וואו! איזה ספר מיוחד! זו הפעם הראשונה שאני פותחת ספר
וקוראת אותו עד הסוף (3 שעות).
תוכן עיניינים: אפילוג, חלק א' (בתוכו תת פרקים), חלק ב' (שוב תת פרקים) ופרולוג. הספר מתאים לדעתי לאוהבי הפסיכיאטריה, פסיכופתלוגיה והטבע האנושי. החלק הראשון כתוב בצורה קצת פסיכוטית אבל חזקה ומצמררת, החלק השני לעומת זאת (בהתאמה מושלמת לשינוי בחיי גיבורת הספר)כתוב בצורה מאורגנת יותר- אבל פסיכוטי לא פחות - זה החלק החביב עליי. אני מאוד אוהבת ניגודים ככלי סיפרותי- ובספר הזה זהו כלי בולט, מצוי ומשרת את הספר נאמנה. בכל ארבע שורות מוזכרת בנונשלטיות שלא תאומן איזו טרגדיה אנושית או פצע אנושי,נפשי מדמם וזה מצליח לבעוט חזק בבטן.

בשבילי הספר יכל להיות מושלם אילולא הסוף שלו, שחלש ביחס לחוזקו של הספר, סיימתי בטעם של עוד, רציתי לדעת
מה קורה הלאה....אבל נגמר.

9 בסולם ליבי.

את החלק הראשון של הספר לקחתי כסיפור שהסופרת היתה חייבת להוציא החוצה. אהבתי. לא קל, אבל שווה את הקריאה.
החלק השני? לא הבנתי את הפואנטה. אם ישנה.

מענה לנפש חטטנית ופצועה המתנחמת ונחרדת מסבלם של אחרים.

מצד אחד ספר שלא הצלחתי לעזוב עד לעמוד האחרון
מצד שני, כשרק התחלתי אותו הוא פגע בי כל כך שהיתי חייבת להפסיק, לקרוא שניים שלושה ספרים ורק אז לחזור אליו עם כוחות נפשיים.

חייבת רק לציין שבהתחלה הייתי נורא מבולבלת ובטוחה שזה כן סיפור אוטוביאוגרפי של הסופרת.

הביקורת שלי חלוקה, זה ספר די כבד.. שכל הזמן צד אחד שלי רצה שייגמר. יש בו אמירה, אבל לדעתי היא לא מספיק חשובה ומודגשת לאורך הספר, רק בסופו.. הגעתי לספר הזה לאחר שקראתי את ספרה הבא של הסופרת ("חשבתי על זה הרבה"). אפשר לומר משהו טוב מאוד על הסופרת: היא השתפרה מאוד בספר השני!!!
הספר הזה הוא בסדר, לא מוסיף ולא מזיק.. לא אחד כזה שהייתי ממליץ עליו (בניגוד לספרה השני)

מצחיק, שנון וחד. ספר ביכורים נועז שמשאיר טעם לעוד.