ביקורת ספרותית על מסעותי עם ורה מאת אדית זק
ספר בסדר

---

ספר נוסף שבזמן קריאתו הרגשתי בבית. בבית אמא ואבא בחו"ל ובארץ.
משפחה סלובקית, שדוברת גם הונגרית, עלתה לארץ לאחר השואה עם ילדה, אניקו, שהאם הצליחה להציל מהכאוס,ועם בעל שני שהוא לא האב של אניקו.

בארץ נולדה ורה, שהיא חצי אחותה של אניקו,והפרשי הגילאים גדולים ביניהן.

ורה גדלה באוירה שמוזכרות בה שתי תקופות לחילופין."שם" {השואה} וכעת ההווה.

סיפור השואה מועבר לורה על ידי אניקו ולאחר מכן על ידי אמה בצורת סיפורים לפני השינה.

ורה מקבלת את הרושם שהוטל על כתפיה משא כבד, כיוון שהיא חיה וחייבת להמשיך את השושלת.

ישנו קטע בספר שנחרט בזיכרוני:
מוצרים גרמניים מתחילים להגיע ארצה והתושבים
רצים לרכוש אותם.אבא של ורה אומר שזה מובן, כיוון שהמוצרים שלהם איכותיים,מדוייקים ומושלמים.
האמא עונה:"הם פרפקציוניסטים. עושים עבודה יסודית עד הסוף.מוח אנושי לא יכול לתפוס אפילו קצה קצהו של מה שהם עשו שם".

הספר הוא אוטוביוגרפיה של הסופרת.

» ביקורות נוספות של מלכה לובל
» ביקורות נוספות על מסעותי עם ורה