופות, לא מגיע לו אוסקר, אבל בהחלט שווה איזה מוצ"ש.
אנשי הקשמייקל מרשל סמית4אני חייבת לחלוק על מרבית הביקורות שנכתבו פה ולומר שהספר פשוט בינוני. הרגשתי כאילו אני קוראת את ג'ון גרישם לעניים במקרה הטוב. לא חשתי מתח ועניין בזמן הקריאה, רק בצפייה שיקרה כבר משהו קצת פחות צפוי ומעט יותר מעניין. מיותר לציין שלא המשכתי לקרוא את הספרים הבאים בסדרה.
אנשי הקשמייקל מרשל סמית4הספר הראשון היה טוב בעיני - מותח, מעניין ומזעזע במידה הנכונה. מהספר השני אני לא זוכרת כלום ואת השלישי הפסקתי לקרוא באמצע מרוב שיעמום (או שמה זה היה השני ולשלישי בכלל לא הגעתי..) - בכל אופן, מדובר בספר זורם ומהנה עם קטעי אקשן ומתח טובים אבל לא הרבה יותר מזה ולכן אני מציעה לקרוא את הראשון (שעומד בזכות עצמו) ולוותר על היתר.
אנשי הקשמייקל מרשל סמית3ספר ראשון בטרילוגיה השני הוא "האדם הזקוף" השלילשי "דם מלאכים" מי שאין לו קיבה חזקה שלא יתקרב. מי שאוהב סוג זה של מתח ביזארי שנובר עמוקות בנפשם של בני האדם, ונותן את אותותיו במעשיהם השפלים והאכזריים ביותר יתמכר בקלות, כמוני, ויקרא את שלושתם בנשימה עצורה. קשה , קשה להניח את הספרים מהיד. כתיבה עשירה מפורטת ומתפרסת על מסך דימיונו של הקורא כסרט מתח-אימה מהאיכות המעודנת ביותר.עלילה עשירה מלאת הפתעות והתפתחויות ועם זאת הגיונית להחריד. מומלץ מומלץ מומלץ
אנשי הקשמייקל מרשל סמית2ספר אדיר... ההתחלה משעממת לטעמי ודביקה כמו מסטיק... רציתי להפסיק כי לא מצאתי שום עיניין בעלילה והיא הייתה ניראת לי תקועה.אבל קצת סבלנות כי הכל מישתנה ומיתהפך. מעניין ומרתק... חדשני אפילו הייתי אומרת. אני בכייף ממליצה לעשות סרט אימה שמבוסס על בספר. או אולי כבר יש?