ספר מעולה

הביקורת נכתבה ביום ראשון, 4 בספטמבר, 2011
ע"י מלכה לובל
ע"י מלכה לובל
הסופרת טווה סיפור מדהים ומרגש עד דמעות
על שתי אימהות.האחת גרה בהודו ואין לה בעיות פוריות והשניה רופאה,גרה בארה"ב ועקרה.
בהודו,בנות לא מתקבלות בעין טובה,לכן לאחר שקוויטה יולדת בת ראשונה הנידונה למוות, היא יולדת בת נוספת, אבל אותה היא מכניסה לבית יתומים,ללא ידיעת בעלה.
סומר הרופאה,הנשואה לרופא הודי, מאמצת את ביתה של קוויטה. קוויטה נותנת לה את השם אושה. אין באפשרותה של קוויטה לתת דבר לביתה מלבד צמידי כסף אשר היא מלבישה על קרסוליה.
עם כל הכאב שבדבר ליבה של קוויטה עומד להישבר, אבל היא יודעת שלאושה לפחות יש סיכוי
טוב לחיים בטוחים.
אושה מאומצת על ידי סומר ובעלה. היא מקבלת את השם אשה. סומר מתוודעה לראשונה למקום היוולדו של בעלה,למשפחתו ולהודו בכלל.
קשה לה להתרגל.
אשה היא תקוותה היחידה לעתיד טוב יותר,קודם כל כאמא וגם לזוגיות טובה יותר.
אשה גודלת,והיא יודעת שהיא מאומצת.
היא נהיית עיתונאית. היא מגיעה להודו כדי לכתוב מאמרים על צפיפות האוכלוסין והעוני הרב שם.
היא מחליטה לחפש את הוריה הביולוגים,ומוצאת
את כתובתם,אך הם אינם בבית.
במקביל,לאחר שנים, קוויטה שולחת את בעלה לבית היתומים לברר אודות ביתה.
קוויטה גוססת, אבל יש לה מכתב ביד מאושה, אשר כתבה לאמה מכתבים עוד מהילדות,ומסרה אותם
למנהל של בית היתומים.
מומלץ מאוד,תכינו טישו.......
5 קוראים אהבו את הביקורת
5 הקוראים שאהבו את הביקורת