ביקורת ספרותית על להביט בשמש מאת ארווין ד' יאלום

---

יאלום ,רציונאלי עד כדי דוגמתיות ,אנטי דת וכל מה שעל טבעי בצורה דתית , עדיין האיש חביב עד כדי רצון לחבק ולהתנחם בגישה ההומאנסטית שלו ,כלבי המרתף הנובחים של הנפש לא מרתיעים אותו הוא אף מנסה ולהקשיב להם ,כל מה שאנושי לא מפתיע אותו , הספר הוא מבט אל המוות בור הספיגה שכולנו מנותבים אליו בסופו של דבר , יחסים ורעיונות גדולים הם לדעתו השילוב המנצח כדי להישיר מבט ללא מורא ולשרוד את שארית חיינו בעולם שלפי יאלום הוא גחמן לא צפוי לא צודק ולא לא צודק באותה מידה , הוא מגייס את אפיקורוס והגירסה העדכנית ריצ'רד דוקינס ,ניטשה , סארטר ,וסיפורי מטופלים ,כדי לחזק טיעון מרכזי שהמוקד הוא לא במין ודינמיקת יצרים כמו שפרויד טען אלא בסופיות ובארעיות שלנו במוות "אבי כל החרדות" , מבט במוות פירושו לחוות נכון את החיים בחיבור לאונטלוגי הוויתי קיומי ולא ליומיומי , הספר הוא אמיתי ,כן ,בא ממקום אישי הרי המחבר עצמו מרגיש את שעון החול האוזל שלו עצמו ומנסה לתת דוגמה לרעיון "האדוות" שמובא בספר ,כיצד להעביר חלק טוב ממך הלאה

» ביקורות נוספות של אסמר
» ביקורות נוספות על להביט בשמש