טוב אז אולי זה לא כתוב בצורה הכי מפתיעה בעולם, ואולי השפה קצת עממית מוגזמת, אבל הקארין ארד המלכה הזאת, ולא יעזור שום דבר היא אכן המלכה הבלתי מעורערת של הדבר הזה שהוא כמעט חוסר טאקט , אבל יותר דומה לכנות. נראה שהעיר המחורבנת הזאת שנקראת תל אביב כן יכולה להוליד משהו טוב, ולא רק אמנים גרועים מתוסכלים.
בצורה לא צינית וכמעט בלי נסיונות לשנינות שנעשו כל כך מעיקים אחרונה בספרות הישראלית, ועם המון (אבל המון) כנות, מיז ארד טווה סיפור מרתק על פסיכולוג סורר מזדקן שמתוודא לאהבתו האמיתית, נערה בוכייה שיודעת לעוף וכמה רמזים על איפה מתחילה הדרך לאושר.
ציניקנים ופסיכולוגים אולי עדיף שיקפלו כוונות לפני הקריאה.
זה לא עוד משל ניו אייג'י סתום ולא עוד חפירה סטייל ה'פרארי'.
אבל זה כן ספר מתוק מתוק. אני התרגשתי, כמעט עד דמעות.
ואם תסתכלו שוב בתמונה שלי, ותשימו לב לזה שאני קוף שעיר ולא ילדה בת 16 בשם חופית, אז כנראה שזה הישג.
(או שאני מתר...)
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
