פעם נכנסתי ל"ראיון עבודה" אצל הוריה של בחורה שהכרתי. זו הייתה היכרות ראשונה שלי איתם, וציפיתי לסוג של ארוחה משפחתית נעימה וקולחת. האוכל היה טעים, מלבד הדג, שאותו אכלתי רק מתוך נימוס. אך השאלות המביכות – כולן הגיעו כבר במנה הראשונה.
מה אתה עושה? איך העבודה הזו? כמה זה יוצא לחודש? מה עם לימודים? מה התוכניות לעתיד? מה רמת הדתיות שלך? ואולי השאלה החשובה מכולן – איך אתם רואים את עצמכם מסתדרים כלכלית ל

כל חיי הבוגרים אני עסוקה בניסיונות (לא מוצלחים) להתרחק מהעבר המשפחתי שלי כמהגרת (למרות שעברו 44 שנים מאז הגעתי לארץ), שהתבגרה במשפחה בעייתית. בשכונה בעייתית. בבית ספר איום ונורא. ולעצב את עצמי מחדש. במובנים רבים, בטח במובנים הנפשיים, הייתי צריכה להצמיח את עצמי מעפר. להתרחק מקולות רעים שטמונים בתוכי עמוק, ולוחשים לי לחישות ארסיות: את לא מוצלחת, את לא שייכת, את לא ממש טובה בכלום, את לא מספיק יודעת,