ביקורת ספרותית על להביט בשמש מאת ארווין ד' יאלום
ספר טוב

---

הספר הזה נותן לקורא כמה נקודות מאוד מעניינות למחשבה על ארעיות החיים, על המוות, ועל כיצד יש "לצאת מהסיטואציה" הזו, אליה נקלענו, במינימום נזק, ובהרבה חוכמה השאובה מתחומי הפסיכולוגיה האקזיסטנציאלית והפילוסופיה העתיקה והמודרנית.

יאלום מדבר עם הקורא על הנושא המרתיע ביותר (המוות), ועושה זאת בחן רב וברגישות שאופיינית לו. את משנתו ההומאניסטית הוא אינו פורש בריש גלי, אם כי מזכירה במעומעם, ע''מ שגם קוראים ומטופלים דתיים אשר חרדים חרדת מוות יוכלו להעזר באלמנטים הרבים שיש לו להציע.

אחת המסקנות שלי מספר זה היא שיש 2 השקפות לגבי החיים - הדתית והחילונית:
הגישה הדתית רואה את החיים כלילה העובר בין 2 ימים, אפשר לומר בין 2 גלגולים.
הלילה, קרי החיים, הינו תחנת מעבר אל היום (המוות והעולם הבא) - שם יהיה טוב יותר.
הגישה החילונית (ניתן לומר גם ההומאניסטית) דוגלת בדיוק בגירסה ההפוכה - החיים הם יום בין 2 לילות. לפני שנולדנו היה חושך, אחרי שנלך יהיה חושך, ובשני המצבים לא היינו ולא נהיה מודעים לכך.
אך היום, דהיינו החיים - הם דבר ארעי, בר-חלוף, ולכן יש כ''כ לשקוד ולנצלם.

מסקנותיו של יאלום יהיו דומות למסקנותיו של כל אדם קשיש ומאושר - אהבה, חברים טובים, משפחה, קירבה, אינטלקט, וצבירה של כמה שפחות חרטות בחיים. זהו המתכון למות מאושר.

» ביקורות נוספות של ניר
» ביקורות נוספות על להביט בשמש