ביקורת ספרותית על רכוש גנוב מאת סוזן אדם
ספר בסדר

---

כתבתי לפני מספר חודשים חוות דעת על הספר "המלך הלבן" וכתבתי שהירגשתי כאילו אני נמצאת בתוך הספר.נושא הספר הוא המישטר הקומוניסטי ברומניה, מישטרו של צ'אוצ'סקו הרודן הבלתי ניסבל.כיון שעליתי לארץ ב 64 חויתי את כל מישטרו.

הספר "רכוש גנוב " הוא בכלל מחזיר אותי לילדותי למרות שהדברים מיתרחשים משנת 2003 ועד.......
הספר מסופר מנקודת מבטו של ילד צועני בן 14 לא צועני שיגרתי.ילד מקסים חכם מטרנסילבניה,
דובר הונגרית וגם רומנית.מכיר את כל הביטויים של האושר והעושר בשתי השפות.הוא חולם ומתכנן בהונגרית כי היא שפת האם שלו.

מאז שרומניה רוצה להיכנס לשוק המשותף והיא תוכל להיכנס אך ורק אם תחזיר את כל הרכוש שגנבה מהיהודים שעלו לארץ יש הרבה פעילות שם.מארצות אחרות כמו גרמניה באים ועושים עסקים כמו פתיחת בתי מלון וכו'.פשה הילד הצועני כל כך פיקח ותופס שפות מהר לכן דובר גם גרמנית,גם אנגלית .

הוא ומישפחתו גרים בבית ששייך לימשפחה יהודית שעלו ארצה וכעת רוצים את הרכוש שלהם בחזרה. הבית שלהם כמו ארמון והממשלה בזמנו של צ'אוצ'סקו מכרה או השכירה בחלקים את הבית.

בעיר של פשה גר יהודי אחד זקן שקוראים לו היהודי האחרון ואצלו נעשים כל הביסנסים. הוא אף מכיר את היהודי מישראל הם חברים.

המצב נעשה רגיש מאוד כשהילדים של הישראלי באים לרומניה לעיר להסדיר את הרכוש.
הרבה מישפחתו יצתרכו להיזרק לרחוב וגם מישפחתו של פשה.
פשה עם אוזניים פתוחות לשמוע כל פיסת מידע....
ישנם צוענים שמגיעים כלכלית לדרגה גבוהה מאוד וקוראים להם "דומנו" ויש אחד כזה בעיר,
פשה כל כך חכם שבטוח שדומנו שייך ל"אוליגרכים",ביטוי שיש לנו מהרוסים וזה אומר מיליארדרים.הוא כמובן לא טועה......

לפשה מחכה עתיד מזהיר ביותר... ואולי גם הוא יהיה מיליארדר באחד הימים......

הספר מעלה לנו שאלה מוסרית קשה ,האם באם וכשיתאפשר להחזיר את כל הרכוש ליהודים ולזרוק את הדיירים האחרים לרחוב? או צריך לפצות את היהודים בכסף?

לנו היה הרבה רכוש ברומניה. בית מקסים,והרבה אדמות חקלאיות .ב 64 כשעלינו לארץ הורי מסרו את מפתחות הבית לנציג המימשלה ללא כל תמורה כמובן.
מאז גרו בבית שרי ממשלת צ'אוצ'סקו, ודירים
מפשוטי העם לאחר רצח הרודן.

אגיע לזה בהמשך.... אך קודם על הצוענים.להורי היו יחסים נהדרים איתם,הם כיבדו את הורי והורי כיבדו אותם.לי היתה אומנת צועניה שלא יכולתי בילעדיה.כילדה למדתי לנגן כינור אצל נציזות, אבל בנוסף כל יום אבי הביא צועני מוסיקאי {הרי הם ידועים כמוסיקאים,ורקדנים} שילמד אותי כל יום שיר לנגן מתוך שמיעה ללא תוים.

כל 1 במאי {חג הפועלים} היתה באה לבית שלנו משאית עם תיזמורת צוענית כדי לתת כבוד.

בקיצור קישרי ידידות,אהבה,כבוד הדדי.

עוד לפני שהיה מדובר על החזר רכוש היתי ב

מסע שורשים מספר פעמים. היתי בבית שלי נישקתי כל פינה ופינה .הדיירים למזלי היו מקסימים ושמרו ועדיין שומרים על הבית כמו על עיניהם.
בשנות ה 2000 כשנודע שמחזירים רכוש כמובן לקחתו עורך דין בעיר שלנו שיטפל בעיננים,כלומר שידאג לערך הבית שנקבל אותו.
את הדיירים אי אפשר היה להוציא גם מצפונית וגם הם רכשו את הדירה מכספם.{כל זה כמובן אחרי מישטר הרודן}אבל המדינה היתה צריכה לשלם לנו את ערך הרכוש.כמו בספר מיליון פעם לעיריה ,לעורך דין לשמאי וכו'....
לא דובים לא יער עד היום לא ראינו אגורה .

לגבי האדמות של אבי בכלל לא קיימות.איך זה יתכן? הרי כל הכפר ששם היו האדמות והיו הרבה כי אבי היה מאוד עמיד,ידע שהיו אדמות.הרי הם עבדו אצל אבי.במועצה של הכפר ישנו ספר שכתוב בו מה וכמה יש והיה לכל אדם.
כמו טאבו עם מס' חלקה וכמות.מה אתם חושבים ?
ראש מועצת הכפר כשנודע לו שאנו נמצאים באזור
תלש את העמוד ששמו של אבי הופיע ומה היה לו.
בקיצור תוכיח יש לך אחות כשאין לך.
הכל עניין של סחיטות כספים ואנו נשארים ללא רכוש.
תחשבו שיהודי טרנסילבניה הכוונה יותר להונגריה אשר חזרו מהתופת של השואה הם קודם חזרו "הביתה" הכוונה לבית בטרנסילבניה ולא מצאו דבר.היו צרכים לבנות הכל מחדש ןלצבור רכוש מחדש.היו כאלה שהצליחו והיו כאלה שלא.

בארץ הקודש חלומו של כל יהודי לבנות שוב חיים חדשים. אבי פה בארץ לא הצליח לצבור רכוש.עבד כפועל ב"מרבק" בקרית מלאכי מפעל לבשר.עבודה קשה מאוד.
אז למה לא להחזיר לו את ערך הרכוש שהיה לו שם? ולא רק לו .לכל יהודי בעל רכוש.

על כל פנים עד היום אני לא אשכח את החברים הצוענים שלי ועד היום באם אסע שוב למסע שורשים הם יהיו הראשונים שאבקר.
אנשים מקסימים , חמים, בעלי חכמת חיים.

מי שקרוב לנושא הזה אני מאוד ממליצה שיקרא את הספר.

» ביקורות נוספות של מלכה לובל
» ביקורות נוספות על רכוש גנוב